את הפרטים הקטנים אני לא זוכר אבל....
את הרעיונות, אני בהחלט זוכר, וניתן לזהות דומים להם גם בארצנו הקטנה.
א. נושא שחושבים עליו הרבה, מקבל חשיבות גבוהה יותר בעינינו. לכן גם אמירות הזויות שיוצרות הרבה באז תקשורתי יכולות לנפח משמעות וגודל של אדם. אם זה העיסוק בקיר שצריך או לא צריך להיות בין מקסיקו לארה"ב. נושא שמרוב שהוא יוצר ראקציה חזקה מכל הצדדים קיבל משמעות חזקה, שהשפיעה על ההתייחסות לטראמפ כאל מי שאיננו קטן. אנשים בהרבה מקרים לא מצביעים למועמדים קטנים כי "ממילא זה לזרוק את הקול". לכן צריך שתהיה תחושה שיש סיכוי שייבחר.
בארץ - דווקא משום שמפלגה אחת עסקה בהשמצה של מועמד מתחרה, היא הפכה אותו לשחקן משמעותי. לא אנקוב בשמות.
ב. אם מפמפמים מספיק פעמים אמת אלטרנטיבית, היא נכנסת. אם לצטט משפט נכון של נתניהו, שנאמר בהקשר יותר כללי: "נדפוק נדפוק עד שייכנס".
יש גם דוגמאות מהארץ - בכיר מסויים שלא אנקוב בשמו, קרא החלטה בגורלו. ההחלטה הציגה אותו באור מאוד שלילי, אך בסופו של דבר פסקה לטובתו. הוא חגג, תוך שהוא פעם אחר פעם מתאר את החלטת הוועדה באופן שקרי לחלוטין. בסופו של דבר מה שהציבור זוכר, זה את הגירסה של אותו בכיר להחלטת הוועדה, ולא את הגרסה השונה לחלוטין שהוצגה במסמכים הרשמיים של אותה הוועדה. הבכיר הסתמך על זה שהציבור כמו גם מרבית העיתונאים לא מסוגלים לקרוא מסמכים בני מאות עמודים. ועבור אותם עיתונאים שכן קראו (וזה המיעוט) החלק הרלוונטי (עבור אותו בכיר), של הציבור, ממילא מתייחס אליהם כאל לא אמינים.
ג. הדבקת תוויות לאנשים שימקדו את הפוקוס של תשומת הלב לארועים שמתאימים לתוויות. אם יש מישהו בשם צחי שנראה עייף, הדבקת תווית "צחי העייף" (סתם בחרתי שם) תגרום לאנשים לשים לב יותר לסיטואציות בהן הוא נראה עייף. המטה של טראמפ בחר להדביק תוויות שהן דביקות (קליטות והופכות ל- memes) ומצד שני לא שגרתיות, וממקדות תשומת לב היכן שרצוי מבחינת טראמפ. לא זוכר את הדוגמאות שניתנו בספר. אבל זכור לי שהן היו קליטות, ושאחת מהן מיקדה את תשומת הלב בכך שאחד מהצוות של קלינטון נראה יחסית עייף.
ה. משהו שלא יחדש לרבים מאיתנו - משפטים שניתן לפרש אותם בהרבה צורות, מאפשרות לכל אחד להזדהות אליהם ממקום פרטי שלו.
ו. לעג. לעג למתחרים מקשה מאוד על מי שלא שונא את הלועג שלא לראות את המציאות דרך הלעג.
ז. עבודה על פחדים קמאיים. מוכר?
ח. כאשר הודבקו לו תוויות שליליות, הוא השקיע הרבה בהמחשה מובלטת - שהמציאות הפוכה. הדביקו לו תווית של גזען? הוא דאג הרבה להצטלם מחבק ילדים שחורים שתומכים בו. הוא היה מודע היטב לנזק שייגרם לו באם התווית של הגזען תודבק חזק מדי.
ט. עוד משהו שלדעתי טריוויאלי למרביתנו: להשמע סמכותי, ממלכתי, וכמי שיודע בדיוק מה דרוש ומה צריך.
מנהיג אמיתי יודע שהמציאות מתחלפת מהר, ושחייבים להעזר באנשי מקצוע כדי לקבל החלטות. אבל הוא צריך לשדר כאילו יש לו כבר את כל התשובות.
י. הוא דאג שהראיונות איתו יהיו צבעוניים. ודאג לבחור את אמצעי התקשורת היחיד שאיתו הוא יתראיין. זה יצר תחרות של אמצעי התקשורת על הבחירות שלו, מה שגרם להם לנסות שלא להרגיז אותו.
לצערי הרב - זה מה שאני זוכר כרגע, ולא זוכר בפירוט את הדוגמאות.
צריך לציין כי לא מדובר במשהו שיכול לשכנע כל בוחר. מי שכבר נעול על מפלגה מסויימת, יישאר צמוד אליה. היה קרב יחסית צמוד, ולדעתי הילארי קלינטון לא היתה כאריזמטית במיוחד, והדמוקרטים יכלו להעמיד מתחרים הרבה יותר חזקים. בכל מקרה, השאלה שלך הביאה לי רצון לחזור ולעיין בספר. בזמני החופשי (עד כמה שיש לי זמן חופשי).
