החשש הקבוע שמא לא לוקח כדור

בת0710

New member
תודה איילה. בינתיים אף אחד לא

אומר לנו שום דבר. אני משתדלת מאוד לכבד את פרטיותו ולא לשאול אותו אם לוקח כדור. כן, בלית ברירה אני סומכת על אם הבית ועל המערך הסובב אותו.(עו"ס, עבודה) למדתי שלטובתו ולטובתי עלי ללמוד לסמוך על הסביבה ולהיות פחות דומיננטית. אחרת הייתי מטמוטטת מזמן. חג /שמח וערב טוב.
 

בת0710

New member
החשש הקבוע שמא לא לוקח כדור

נראה יותר טוב אבל מדבר על עצב גדול, מספר שבראש שלו יש המון רעש. יכול להיות שהמינון כבר לא מתאים , אולי צריך כדור אחר. בכלל יכול להיות שלא לוקח כדור? מפחיד. בסרט הזה כבר היינו. הפסיק טיפול תרופתי על דעת עצמו, ואושפז במצב פסיכוטי לגמרי. מקוה שזה לא הסיפור הפעם. רוצה לחזור הביתה מהדיור המוגן ופוחד. אני חושבת עליו כל הזמן, על אחי הקטן שכבר בן 44..........
 
בת0710 היי

כול כך טוב מכירה את זה מיבני שכבר לא קטן קטנטן והוא הבן הקטן שלי שכבר בן 25 וחצי הפחדים שלנו הפחדים שלנו לאורך כול החיים שלנו ומה הי אחרי לכתינו ומה יקרה שנידקן איזה ירושה אנחכנו משאירים לאחים לאחיות של הבן החולה שלנו סביר להניח שאחיך אינו לוקח את התרופות שלו הרעשים מעידים על כך גם הרצון שלולעזוב את הדיור ההמוגן והפחדים מעידים על כך היתי מציעה לך אחות יקרה לידע את הרופא המטפל שלו כי איך שהוא תמיד שהם ניפגשים עם הרופא הם יודעים להסתיר את זה הכי טוב שבעולם להיתאפס ולהראות כאילו הם הכי מאוזנים ליבי איתך ירקרתי מקווה שהוא ירגיש יותר טוב והכול יחזור למקומו
 

בת0710

New member
הי בשבושונית, תודה לתגובה.

אח חולה זה כואב כואב כואב עד אין קץ, בעיקר שהוא האח הצעיר שתמיד הגנת עליו ושמרת אבל ילד ?! ממש כואב לי בעצמות לחשוב על ילד חולה. אני מורידה את הכובע בפני ההורים. הורי נפטרו לא מזמן כל כך. אבא שלי מת משברון לב. הוא ראה את מצבו של אחי ולא יכול היה לעשות שום דבר. ראה את ההדרדרות, ספג את הצרחות , האיומים וההלוצינציות ולא ידע מה לעשות עם זה. הזמינו לו דרך קופת חולים פסיכיאטר אבל אחי לא רצה ללכת. רק שנה אחרי שאבי נפטר אני ואחותי דאגנו שיאושפז וגם זה רק אחרי שנבהלנו מאיומים שלו. מאז האישפוז והתרופות, ברוך השם אחי חזר אלינו. אחרי חמש שנים שלא היה לי אח. לא יאומן. אמא שלי עד יומה האחרון לא ממש הבינה מה קורה לאחי. את מדברת על כך שישנה דאגה לבן אחרי שההורים הולכים לעולמם , אז אני מאחלת לך עד 120, ואת באמת צודקת, צריך להעביר באופן קבוע ושיטתי לאחים שאתם מצפים מהם שהאח שלהם על מחלתו יהיה תמיד חלק מהמשפחות שלהם. להגיד לך שזה קל? זה לא קל בכלל. כשהיו לאחי התקפים היה מגיע לבית שלי יחף, מוטרף, מלוכלך ואני בחוסר אונים משווע לא ידעתי מה לעשות איתו. הבנות שלי היו עדות לכל הדברים. הן דאגו לי מאוד וחששו לחיי. טוב שהכל נגמר וזכינו לאח שנולד מחדש בזכות הרספרידל.......והן זכו לדוד שהן מאוד אוהבות. זה היה לפני כ - 3 שנים ועדיין עורי מצטמרר מהזכרון. כתבתי יותר מידי. תודה לך
 
בת0710 כנסי

קודם כול שמחה שאת מורידה מימך עוול ומוצאת לך כאן מקום לפורקן בשביל זה המקום קיים האמיני לי אני מכירה בקשיים שלך ומכירה את הפחדים שלך גם הבן של החולה הוא בן הזקונים ויש לו רק אח אחד בכור הם סך הכול שני ילדים לא קל שיש התקפים לא רק לכם האחים לא קל לנו גם ההורים כי אני עומדת חסרת אונים מול הבן שלי תתארי לך מצב ואת אמא שהבן שלך מבקש מימך עזרה ואת לא יכולה לעזור לו במאומה מה את יכולה לעשות נגד אילוצינציה הרי זה דבר חזק מימך מה את יכולה לעשות נגד מחשבות שווא מה את יכולה לעשות נגד התקף פסיכוטי לכיתשכנעי את הבן שלך שהוא לא א לוהים או כול דבר אחר והוא לא יכול לעוף כמו ציפור או שאין דמות בחלון עם סכין שרוצה לערוף לו את הראוש אני שוב אומרת וחוזררת עם יד על הלב לא יודע ת עם אני ישארי ר או תו ירושה לאח שלו אלה עם כן המות שלי היה פ]יתעומי בלי שום התרעה קודמת ליבי איתך יקרתי שולחתלך מיכאן חיבוק גדול ועצה אחת קטנה על תיכנע י לרצונות שלו כמו לעזוב את ההוסטל מינסיון מר שלי שניכנעתי לבן שלי לעזוב מקום טוב ולעבור למקום אחר את תשלמי מחיר יקר תמשיכי להיות אחות טובה דואגת שהוא ידע שיש על מי לסמיך אז נכון שלא תמיד הוא במיטבו אבל שהוא הוא יודע להעניק יותר מכול אדם שפוי תמשיכי ל בקר אותנו כאן ולכתוב נשמח לשמוע מימך לשתף אותך ולהיות שותפים ללבטים שלך שהיה לך סופ"ש נעים וכייפי
 

בת0710

New member
תודה בשבושונית - ושאלה לי לפורום

בקשר לדיור מוגן אני הבנתי שבאיזה שהוא שלב האנשים יוצאים לדיור עצמאי, אחרי 3 שנים אולי? הדבר מפחיד אותי מאוד כי הדירה של אחי נמצאת בצפון ואני לא מסוגלת לראות את עצמי שוב פעם נוסעת ונוסעת ונוסעת ודואגת. הייתי מעדיפה שאם כבר יצא לדיור עצמאי יהיה זה במקום של הדיור המוגן בסביבה התומכת. אבל החלום שלו לחזור 'הביתה'. (אין כבר 'ביתה', אין הורים, אין חברים, אין עבודה אין משפחה). הוא לא מרגיש שייך למשפחת הדיור המוגן בגלל התחלופה וגם באמת בגלל שחלה בגיל מבוגר יחסית (35) והוא שמור היטב. (קוגנטיבית) באמת המקום שמצאתי בפורום הזה כאן מאפשר לי להגיד מה שאני לא מעיזה להגיע בחיים. אני ה'גיבורה'...(במרכאות כפולות ומכופלות( לא מראה חולשה ועומדת מול כולם. אני אמא ל-3 בעצמי, בני 27,25,ו-20. כך שאני יכולה להבין ולהזדהות עם הכאב של ההורים. מה שלום בנך? בן כמה הוא? ומה עשית בעבודתך בתחום הפסיכיאטריה? גם לי יש רקע בבריאות הנפש. חג שמח לכולם ושבת שלום.
 
בת0710 איזה ניק בחרת לך

לגבי הדגיור המוגן הןא לא חיב להמשיך לגור בדיור המוגן הוא יכול לבור לדיור עצמאי מגיע לו סיוע בשכר דירה יש סל שיקום והוא יכו ל לממש אותו אבל כול זה מחיב אותך ואותו להפעיל לחץ על העובדת הסוציאלית בבית החולים עם הוא מאושפז או העובדת הסוצאילית שמטפלת בו אני יודעת בוודאות שהוא כן יכול לממש את סל השיקום הכול תלוי שוב ב עובדת סצוציאלית את יכוהל לבקש העברה למקום יותר קרוב למקו ם מגוריך אני לא מוצאת סיבה שלא הכול תלוי עם יש מקו ם בקרבתך ועם יש מקום פנוי אני היתי מציעה לך מינסיון שלי כן שישאר בדיור מוגן זה מקום לכול החיים וסביבה תומכת כמו שאת יודעת הבן שלי החולה בן 25 וחצי והבכור ב6 לינואר חוגג 27 חורפים את יודעת מה את כן גיבורה כי את מיתמודדת עם קשיים שטובים מאיתנו ומצב סוציאוקונומי גבוהה שמים את הילדים שלהם או האחים שלהם במוסדות שיפה להם השתיקה ומיתעלמים מקיומם שלא נדבר שלא אכפת לה ם מכלום את גיברה כן כי את אוהבת אותו סועדת אותו אכפת לך מימנו יש לו כתף ובית חם ואת תמיד שם בשבילו כרגע אני עוסקת בתחום הפסיכו- גאריטריהשזה אומר ואת בטח יודעת תשושי נפש אני עוסקת בתחום הסיעוד עם אני לא טועה כאן במאמרים של הפורום יש חומר על סל השיקום והיה ולא אשמח לשלוח לך לינק של מישרד הבריאות ובו פירוט מלא לגבי סל השיקום ואיך ממשים אותו
 
למעלה