ctvcv uctnubv
New member
הונאת אבו מאזן
בנאום שפתח את מערכת הבחירות הפלשתינית ברמאללה, נשא "הנשיא" הפלשתיני – אבו מאזן, מילים חמות ואמר: "הישראלים קוראים להם טרוריסטים ודורשים מאיתנו לפעול נגדם, אבל אנחנו לא נעשה זאת, אלו הגיבורים של העם הפלשתיני". השורה הזו בנאומו של אבו מאזן, הושמטה, משום מה, מהדיווחים של עתונאים ישראלים וזרים שנכחו במקום. אבל, אבו מאזן המשיך בשלו. בעוד בארץ ובעולם מציגים אותו כמבשר העידן הפלשתיני החדש, הוא נדד מבמה לבמה והביא את רוחות העבר. בנאומיו כינה אותנו – "האויב הציוני" והשתמש בביטויים שאפילו קודמו החביב זנח לפני שנים. לצד הביטויים, המשיך אבו מאזן לתבוע את זכות השיבה לקו הירוק, את כינון הבירה הפלשתינית בירושלים והעלה רוצחים סדרתיים אל הבמה, להתחבק עימו. בג'נין התגפף עם זכריה זביידי, בשכם ובמקומות אחרים אימץ אל ליבו שמות לוהטים מרשימת המבוקשים של צה"ל. לקהל חזר ואמר – אלו הגיבורים שלי. ואילו רבי הטבחים באו מצידם להביע תמיכה בראיס החדש, כדי להבטיח את המשך הזרמת הכספים לגלגלי הטרור שלהם. הם זכרו שאבו מאזן, עוד כשהיה ראש ממשלה, העביר תשלומים חודשיים קבועים למנגנוני 'שוהדה אל אקצה'. חלק מההתבטאויות של אבו מאזן דלפו לתקשורת הישראלית וזכו להתייחסות סלחנית. הסבירו לנו שהוא לא באמת מתכוון, שהכל לצרכי הבחירות. משום מה נשמעו ההסברים הללו מוכרים ולא חביבים. שמענו אותם בשנות התשעים העליזות, לנוכח נאומי ההסתה של יאסר ערפאת. אבל זה לא מונע מההיסטוריה לחזור על עצמה. כמו לגבי ערפאת בזמנו, ניסו למכור לנו תדמית נקיה של אופי משטר הנשיא החדש. הוא יעשה סדר, הוא יבער את השחיתות, הוא יהיה פרטנר שניתן לסמוך עליו. כך לא הועברו הדיווחים על מה שבאמת התרחש במערכת הבחירות הפלשתינית, עד שהתפטרו כל בחירי ועדת הבחירות המרכזית, בשבת. בכירי הוועדה, כמו עמאר דוויק ובהא אל בכרי, חשפו באיזו מידה השתנו הנורמות תחת אבו מאזן. הם סיפרו כיצד עוזרי הראיס החדש, יחד עם בכירי מנגנוני הבטחון, ניהלו נגדם מסע טרור והפחדה. רשימת בעלי זכויות הבחירה היתה מפוברקת וכללה מתים ותושבי חוץ. ועדת הבחירות פעלה תחת איומי נשק ונאלצה להתיר הצבעה של מי שאינם מופיעים ברשימת הבוחרים. היא הוכרחה להאריך את שעות ההצבעה ולהעלים עיין מאנשי בטחון פלשתינים שהצביעו בקלפיות, בזהויות שונות, שוב ושוב. ארגוני זכויות אדם בעזה וביו"ש התלוננו על כך מייד לאחר הבחירות. אבל, זה לא מנע מצבא המשקיפים האמריקני והאירופי, להכריז שהכל התנהל ללא דופי. המשקיפים הזרים ניצחו על מעשה ההונאה הפלשתיני, במטרה להעניק תדמית של מכובדות לפרטנר המיועד, ולהערים על הציבור הישראלי. הבדיחה הפלשתינית מספרת שאפילו תיבות הקלפי הגיעו מארצות הברית, כשתוצאות ההצבעה מסודרות בתוכן. בין הגורמים הבינלאומיים שבחשו כאן היו אותם אלו שמממנים את מסע יוזמת ז'נבה. אלו ששופכים הון עתק במטרה לשכנע אותנו שיש למי לתת את כל נכסינו. זה לא חדש שבמסע ההונאה הזה שותפים גם רבים בעתונות ובפוליטיקה הישראלית. החדש הוא שגם בלשכת שרון משתפים פעולה. שרון זקוק להונאה לצרכי שרידות, בין היתר כדי למכור לש"ס שהיא יכולה להפסיק להתנגד ל"התנתקות", כי זו כבר לא נסיגה חד צדדית אלא הסכם עם פרטנר מכובד. כך, כפי שהתברר כי אין כל הבדל מהותי בין ערפאת לאבו מאזן, מסתבר שגם אנחנו לא למדנו דבר מהטראומה של אוסלו. מסע ההונאה העצמית נמשך כפי שהיה.
בנאום שפתח את מערכת הבחירות הפלשתינית ברמאללה, נשא "הנשיא" הפלשתיני – אבו מאזן, מילים חמות ואמר: "הישראלים קוראים להם טרוריסטים ודורשים מאיתנו לפעול נגדם, אבל אנחנו לא נעשה זאת, אלו הגיבורים של העם הפלשתיני". השורה הזו בנאומו של אבו מאזן, הושמטה, משום מה, מהדיווחים של עתונאים ישראלים וזרים שנכחו במקום. אבל, אבו מאזן המשיך בשלו. בעוד בארץ ובעולם מציגים אותו כמבשר העידן הפלשתיני החדש, הוא נדד מבמה לבמה והביא את רוחות העבר. בנאומיו כינה אותנו – "האויב הציוני" והשתמש בביטויים שאפילו קודמו החביב זנח לפני שנים. לצד הביטויים, המשיך אבו מאזן לתבוע את זכות השיבה לקו הירוק, את כינון הבירה הפלשתינית בירושלים והעלה רוצחים סדרתיים אל הבמה, להתחבק עימו. בג'נין התגפף עם זכריה זביידי, בשכם ובמקומות אחרים אימץ אל ליבו שמות לוהטים מרשימת המבוקשים של צה"ל. לקהל חזר ואמר – אלו הגיבורים שלי. ואילו רבי הטבחים באו מצידם להביע תמיכה בראיס החדש, כדי להבטיח את המשך הזרמת הכספים לגלגלי הטרור שלהם. הם זכרו שאבו מאזן, עוד כשהיה ראש ממשלה, העביר תשלומים חודשיים קבועים למנגנוני 'שוהדה אל אקצה'. חלק מההתבטאויות של אבו מאזן דלפו לתקשורת הישראלית וזכו להתייחסות סלחנית. הסבירו לנו שהוא לא באמת מתכוון, שהכל לצרכי הבחירות. משום מה נשמעו ההסברים הללו מוכרים ולא חביבים. שמענו אותם בשנות התשעים העליזות, לנוכח נאומי ההסתה של יאסר ערפאת. אבל זה לא מונע מההיסטוריה לחזור על עצמה. כמו לגבי ערפאת בזמנו, ניסו למכור לנו תדמית נקיה של אופי משטר הנשיא החדש. הוא יעשה סדר, הוא יבער את השחיתות, הוא יהיה פרטנר שניתן לסמוך עליו. כך לא הועברו הדיווחים על מה שבאמת התרחש במערכת הבחירות הפלשתינית, עד שהתפטרו כל בחירי ועדת הבחירות המרכזית, בשבת. בכירי הוועדה, כמו עמאר דוויק ובהא אל בכרי, חשפו באיזו מידה השתנו הנורמות תחת אבו מאזן. הם סיפרו כיצד עוזרי הראיס החדש, יחד עם בכירי מנגנוני הבטחון, ניהלו נגדם מסע טרור והפחדה. רשימת בעלי זכויות הבחירה היתה מפוברקת וכללה מתים ותושבי חוץ. ועדת הבחירות פעלה תחת איומי נשק ונאלצה להתיר הצבעה של מי שאינם מופיעים ברשימת הבוחרים. היא הוכרחה להאריך את שעות ההצבעה ולהעלים עיין מאנשי בטחון פלשתינים שהצביעו בקלפיות, בזהויות שונות, שוב ושוב. ארגוני זכויות אדם בעזה וביו"ש התלוננו על כך מייד לאחר הבחירות. אבל, זה לא מנע מצבא המשקיפים האמריקני והאירופי, להכריז שהכל התנהל ללא דופי. המשקיפים הזרים ניצחו על מעשה ההונאה הפלשתיני, במטרה להעניק תדמית של מכובדות לפרטנר המיועד, ולהערים על הציבור הישראלי. הבדיחה הפלשתינית מספרת שאפילו תיבות הקלפי הגיעו מארצות הברית, כשתוצאות ההצבעה מסודרות בתוכן. בין הגורמים הבינלאומיים שבחשו כאן היו אותם אלו שמממנים את מסע יוזמת ז'נבה. אלו ששופכים הון עתק במטרה לשכנע אותנו שיש למי לתת את כל נכסינו. זה לא חדש שבמסע ההונאה הזה שותפים גם רבים בעתונות ובפוליטיקה הישראלית. החדש הוא שגם בלשכת שרון משתפים פעולה. שרון זקוק להונאה לצרכי שרידות, בין היתר כדי למכור לש"ס שהיא יכולה להפסיק להתנגד ל"התנתקות", כי זו כבר לא נסיגה חד צדדית אלא הסכם עם פרטנר מכובד. כך, כפי שהתברר כי אין כל הבדל מהותי בין ערפאת לאבו מאזן, מסתבר שגם אנחנו לא למדנו דבר מהטראומה של אוסלו. מסע ההונאה העצמית נמשך כפי שהיה.