הזירה 2- פרק 19- אקסים

[YossihNew]

מהפרקים האהובים עליי בעונה.

בגלל האקסים ובגלל ארוחת הערב הנעימה שיש שם.

הערב לא נגמר וגם הרומנטיקה לא נגמרת ואף גוברת. ניסים נמצא בדייט עם מאיה ומופתע מאוד. ג'וני נמצא בארוחה לא צפויה. בר מגלה דבר מדהים – אבל האם היא תעשה מעשה סופסוף?

קריאה נעימה!

 

[YossihNew]

אחרי הפעמון!

*צליל מופיעה על הספסל. היא סורגת.*

צליל: "הרבה פעמים... אנשים שואלים אותי מה אני עושה בכלל בארגון הזה. למה אני פה בכלל? מה אני עשיתי בשביל העסקים? אני הטבעונית, אני הנחמדה, אני לא המתאימה לעסק הזה. בובת חרסינה קטנה וחמודה. אבל אני אגיד לכם מה. למה אני צריכה להקשיב לכל הנשמות הרעות? למה אני צריכה להקשיב לכל החרדות, לשנאה, לכעס של העולם הזה? כל זה – לאן זה הוביל את העולם? למקום טוב? ממש לא. אתם רואים לאן הגענו מכל השנאה."

*צליל מתחילה לסרוג במרץ.*

צליל: "באף ארגון היאבקות אין את המילה שנאה בראשי התיבות שלו. יש לנו היאבקות, ויש לנו ישראל. זה מה שזה, היאבקות ישראלית, ואני מתאבקת. ואז אנחנו מתווכחים אם זה ארגון או תאגיד... אבל זה לא חשוב בכלל. אולי משיקולי מס, לא שזה מעניין מישהו מאיתנו. אבל נחזור אליי. אז אני נמצאת כאן. נמצאת בארגון. מנסה להפיץ את הדעות שלי. לא בכעס. לא בשנאה. לא בגזענות, לא במרירות, ולא מתוך חרדה. מתוך אמונה עמוקה בהן. ולא משנה כמה זמן זה ייקח."

*צליל מראה את הצעיף שהיא סרגה.*

צליל: "פעם... היה מוחה אחד שמחה מול הבית הלבן נגד מלחמה. כל יום שישי. שעתיים. לבד. מתישהו ניגש אליו עיתונאי ושאל אותו בצחוק, 'באמת, אדוני, אתה חושב שלבד אתה יכול לשנות את העולם?'. אז האיש הסתכל עליו ואמר... 'לא. אבל אני מוודא שהעולם לא ישנה אותי'. זאת אני, חבר'ה. אתם יכולים לגחך, יכולים לפקפק... אבל אולי עדיף שלא. כי כמו שאמרתי... לאן כבר הפקפוק והחרדה הובילו את העולם שלנו?"

*צליל קמה והולכת. היא משאירה את הצעיף על הספסל.*​