תמיד בדרכים
New member
ההיסטוריה כבר כאן - המשך
המשך הפינה על הקווים הארכאיים. והפעם דרום גוש-דן. קו 41 של "דן" - הקו נוסע בין ביה"ח וולפסון לבית ברבור. בדרך הוא סובב את מרבית שכונות דרום ת"א במסלול מפותל ביותר. ההסטוריה של הקו היא כזו: היה היו שני קווים בדרום ת"א: קו 7 וקו-41. קו 7 נסע מהתחנה המרכזית הישנה (רחוב הגליל) לרח' העליה, הלאה לקרית שלום, תל-כביר, וסיים במסוף ביה"ח וולפסון. קו סביר מהתחנה המרכזית לשכונות. קו 41 נסע מתחנת הרכבת ת"א דרום, עשה סיבוב דרך שכונת התקווה, המשך בדומה להיום ברחובות לוינסקי והעליה, הלאה: דרך שלמה, רחוב יפת, סיום במסוף ביה"ח וולפסון. גם כן קו סביר. עם פתיחת התחנה המרכזית החדשה ב-1993 הוחלט ב"דן" לקצץ בעלויות ולאחד את שני הקווים לקו יחיד, ומספרו 41. (בעקבות כך שונה לאחר זמן-מה מספרו של קו 7א' ל-7). יותר מאוחר נסגרה תחנת ת"א דרום, והוחלט שקו 41 יפנה מרח' האצ"ל שמאלה לדרך לוד ולא ימינה לרח' לח"י, ויוארך עד בית ברבור. התוצאה: המסלול המוזר מרתיע את רוב הנוסעים, וכך גם תדירותו נמוכה ביותר. הפתרון המתבקש הוא קווים שכונתיים בתדירות גבוהה, אבל אל תגלו לאף אחד... קו 84 של "אגד" - קו מפותל ביותר בין שתי תחנות מרכזיות חדשות: זו של ת"א וזו של ראשל"צ. הקו נוסע דרך שכונות דרום ת"א, בת-ים ורבות משכונות מערב ראשל"צ. הקו הזה נולד כך: היה היה קו 84 מהתחנה המרכזית הישנה, ליתר דיוק מהמסוף ברחוב הגדוד העברי ("רציף הר-ציון"), לדרום ת"א ובת-ים. הקו היה מסתיים במסוף רמות-ים בצומת הרחובות הנביאים וקוממיות בבת-ים. הקו שימש בעיקר כמקשר בין תל-כביר, ביה"ח וולפסון ויפו ד' לבת-ים. לפתע צמחו מדרום לבת-ים שכונות חדשות של ראשל"צ. ב"אגד" התלבטו: "מה נעשה איתן? הרי לא נפתח לשם כך קווים חדשים בעלות גבוהה!". ומצאו פתרון: להאריך את קו 84 דל הנוסעים למערב ראשל"צ, וכך לחסוך בעלויות. התוצאה - הקו דל נוסעים כשהיה, וכמעט ואין מי שנוסע בו מראשל"צ לת"א. בהמשך הקו נדד מרציף הר-ציון לתחנה המרכזית הישנה, ולבסוף לחדשה, אך זו כרוניקה שולית כל עוד הקו לא מגיע למרכזי העסקים של ת"א. ובינתיים תושבי מערב ראשל"צ ממשיכים לחכות לקו הישיר שייקח אותם דרך איילון לת"א. לחלופין, הם יכולים לקחת את 173 שחוצה את כל חולון, או לחלום על הגעת הרכבת לתחנת משה דיין!
המשך הפינה על הקווים הארכאיים. והפעם דרום גוש-דן. קו 41 של "דן" - הקו נוסע בין ביה"ח וולפסון לבית ברבור. בדרך הוא סובב את מרבית שכונות דרום ת"א במסלול מפותל ביותר. ההסטוריה של הקו היא כזו: היה היו שני קווים בדרום ת"א: קו 7 וקו-41. קו 7 נסע מהתחנה המרכזית הישנה (רחוב הגליל) לרח' העליה, הלאה לקרית שלום, תל-כביר, וסיים במסוף ביה"ח וולפסון. קו סביר מהתחנה המרכזית לשכונות. קו 41 נסע מתחנת הרכבת ת"א דרום, עשה סיבוב דרך שכונת התקווה, המשך בדומה להיום ברחובות לוינסקי והעליה, הלאה: דרך שלמה, רחוב יפת, סיום במסוף ביה"ח וולפסון. גם כן קו סביר. עם פתיחת התחנה המרכזית החדשה ב-1993 הוחלט ב"דן" לקצץ בעלויות ולאחד את שני הקווים לקו יחיד, ומספרו 41. (בעקבות כך שונה לאחר זמן-מה מספרו של קו 7א' ל-7). יותר מאוחר נסגרה תחנת ת"א דרום, והוחלט שקו 41 יפנה מרח' האצ"ל שמאלה לדרך לוד ולא ימינה לרח' לח"י, ויוארך עד בית ברבור. התוצאה: המסלול המוזר מרתיע את רוב הנוסעים, וכך גם תדירותו נמוכה ביותר. הפתרון המתבקש הוא קווים שכונתיים בתדירות גבוהה, אבל אל תגלו לאף אחד... קו 84 של "אגד" - קו מפותל ביותר בין שתי תחנות מרכזיות חדשות: זו של ת"א וזו של ראשל"צ. הקו נוסע דרך שכונות דרום ת"א, בת-ים ורבות משכונות מערב ראשל"צ. הקו הזה נולד כך: היה היה קו 84 מהתחנה המרכזית הישנה, ליתר דיוק מהמסוף ברחוב הגדוד העברי ("רציף הר-ציון"), לדרום ת"א ובת-ים. הקו היה מסתיים במסוף רמות-ים בצומת הרחובות הנביאים וקוממיות בבת-ים. הקו שימש בעיקר כמקשר בין תל-כביר, ביה"ח וולפסון ויפו ד' לבת-ים. לפתע צמחו מדרום לבת-ים שכונות חדשות של ראשל"צ. ב"אגד" התלבטו: "מה נעשה איתן? הרי לא נפתח לשם כך קווים חדשים בעלות גבוהה!". ומצאו פתרון: להאריך את קו 84 דל הנוסעים למערב ראשל"צ, וכך לחסוך בעלויות. התוצאה - הקו דל נוסעים כשהיה, וכמעט ואין מי שנוסע בו מראשל"צ לת"א. בהמשך הקו נדד מרציף הר-ציון לתחנה המרכזית הישנה, ולבסוף לחדשה, אך זו כרוניקה שולית כל עוד הקו לא מגיע למרכזי העסקים של ת"א. ובינתיים תושבי מערב ראשל"צ ממשיכים לחכות לקו הישיר שייקח אותם דרך איילון לת"א. לחלופין, הם יכולים לקחת את 173 שחוצה את כל חולון, או לחלום על הגעת הרכבת לתחנת משה דיין!
