הולך לן אהובי לרעות הצאן בשדות זרים.. אותי משאיר איתי בזכרונות ולב שבור הן גוף ונפש אינם אותו דבר איתו גופו הלך, אצלי נפשו נשאר קשה פרידה מנשוא, ואיך אוכל שלא? שעון הזמן שומר.. כאב,.עובר?
בין הבדידות שעות של מחשבה קולעים קשרים של מחשבה בין הכעס,לאהבה פותחים חלונות של תקווה בין חושך לאור הזמן כל כך רחוק בין העצבות עוד יום חדש צפורים מציצות והבוקר תמיד רחוק בין הזכרונות ממאן להביט לאותם ימים... הלב דואב ומרטיט בלהט דוקר ומודה שלא רוצה להביט הכאב דוקר מאכזבה שלא נשכחת מושיט יד לאור לגעת שוב בחיים למטרה שלמענה החיים
