צוות ביקורת המקרא
New member
הדת בראי הפסיכולוגיה-מאמר ראשון.../images/Emo41.gif
חוקר הדתות פרופסור מקס מילר מאוניבסיטת אוקספורד אומר על השוואת מבנה נפש האדם להזדקקותו לדת כך: "קיים "גרעין חי" של "דת" כמעט בכל הדתות, בניגוד לכל התיאולוגיות המורכבות,הדת למעשה היא משהו פשוט...מאחורי כל הדתות קיימת "דת" ניצחית (באומרו על הצרכים הנפשיים),כללית,אוניברסאלית אליה משתייכים או יכולים להשתייך כולם". יש חוקרים הסבורים שההתפתחות הביולוגית של האדם היחיד היא חזרה מתומצתת על התפתחות המין האנושי,משלביו הראשונים ועד להיותו האדם המוכר לנו היום, תיאוריה זו מועתקת גם לתחום ההתפתחות הפסיכולוגית, כלומר,ההתפחות הפסיכולוגית של הילד היא חזרה מתומצתת על ההתפתחות הנפשית של המין האנושי, לרבות התפתחות התפיסה הדתית. אם ברצוננו להתחקות אחר מוצא הדת,עלינו לנסות להבין פסיכולוגית את האדם הקדמון. בכדי להבין את אותו יצור אנושי שחי בתקופות האבן נעשה שימוש בפסיכולוגיה של הילד. על פי רוב התיאוריות הפסיכולוגיות, ילד בגיל 3 עד 7 מושפע מדמיונותיו אך לומד לאט להכיר את המציאות. בילד מקננות תחושות של התפעלות, תמיהה ומסתורין. אחרי גיל 7 אופקיו מתרחבים, והוא פתוח יותר לקליטת העולם שמחוצה לו, גישתו החקרנית מעלה את מודעותו לסביבה, אך יחד עם זאת מעוררת בו פחדים מסוג חדש. בתקופת הילדות החלומות הם אינטנסיביים יותר, הדמיון פורה יותר, ובחלומות מופיעות מכשפות ומפלצות. כך מביעים הילדים את רגשותיהם, וצורות ביטוי אלה דומות לאמונה בכישופים, במסתורין, ובמיתוסים של בני האדם הקדמוניים. דמיונו של הילד יוצר דמויות ומייחס לעצמו כוחות שגורמים להתרחשויות שהוא בודק, וגם כאן יש דמיון לאמונות פרמיטיביות. פרוייד מרחיק לכת בנקודה זו, לדעתו התנהגות האדם מופעלת על ידי דחפים סמויים, אבל לעיתים היא פועלת במצב נתון בהשפעת התנהגות שנלמדה במצבים קודמים. התגובות הקודמות הן ארכאיות או ילדותיות, וכשהוא בוגר האדם מפעיל אותם בדרך מסוות. כל אימת שהוא נתקל בנסיבות שאין לו שליטה עליהן, הוא חוזר למצב של ילד (שאין לו שליטה על רוב הדברים סביבו), ובהתאם-לדגובות ילדותיות. הדת היא אחד המצבים שבהם שב האדם למציאות ארכאית-ילדותית זו, ולתגובות הנלוות לה.
חוקר הדתות פרופסור מקס מילר מאוניבסיטת אוקספורד אומר על השוואת מבנה נפש האדם להזדקקותו לדת כך: "קיים "גרעין חי" של "דת" כמעט בכל הדתות, בניגוד לכל התיאולוגיות המורכבות,הדת למעשה היא משהו פשוט...מאחורי כל הדתות קיימת "דת" ניצחית (באומרו על הצרכים הנפשיים),כללית,אוניברסאלית אליה משתייכים או יכולים להשתייך כולם". יש חוקרים הסבורים שההתפתחות הביולוגית של האדם היחיד היא חזרה מתומצתת על התפתחות המין האנושי,משלביו הראשונים ועד להיותו האדם המוכר לנו היום, תיאוריה זו מועתקת גם לתחום ההתפתחות הפסיכולוגית, כלומר,ההתפחות הפסיכולוגית של הילד היא חזרה מתומצתת על ההתפתחות הנפשית של המין האנושי, לרבות התפתחות התפיסה הדתית. אם ברצוננו להתחקות אחר מוצא הדת,עלינו לנסות להבין פסיכולוגית את האדם הקדמון. בכדי להבין את אותו יצור אנושי שחי בתקופות האבן נעשה שימוש בפסיכולוגיה של הילד. על פי רוב התיאוריות הפסיכולוגיות, ילד בגיל 3 עד 7 מושפע מדמיונותיו אך לומד לאט להכיר את המציאות. בילד מקננות תחושות של התפעלות, תמיהה ומסתורין. אחרי גיל 7 אופקיו מתרחבים, והוא פתוח יותר לקליטת העולם שמחוצה לו, גישתו החקרנית מעלה את מודעותו לסביבה, אך יחד עם זאת מעוררת בו פחדים מסוג חדש. בתקופת הילדות החלומות הם אינטנסיביים יותר, הדמיון פורה יותר, ובחלומות מופיעות מכשפות ומפלצות. כך מביעים הילדים את רגשותיהם, וצורות ביטוי אלה דומות לאמונה בכישופים, במסתורין, ובמיתוסים של בני האדם הקדמוניים. דמיונו של הילד יוצר דמויות ומייחס לעצמו כוחות שגורמים להתרחשויות שהוא בודק, וגם כאן יש דמיון לאמונות פרמיטיביות. פרוייד מרחיק לכת בנקודה זו, לדעתו התנהגות האדם מופעלת על ידי דחפים סמויים, אבל לעיתים היא פועלת במצב נתון בהשפעת התנהגות שנלמדה במצבים קודמים. התגובות הקודמות הן ארכאיות או ילדותיות, וכשהוא בוגר האדם מפעיל אותם בדרך מסוות. כל אימת שהוא נתקל בנסיבות שאין לו שליטה עליהן, הוא חוזר למצב של ילד (שאין לו שליטה על רוב הדברים סביבו), ובהתאם-לדגובות ילדותיות. הדת היא אחד המצבים שבהם שב האדם למציאות ארכאית-ילדותית זו, ולתגובות הנלוות לה.