ההטעמה ביוונית

[חוכא האִטלולי]

ההטעמה ביוונית

אשמח לדעת האם יש כללים פשוטים לקביעת מקום ההטעמה במילות השפה היוונית. ואם אכן יש, אודה לכם מאד אם תוכלו לפרטם, ולו בתמצית. במילים אחרות: האם יש כללים שלפיהם ניתן להסיק מראש, מבלי לראות את המילה המסוימת שמקום הטעמתה מעניין אותי, היכן נמצא הטעם במילה זו? משהו כדוגמת, נניח: ברוב המילים ההטעמה היא בהברה השנייה שלפני האחרונה; במילים הנגמרות ב-S (סיגמה) ההטעמה היא בהברה האחרונה. ושתי הערות: 1 הכלל לדוגמה שהבאתי הוא רק כדי להמחיש את כוונתי, אין לו שום קשר למציאות. 2. אני מתעניין בהטעמה של המילים כשהן עומדות לעצמן, כלומר לא בתוך משפט, שהוא מאפיין מצב, שבו המילה הבאה יכולה להשפיעה על מקום ההטעמה של קודמתה. תודה למשיבים. ושאלה נוספת, טכנית: מה עליי לעשות כדי שיופיעו ע"ג המסך במחשבי כל הסימנים הדיאקריטיים, וכן אותיות הנושאות סימנים אלה? חלקם מופיעים וחלקם לא (ובמקומם מופיע ריבוע). שוב, תודה למשיבים וגם לאלה שיסתפקו בפתיחת הודעתי ובעיון בה. שנה טובה

 

[orlis]

אז ככה

להבדיל מלטינית, בה כל מילה באה עם הטעמה משלה, ביוונית ההטעמה משתנה ומושפעת מכמה גורמים. לא ניתן לפרט כאן כל מקרה, וחוץ מבפעלים, לא ניתן לדעת יש מאין (צריך מילון וידע בדקדוק, קרי בנטיות). אנסה לתת לך כמה נקודות מרכזיות, אך קודם לכן: כך בחשבון להבדיל מלטינית, לא ניתן לכתוב מלה ביוונית בלי ההטעמה שלה. ויתרה מכך, כתיבה של הטעם במקום לא נכון, או את הטעם הלא נכון (יש שלושה טעמים שונים), היא שגיאת כתיב לכל דבר. אז השאלה היא גם למה אתה נדרש לסוגיה? כחלק מלימוד השפה? לכתיבה של מלים ביוונית? כל טקסט יווני כתוב כאמור עם הטעמים. יש שלושה טעמים: acutus - ' נטוי לצד ימין gravis - ' נטוי לצד שמאל circumflex - גל עולה יורד, מעין שילוב של השניים. בעבר היו כנראה לסימנים השונים ביטוי בהגיה, אך היום אין לכך כל משמעות אם הברה מוטעמת בהברה השלישית מהסוף - יכול להיות עליה רק acutus אם הברה מוטעמת על השניה מהסוף - היא תהיה מוטעמת ב-circumflex אם היא עצמה ארוכה (או דיפתונג) וההברה האחרונה במלה הינה קצרה. אם ההברה האחרונה ארוכה יופיעה על ההברה השנייה (במידה ועליה ההטעמה במלה) acutus אם ההברה האחרונה מוטעמת, אז היא תהיה מוטעמת ב-circumflex במידה והיא ארוכה (או דיפתונג) וב-acutus במידה והיא קצרה. gravis יכול להופיע רק בהברה האחרונה - הוא יופיע רק כתחליף ל-acutus, כלומר: אם המלה מוטעמת ב-acutus בהברה האחרונה ההטעמה הופכת לעתים ל-gravis. מתי? כאשר המלה נמצאת באמצע משפט. כלומר, אם המלה מוטעמת ב-acutus בהברה האחרונה והיא עומדת לפני סימן פיסוק, או כשלעצמה (כמו שאתה מעוניין) אז ה-acutus לא יהפוך ל-gravis. עכשיו, פעלים זה קל (יחסית). ההטעמה תמיד תיסוג כמה שיותר לאחור. כלומר, היא תשאף להגיע להברה השלישית (ואז, על-פי הכללים לעיל, היא תהיה acutus). אבל, אם ההברה האחרונה במילה הינה ארוכה/דיפתונג אז ההטעמה תעמוד על ההברה השנייה. והיא תהיה acutus או circumflex בהתאם לכללים לעיל, כלומר תלוי באורך התנועה האחרונה. שמות עצם - ההטעמה נגזרת מההטעמה של צורת היסוד של שם העצם (ה-nominativus singularis), אשר אותה תוכל לדעת רק מהמילון! יש שלושה חוקים מרכזיים לשינויים האלו: סירקומפלקס על הברה השניה יהפוך בנטיה לאקוטוס בהברה השנייה אם ההברה האחרונה היא ארוכה. אקוטוס על ההברה האחרונה יהפוך בנטיה לסירומפלקס באחרונה אם ההברה האחרונה ארוכה אקוטוס בהברה השלישית יהפוך לאקוטוס בהברה השנייה אם ההברה האחרונה ארוכה. אבל, יש המון המון יוצאים מהכלל ונטיות ייחודיות מבחינת הטעמה וטריקים קטנים פה ושם. כמו בכל שפה, אבל יותר מכל ביוונית.. אני מקווה שלמרות שאין תשובה חד משמעית ושהכל נשמע מבלבל, הצלחת להבין.

 

[yuval k]

../images/Emo45.gif את ב-FAQ ../images/Emo13.gif

 

[orlis]

הכבוד כולו שלי../images/Emo13.gif

 

[yuval k]

../images/Emo140.gif

 

[חוכא האִטלולי]

תודה רבה רבה וסליחה על העיכוב

בהתייחסותי. כל הכבוד לך. בניין עשוי לתלפיות. פרי הילולים. ועתה, ברשותך, כמה שאלות. לדאבוני ידיעותיי ביוונית הן אפסיות. התעניינותי בהטעמת המילים ביוונית נבעה מלימודיו של בני. הוא לומד עתה את אנטיגונה, ותהיתי היכן ההטעמה בשם זה. חיפשתי פה ושם בספר זה ואחר ובמרשתת, ומצאתי כי מטעימים את ה-גו כלומר מבטאים את המילה כך: אנטיגונה. מצאתי זאת בוויקיפדיה Αντι-γόνη, ושם גם ראיתי את סימן הטעם ולמדתי על קיומו. התבוננתי בשם המחבר של היצירה, סופוקלס, ומצאתי שההטעמה בשמו הנה דווקא על ההברה האחרונה סופוקלס Σοφοκλής. כבר כאן נוצרה אצלי תהייה, מדוע באנטיגונה מלעיל ובסופוקלס מלרע. בדקתי את השם סוקרטס (שלכאורה, במבנה של המילה, דומה לסופוקלס), ומצאתי כי הטעמתו סוקרטס (Σωκράτης) דומה דווקא להטעמת אנטיגונה . כאן הרמתי ידיים ופניתי לעזרת פורומכם הנכבד. ובכן, מה שמסתבר מדבריי, כך אני מקווה, הוא שאני מתעניין (בשלב זה - מאמרך המלומד הכניס בי חשק להוסיף וללמוד את הנושא) בחוקיות של מיקום הטעם בשמות פרטיים, אם של אנשים אם של מקומות, כך שבהִתקלי בהם אדע לבטאם כהלכה. ואם יורשה לי, בכ"ז בהתייחס למאמרך, לא הבנתי כל-כך את עניין ההברות הארוכות והקצרות שהוזכר בו רבות: מהי הברה ארוכה ומהי הברה קצרה ביוונית? ואולי יהיה בתשובתך (אם כמובן יהיה לך עניין ורצון להשיב) מפתח לשאלתי הכללית (הממוקדת עתה יותר מאשר קודם, כך אקווה): מהי החוקיות במיקום הטעם בשמות פרטיים ביוונית? ושוב תודה רבה, שנה טובה וגמר חתימה טובה.

 

[orlis]

הטעמה בשמות פרטיים

קודם כל לגבי הברות ארוכות וקצרות: ביוונית - ε ο - תמיד קצרות ω η - תמיד ארוכות υ ι α - יכולות להיות קצרות או ארוכות בימים עברו היתה הבדל בהגייה, אך עם הזמן היא הלכה ונעלמה. היא נשמרה רק בשירה, שם אורך התנועות הינו קריטי. לגבי השמות - עד כמה שאני יודעת אין חוקים מיוחדים לשמות פרטיים, אם כי ייתכן שהם תמיד נוטים להיות בהברה השניה מהסוף. עם זאת ישנה נטייה של שמות עצם אשר בה מתרכזים שמות רבים של גברים יוונים - שמות המסתיימים ב-ής. זוהי אותה נטייה של סופקולס, סוקרטס, תמיסטוקלס ועוד רבים וטובים משורות היוונים. ההטעמה בהם (בצורת היסוד) הינה על ההברה האחרונה, כפי שציינת שהיא אצל סוקרטס. הסיבה להבדל בסופוקלס נובעת מהתכווצות שהיתה בשם (שתי אותיות שהפכו לאחת). לכן ההטעמה, שהיתה במקור במקומה הנכון (קרי, בהברה השניה מהסוף), הפכה להיות על ההברה האחרונה. חיפשתי באינטרנט לראות אם יש משהו בנושא. לא מצאתי משהו שדן בהטעמות, אך נתקלתי באתר הזה, אשר אולי יעניין אותך. http://www.lgpn.ox.ac.uk/index.html זהו אתר שדן בשמות יוונים פרטיים - המקור שלהם, השרידים שלהם היום, וגם מאפשר לך לבצע חיפוש במאגר. בהצלחה