החזון שלי

[wolfbrother27]

החזון שלי

לוחמים יקרים, מאז שהצטרפתי להנהלת הפורום לא יצא לי ממש לשתף אתכם בחזון שלי וכעת אני מביא אותו לפניכם. לפני כארבע שנים חוויתי התעוררות אשר פקחה את עיניי ושינתה את חיי לעד. זה די מסובך להעביר לכתב את מה שנחשף לפניי אך אני כן יכול להגיד שראיתי את אפקט הגל בגדולתו, ראיתי איך אדם אחד יוצר גל במרקם המציאות במעשה אחד קטן, ראיתי את הגל הנוצר ממחווה זה של איכפתיות ואת התפשטות הגל אל מרחב המציאות, ראיתי אנשים שהגל נגע בהם ממשיכים את פעילות הגל. ראיתי אור מאיר במקום בו האפלה שכנה לפני כן. אני צועד בדרך הלוחם כבר למעלה מארבע שנים, נוגע ויוצר גלים שיוצרים גלים נוספים, אני עובד כדי להאיר את הדרך וליצור איזון. אני מאמין שיש ביכולתנו כקבוצה מאוחדת ליצור גל גדול יותר, ביחד אנחנו יכולים ליצור סינרגיה ולהשפיע לטובה על הסביבה. זהו החזון שלי ‏ שלכם באהבה ‏ דובי

 

[wolfbrother27]

לוחמים יקרים

האם זה עד כדי כך מוזר ? להגיש עזרה מבלי שיהיה אינטרס אישי מאחורי הדבר ? האם זה עד כדי כך נראה כמו מדע בדיוני שיש ביכולתנו, כאנשים שרואים מעבר להגיון, להתגבש לכוח שפועל ביחד כדי להביא טוב לסביבה שלנו ? אני מאמין ברעיון הזה, ואם נרצה, זה בר ביצוע. מה דעתכם ? דובי

 

[kikona126]

דובי

בדיוק השבוע התחלתי לכתוב קטע המדבר על הנושא הזה (בעקיפין) בספר שלי. ותסלח לי אבל לרגע אני אהפוך את המילים שלך (לצערי למילים בהן אני לא מרבה להשתמש, אבל שכאשר אומרים אותם יש להם כניראה עוצמה יותר חזקה) אתה מדבר על הגשת עזרה ללא אינטרס - הגשת עזרה ללא אינטרס מגיעה בעצם ממקום של אהבת אמת, כלומר לא מהשנאה (וזאת בדיוק המילה שאני לא אוהבת) אבל נחזור צעד אחד אחורה, למה קשה לאנשים להאמין ולאהוב אחרים (ואינני מדברת על אהבה לזוגיות) אבל קל להם לשנוא? לקנא? והרשימה מפה עוד ארוכה. בשביל להגיע לשלב של הנתינה, ללא אינטרס אישי, צריך לדעת "לאבד שליטה" כלומר לדעת לצלול לתוך הנפש ללא גבולות וכך גם לתוך החיים. אנו כבני אדם מציבים לעצמנו גבולות, מחסומים. המחסומים האלו מופנים כלפי דפוסים שאנחנו לא אוהבים כלפי אנשים אמונות ועוד... הבעייתיות היא שאנו כולאים את עצמנו שם... והסביבה מרגישה את זה, זה מוקרן כלפי חוץ. אחרי שום עזרה לא צריך להיות אינטרס אישי. העזרה צריכה להגיע מהמקום הכי טהור בנו. בכוונה לתת, ולא בכוונה לקחת. אנחנו כמו הטבע, הטבע נותן ונותן, כי הוא נצחי, וכך גם אנחנו. את החזון שאתה מתאר אני חווה כבר מספר ימים... אני מזמינה אותך לקרוא "שלד" של קטע שאני עוד אפתח אותו. תראה את הניגוד שמתואר שם בין לייה לתום, ואיזה תפקיד משחק הילד... (אני יודעת שזה ללא בשר, הבשר יגיע שאני אשב ואכתוב הכל בצורה של פרק נורמלי) http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1749&msgid=115485952 אינני חושבת שהחזון שלך לא אפשרי. להפך הוא אפשרי, וכל בוקר שאני מתעוררת אני מבינה זאת מחדש (יש לי בימים האחרונים חלומות של שליחויות, של עזרה לאחרים, שאני מכירה ולא מכירה, לפי איך שהם ניראים אני יודעת שזה מעבר לחלום...)

 

[wolfbrother27]

קיקונה היקרה

קודם כל תודה לך על ההזמנה מאוד נהנתי לקרוא את הקישור ששלחת לי, אני יותר מאשמח לקרוא את הספר כאשר הוא יהיה מוכן. התחברתי למה שכתבת כי הילד הקטן מאוד הזכיר לי (בדרך מוזרה שכזו) את עצמי כיום, אחרי ההתעוררות. לגיל אין משמעות, הוא רק מספר. אהבת אמת... האם יש כוח חזק יותר ? מרפא יותר ? אני חושב שכל הדרך שאני צועד בה מושטתת על אהבת אמת, אהבה מלאה לחיים, לבריאה. ההארה שהתגלתה לי פתחה בפני את הדלת לכוח הזה ואני יודע שנועדתי להשתמש בו לטוב, ליצור גלים כמו שכתבתי. אני שמח שאת מאמינה בכך שזה אפשרי, עצם זה שאת חולמת על שליחות כבר אומר שזה אמיתי, ושזה הזמן הנכון. ברוכה הבאה קיקונה אחות לוחמת הגיע הזמן ליצור שינוי וטובים השתיים מן האחד דובי

 

[kikona126]

אחות כן, לוחמת לא!

אינני מתחברת למילה לוחמת, יש עולה בי אסוציאצה של מלחמה. איני נלחמת באף אחד, לא בסובבים אותי ולא בעצמי, לא לוחמת כדי למצוא את הדרך שלי. המלחמה לא משרתת אותי. אם תשאל מהי דרכי? אני אענה שאני על דרך האמת (אפילו שגם פה יש לי קצת סייגים בגלל האמונה שלי בדרך הקבלה) את שלב המלחמות הפנימיות (לפי השם שלי) כבר עברתי הוא לא היה קל, אבל כרגע אני בשלב הרגשות והרגש, מתחילה להרגיש דברים להראות רגש, והמכרים שלי יעידו שזה אכן שלב שהוא "חידוש" אצלי, כי רגש תמיד היה לי, לא תמיד ידעתי להרגיש (או יותר להראות שאני מרגישה). השינוי לא יבוא מהמלחמה, אינני לוחמת בשום דבר, אני פשוט אני. אני יכולה לתמוך באחר, אני יכולה להעביר אנרגיה כשהוא זקוק (וזה מתבטא הרבה מאוד בחלומות כרגע), את השליחות שלי עושה, אבל מה שהאחר עושה עם מה שהוא מקבל זה כבר תלוי בו, ולא בי. ואת זה אי אפשר לשנות. אני יודעת שדרך הלוחמים הכוונה היא לכינוי לנתיב האנושי לצמיחה והתפתחות - אבל את הכינוי הזה נתנה האנושות - שאכן רואה (מאז ומתמיד) במלחמה כדרך לשרוד. (מלחמות על שטחים על אמונות של דתות על מדינות על כבוד והרשימה עוד ארוכה... והכל כדי לשמור על מה שיש להם. אין צורך לשמור יש הכל מהכל, וכמה שנרצה. אבל במקום זה אנחנו נלחמים, ובעצם מפספסים את כל מה שיש מסביב...) דובי - אתה הגעת לאיפה שאתה כרגע עקב מלחמות פנימיות, ורק כאשר הבנת שצריך לקשר בין הדברים ולא להפריד ולא להמשיך להלחם בהם, התחלת להשיל מעל עצמך את הקליפות, קליפה אחר קליפה בחיפוש אחר אותו הילד, וגם אותו הבוגר שבחר בדרך, בחיפוש אחר האני האמיתי שלך, אני מרגישה שאתה קרוב להגיע לי' בשם ואתה כבר מתחיל להרגיש את הדברים אולי אתה כבר שם...

 

[wolfbrother27]

אחותי היקרה

המילה לוחם קפצה לי לראש לפני כמה שנים, אחרי שהתחלתי לצעוד בדרך, משהו בפנים אמר לי "דובי, אתה לוחם" וזה הרגיש נכון. אני מודע לאלמנטים העולים עם המילה לוחם - קרב, מאבק, אלימות, וכדומה אבל האמת היא שאין בדרך שלי אפילו דבר אחד שמתקשר למילים אלה. העקרונות המובילים אותי בדרך הם להקשיב ולחיות את האמת ולקבל אותה כפי שהיא, ולאהוב את החיים ואת הבריאה בכל נשימה. אני מאמין שלוחם היא מילה נכונה לגביי כי לוחם גם יכול להיות מישהו שעומד מנגד לשדים הפנימיים של כל אדם ועוזר לו להתמודד איתם, או שהוא יכול לעורר השראה אצל אלה שאיבדו את דרכם. אף אחד לא קרא לי לוחם, אני מאמין שהכינוי הוענק לי (נשמע קצת הזוי אבל זה אמיתי) ממקור עליון, מהבוס, איך שאני נוטה לכנותו תודה לך שאת כאן אחותי ותודה על הכנות דובי

 

[kikona126]

../images/Emo24.gif

 

[מיכל הררי]

אתה מדהים וייחודי!!!

יש לך כל כך הרבה לתת לעולם. אני רואה את ההעצמה של האנושות דרך הספרים שאני כותבת וכמובן הדרכות ופגישות עם אנשים. אשמח לשמוע על החזון שלך כקבוצה

 

[shamyesh]

הגל

דובי היקר מאוד מסקרן אותי מה שחווית. האם תוכל עוד קצת לפרט ואולי לגרום גם לאחרים לחוות או לפחות להבין איך אנו יכולים להשפיע לטובה על היקום שמואל

 

[wolfbrother27]

שמואל היקר

כל דבר ודבר שאנו עושים בחיינו משפיע, לטוב ולרע על סביבתנו. בחברה בה אנו חיים, אנשים נוטים לחיות בעולם שלהם, כל אחד בבועה שלו עם הבעיות שלו והעבודה שלו והחיים שלו. אם תעצור לרגע ותביט סביבך, באמת תביט סביבך, אתה תתחיל לשים לב לכך שמאוד קשה לראות היום אנשים מחייכים, קשה למצוא היום אנשים שחושבים מה הם עצמם רוצים ולא מה אחרים רוצים שהם יעשו. אנחנו גודלים לתוך מסגרת שמלמדת אותנו איך לחשוב, איך לנשום, איך לחיות לפי כללי החברה ותוך כך אנו מאבדים את מי שאנו נועדנו להיות באמת. מתי בפעם האחרונה הבטת החוצה מהחלון ושמחת שהשמש זורחת ? מתי בפעם האחרונה ראית פרח ונעצרת להריח אותו ? מתי בפעם האחרונה נשמת וחווית את חווית הנשימה עצמה ? אנחנו שכחנו איך לחיות, איך להעריך את מה שיש לנו. אנחנו חיים בעולם שמורכב ממתח ולחץ ועצבים, מאלימות ואטימות והתעלמות. מתי בפעם האחרונה קראת על משהו טוב בעיתון ? מה שנחשף לפניי באותה הארה, היתה התובנה, שאם אני אתחיל להעניק לעולם מבלי לצפות לתמורה (אני לא מדבר על פרנסה חברה) יווצר שינוי, גל אם תרצה. היום עזרתי למישהו בדבר הכי קטן, הראתי לו שנותרה עוד איכפתיות בעולם, האם אותו אדם לא ימשיך את הגל ויראה איכפתיות לאדם אחר בסיטואציה אחרת ? האם הוא לא יאמר לעצמו "וואלה, הייתי בסיטואציה הזו וזה ממש לא היה נחמד, עד שהגיע אותו אדם ועזר לי... גם אני יכול." זו דוגמא מאוד קטנה להווצרות גל כל אחד יכול ליצור גל זה קורה כל יום. אבל מה שעוד ראיתי, זה שדווקא בגלל שנחשפתי להבנה עמוקה יותר, כמו כל לוחם שהדרך נפתחה בפניו, יש לגל השפעה גדולה וחזקה יותר משום שהגל הזה נוגע בנשמתם של אלה הנחשפים אליו... ואני יודע שזה נשמע הזוי, אבל זה נכון. אני בטוח שכל אחד שצועד בדרך שם לב לכך שיש לו או לה השפעה חזקה יותר על המציאות בה הוא חי. בגלל זה אני מאמין שאם נתאחד יחדיו ל... אחווה, יש מצב שנוכל ליצור שינוי שינוי לטובה אני מאמין בכך בכל ליבי בכבוד והערכה דובי

 

[ayala sh]

נשמע מעניין