הזכרון או ליתר דיוק השכחה

[ליאור של חנה]

הזכרון או ליתר דיוק השכחה

הזכרון או ליתר דיוק השכחה
מעניין אם גם אצלכם הטיפולים עוברים בסוג מסויים של רק כמעט מקום ראשון חנה מזריקה דקא קצר כבר כמה ימים ובמהלך זמן כה קצר פעמיים נזכרה שלא הזריקה אחרי כמה שעות (ולמה אני לא הזכרתי ? כי לא הייתי בבית - אבל זה לא פוטר) לא שבטיפולים לפני שיר זה לא קרה אבל לא בכזו תדירות אולי אני אנסח את זה ככה כלא היתה שיר אז לא יכולנו שלא לזכור כי החוסר זעק לנו בפנים ואילו כיום אנחנו חיים איתה ועבורה והיא סוחפת אותנו

 

[anguly]

כחלק מהטיפול אני לוקחת עכשיו גלולות

הזכרון או ליתר דיוק השכחה
מעניין אם גם אצלכם הטיפולים עוברים בסוג מסויים של רק כמעט מקום ראשון חנה מזריקה דקא קצר כבר כמה ימים ובמהלך זמן כה קצר פעמיים נזכרה שלא הזריקה אחרי כמה שעות (ולמה אני לא הזכרתי ? כי לא הייתי בבית - אבל זה לא פוטר) לא שבטיפולים לפני שיר זה לא קרה אבל לא בכזו תדירות אולי אני אנסח את זה ככה כלא היתה שיר אז לא יכולנו שלא לזכור כי החוסר זעק לנו בפנים ואילו כיום אנחנו חיים איתה ועבורה והיא סוחפת אותנו

כחלק מהטיפול אני לוקחת עכשיו גלולות
נגד הריון - אין לי מושג איך פעם לקחתי כאלה בלי לשכוח... אבל מצאתי פיתרון - תכנתתי את הסלולרי שלי לצלצל בשעה קבועה... מזל שבטכנולוגיה של היום אפשר להתגבר גם על בעיות של זיכרון. מעבר לכך - כן אני יכולה להבין איך שוכחים זה כבר לא הערוץ המרכזי של החיים. זה ערוץ גדול, אך צדדי - בהשוואה לילד שכבר יש לנו.

 

[hope13]

נכון...

הזכרון או ליתר דיוק השכחה
מעניין אם גם אצלכם הטיפולים עוברים בסוג מסויים של רק כמעט מקום ראשון חנה מזריקה דקא קצר כבר כמה ימים ובמהלך זמן כה קצר פעמיים נזכרה שלא הזריקה אחרי כמה שעות (ולמה אני לא הזכרתי ? כי לא הייתי בבית - אבל זה לא פוטר) לא שבטיפולים לפני שיר זה לא קרה אבל לא בכזו תדירות אולי אני אנסח את זה ככה כלא היתה שיר אז לא יכולנו שלא לזכור כי החוסר זעק לנו בפנים ואילו כיום אנחנו חיים איתה ועבורה והיא סוחפת אותנו

נכון...
לכן אני מזריקה רק בלילה כשהם כבר ישנים, ואז המוח נכנס למצב אחר. את הזריקות אני איכשהו זוכרת אבל אצלי הבעיה היא ההסנפות - 4 פעמים ביום וגם אני ללא הסלולרי שמצלצל בשעות המיועדות, אין סיכוי שהייתי זוכרת. ונכון, בדיוק דיברנו השבוע איך הטיפולים שלפני הילדים היוו עבודה של ממש. פשוט חיכיתי כל יום להזריק וזה תרם לתחושת העשייה. היום זה פשוט עבודה משנית וטוב שכך. העיקר שיהיה בהצלחה.

 

[דאראמסאלה]

בינתיים אני זוכרת

נכון...
לכן אני מזריקה רק בלילה כשהם כבר ישנים, ואז המוח נכנס למצב אחר. את הזריקות אני איכשהו זוכרת אבל אצלי הבעיה היא ההסנפות - 4 פעמים ביום וגם אני ללא הסלולרי שמצלצל בשעות המיועדות, אין סיכוי שהייתי זוכרת. ונכון, בדיוק דיברנו השבוע איך הטיפולים שלפני הילדים היוו עבודה של ממש. פשוט חיכיתי כל יום להזריק וזה תרם לתחושת העשייה. היום זה פשוט עבודה משנית וטוב שכך. העיקר שיהיה בהצלחה.

בינתיים אני זוכרת
הקטע של ההסנפות זה שבכל פעם צריך מצד אחר. אז אני נוקטת בשיטת "רבי דאראמסאלה היתה נותנת בהם סימנים". השבוע, למשל, הסנפת הבוקר היא בנחיר השמאלי בימים האיזוגיים.

 

[עמית@]

ממש כך, לא ייאמן.

הזכרון או ליתר דיוק השכחה
מעניין אם גם אצלכם הטיפולים עוברים בסוג מסויים של רק כמעט מקום ראשון חנה מזריקה דקא קצר כבר כמה ימים ובמהלך זמן כה קצר פעמיים נזכרה שלא הזריקה אחרי כמה שעות (ולמה אני לא הזכרתי ? כי לא הייתי בבית - אבל זה לא פוטר) לא שבטיפולים לפני שיר זה לא קרה אבל לא בכזו תדירות אולי אני אנסח את זה ככה כלא היתה שיר אז לא יכולנו שלא לזכור כי החוסר זעק לנו בפנים ואילו כיום אנחנו חיים איתה ועבורה והיא סוחפת אותנו

ממש כך, לא ייאמן.
פעם לא היה דבר אחד במוח, עכשיו אני נזכרת ברגע האחרון להזריק, לבלוע לשאוף. הציפיה לבטא, שבוע ראשון עובר חלק, הלחץ הזכור לטוב (?) מתחיל רק בשבעו השני, החרדה ממש מפילת הקרביים הזו, רק בסוף, תמר בראש מעייני,ף החיים, עבודה. אבל אתה יודע משהו? זה חצי הדחקה, מהרגע שחוזרים לטיפולים החיים שוב לא מה שהיו, וזה עולם אחר לגמרי.

 

[שירלי של השלושה]

אני מסכימה עם עמית

ממש כך, לא ייאמן.
פעם לא היה דבר אחד במוח, עכשיו אני נזכרת ברגע האחרון להזריק, לבלוע לשאוף. הציפיה לבטא, שבוע ראשון עובר חלק, הלחץ הזכור לטוב (?) מתחיל רק בשבעו השני, החרדה ממש מפילת הקרביים הזו, רק בסוף, תמר בראש מעייני,ף החיים, עבודה. אבל אתה יודע משהו? זה חצי הדחקה, מהרגע שחוזרים לטיפולים החיים שוב לא מה שהיו, וזה עולם אחר לגמרי.

אני מסכימה עם עמית
הטיפולים מחדש מחזירים אחורה למשהו אפל שהיה אז. נכון שהחיים מלאים באוצר מדהים אבל... עמית, חנה, ליאור, כולם,

גדול גדול. מחזיקה אצבעות חזק חזק בשביל כולם שיגיע עוד הריון במהירות

 

[עוד נועה]

כל כך נכון

הזכרון או ליתר דיוק השכחה
מעניין אם גם אצלכם הטיפולים עוברים בסוג מסויים של רק כמעט מקום ראשון חנה מזריקה דקא קצר כבר כמה ימים ובמהלך זמן כה קצר פעמיים נזכרה שלא הזריקה אחרי כמה שעות (ולמה אני לא הזכרתי ? כי לא הייתי בבית - אבל זה לא פוטר) לא שבטיפולים לפני שיר זה לא קרה אבל לא בכזו תדירות אולי אני אנסח את זה ככה כלא היתה שיר אז לא יכולנו שלא לזכור כי החוסר זעק לנו בפנים ואילו כיום אנחנו חיים איתה ועבורה והיא סוחפת אותנו

כל כך נכון
בתקופה של הטיפולים של מאיה ויובל ישבתי לרופאים על הזנב. כל בדיקת דם שהתאחרה היתה זוכה לטלפונים חוזרים לקופת חולים עד שנמאס להם ממני. היום סבב סביב הזריקה היומית. איזה הבדל היום. הילדים ממלאים את הבית ולקח לי המון זמן מההחלטה לחזור לטיפולים ועד שהתחלתי באמת לעשות משהו בנדון. החוסר בחוסר, ברכה כשלעצמו, בהחלט גורם קצת להרדם בשמירה.

 

[hillawr]

אכן כך

הזכרון או ליתר דיוק השכחה
מעניין אם גם אצלכם הטיפולים עוברים בסוג מסויים של רק כמעט מקום ראשון חנה מזריקה דקא קצר כבר כמה ימים ובמהלך זמן כה קצר פעמיים נזכרה שלא הזריקה אחרי כמה שעות (ולמה אני לא הזכרתי ? כי לא הייתי בבית - אבל זה לא פוטר) לא שבטיפולים לפני שיר זה לא קרה אבל לא בכזו תדירות אולי אני אנסח את זה ככה כלא היתה שיר אז לא יכולנו שלא לזכור כי החוסר זעק לנו בפנים ואילו כיום אנחנו חיים איתה ועבורה והיא סוחפת אותנו

אכן כך
והפתרון שמצאתי הוא להשאיר את מזרק ריק ליד משחת השיניים כך שאין לי סיכוי להתעלם ממנו. הילה

 

[אםל2]

איזה מזל שקראתי את ההודעה הזו...

אכן כך
והפתרון שמצאתי הוא להשאיר את מזרק ריק ליד משחת השיניים כך שאין לי סיכוי להתעלם ממנו. הילה

איזה מזל שקראתי את ההודעה הזו...
הייתי צריכה להזריק ב 18:30 ועכשיו כבר 19:40

 

[העין ה 3]

אני שברתי שיא!

הזכרון או ליתר דיוק השכחה
מעניין אם גם אצלכם הטיפולים עוברים בסוג מסויים של רק כמעט מקום ראשון חנה מזריקה דקא קצר כבר כמה ימים ובמהלך זמן כה קצר פעמיים נזכרה שלא הזריקה אחרי כמה שעות (ולמה אני לא הזכרתי ? כי לא הייתי בבית - אבל זה לא פוטר) לא שבטיפולים לפני שיר זה לא קרה אבל לא בכזו תדירות אולי אני אנסח את זה ככה כלא היתה שיר אז לא יכולנו שלא לזכור כי החוסר זעק לנו בפנים ואילו כיום אנחנו חיים איתה ועבורה והיא סוחפת אותנו

אני שברתי שיא!
אתמול שכחתי שאני צריכה ללכת לקופת חולים לקחת זריקות להתחלת טיפול! אני לא מרגישה שזה במקום כמעט ראשון, אלא שהחיים כל כך עמוסים וההורמונים גם תורמים לירידה בזכרון. זו לא פעם ראשונה ששכחתי ללכת לקופת חולים...

 

[Big Mama 1]

אז זהו, שלא ../images/Emo6.gif

הזכרון או ליתר דיוק השכחה
מעניין אם גם אצלכם הטיפולים עוברים בסוג מסויים של רק כמעט מקום ראשון חנה מזריקה דקא קצר כבר כמה ימים ובמהלך זמן כה קצר פעמיים נזכרה שלא הזריקה אחרי כמה שעות (ולמה אני לא הזכרתי ? כי לא הייתי בבית - אבל זה לא פוטר) לא שבטיפולים לפני שיר זה לא קרה אבל לא בכזו תדירות אולי אני אנסח את זה ככה כלא היתה שיר אז לא יכולנו שלא לזכור כי החוסר זעק לנו בפנים ואילו כיום אנחנו חיים איתה ועבורה והיא סוחפת אותנו

אז זהו, שלא

יש לי את ביג דאדי, ביג שריף

והאחריות עליו!!! הוא זוכר, הוא מכין והוא מזריק (טוב עליו ההורמונים לא עובדים

) ואני, רק צריכה לסבול בשקט.

לא שלא קרה שברח לשנינו מהראש, אבל נדיר מאוד.

 

[עד השמיים ובחזרה]

מוכר מוכר...

הזכרון או ליתר דיוק השכחה
מעניין אם גם אצלכם הטיפולים עוברים בסוג מסויים של רק כמעט מקום ראשון חנה מזריקה דקא קצר כבר כמה ימים ובמהלך זמן כה קצר פעמיים נזכרה שלא הזריקה אחרי כמה שעות (ולמה אני לא הזכרתי ? כי לא הייתי בבית - אבל זה לא פוטר) לא שבטיפולים לפני שיר זה לא קרה אבל לא בכזו תדירות אולי אני אנסח את זה ככה כלא היתה שיר אז לא יכולנו שלא לזכור כי החוסר זעק לנו בפנים ואילו כיום אנחנו חיים איתה ועבורה והיא סוחפת אותנו

מוכר מוכר...
אצלי זה בדרך כלל מתבטא בלפחות פעם אחת בטיפול לגלות שנגמרו כל האמפולות (בדרך כלל קורה בימי שישי בצהריים... ) ואז מתחיל מרוץ...שעד היום לשמחתנו הסתיים בטוב.

 

[מונוגונית]

א יצא לי לשכוח אבל....

הזכרון או ליתר דיוק השכחה
מעניין אם גם אצלכם הטיפולים עוברים בסוג מסויים של רק כמעט מקום ראשון חנה מזריקה דקא קצר כבר כמה ימים ובמהלך זמן כה קצר פעמיים נזכרה שלא הזריקה אחרי כמה שעות (ולמה אני לא הזכרתי ? כי לא הייתי בבית - אבל זה לא פוטר) לא שבטיפולים לפני שיר זה לא קרה אבל לא בכזו תדירות אולי אני אנסח את זה ככה כלא היתה שיר אז לא יכולנו שלא לזכור כי החוסר זעק לנו בפנים ואילו כיום אנחנו חיים איתה ועבורה והיא סוחפת אותנו

א יצא לי לשכוח אבל....
אין ספק שאופי הטיפולים השתנה לגמרי, בטיפולים שלפני רומי הייתי משוגעת, מזריקה על הדקה, אי אפשר היה לדבר איתי, כל כשלון - סוף העולם, ואצלה עוד הייתי בטיפולים הקלים איקקלומין וכאלו ורק מחזור אחד של זריקות אבל עשיתי רוח כאילו עברתי הפריה כל פעם, כל זריקה כאילו עברתי ניתוח בלי הרדמה, בכי על מר גורלי כל היום, בחיי אני מתביישת לחשוב על ההתנהגות שלי. היום הכל ברגוע יותר,למרות שאין ספק שפיזית הטיפולים הרבה יותר קשים נפשית הרבה יותר קל לי, כבר אין לי שעת הזרקה קבועה זה מתי שהוא בערב, אני לא אומרת שהכשלון לא כואב אבל ההתאוששות ממנו מהירה יותר. אוי ממש נשמע שנחמד לי ככה - אז ממש לא !!!

 

[מונוגונית]

א=לא

א יצא לי לשכוח אבל....
אין ספק שאופי הטיפולים השתנה לגמרי, בטיפולים שלפני רומי הייתי משוגעת, מזריקה על הדקה, אי אפשר היה לדבר איתי, כל כשלון - סוף העולם, ואצלה עוד הייתי בטיפולים הקלים איקקלומין וכאלו ורק מחזור אחד של זריקות אבל עשיתי רוח כאילו עברתי הפריה כל פעם, כל זריקה כאילו עברתי ניתוח בלי הרדמה, בכי על מר גורלי כל היום, בחיי אני מתביישת לחשוב על ההתנהגות שלי. היום הכל ברגוע יותר,למרות שאין ספק שפיזית הטיפולים הרבה יותר קשים נפשית הרבה יותר קל לי, כבר אין לי שעת הזרקה קבועה זה מתי שהוא בערב, אני לא אומרת שהכשלון לא כואב אבל ההתאוששות ממנו מהירה יותר. אוי ממש נשמע שנחמד לי ככה - אז ממש לא !!!

א=לא