היום לפני 130 (26.10.1890):
הלך לעולמו הסופר קרלו קולודי מחבר "פינוקיו".
שמו האמיתי של הסופר הוא קרלו לורנציני, שנולד בפירנצה שבאיטליה בשנת 1826. כשהחל לחבר את "פינוקיו" כסיפור בהמשכים בחר בשם ספרותי, כיוון שרצה להבחין בין כתיבה לילדים לבין הכתיבה הרצינית בעיניו, שהקדיש למבוגרים. השם שבחר - קולודי - היה שם הכפר בו נולדה אמו וכהשראה לסיפור הרפתקאותיה של בובת העץ שימשו המריונטות של תיאטרון הקומדיה דל-ארטה שהיה פופולארי באיטליה. ברבות השנים הפך הכפר הקטן קולודי למקום עלייה לרגל של תיירים מכל העולם.
קרלו לורנציני נולד כבן למשפחה ענייה, לאביו הטבח ואמו המשרתת, שעבדו אצל מרקיז עשיר. זה הכיר בכישרונו ושלח אותו ללימודי כמורה. הוא סיים בהצטיינות לימודי פילוסופיה, דת ורטוריקה, אך גם נודע כמהמר, קלפן ובזבזן. כשהתבגר ברור היה לו כי לא נועד לכמורה, והוא פנה לקריירה ספרותית ועיתונאית וכן השתתף במלחמות ארצו בשנים 1848 ו-1859. לורנציני עבד במשרות ציבוריות שונות והמשיך לכתוב. הוא לא הצליח במיוחד בכתיבתו הספרותית למבוגרים, אך היה ידוע כעיתונאי פוליטי ושנון. כמו כן תרגם את שירי "אמא אווזה" לאיטלקית והשתתף בחיבור אנציקלופדיה לילדים. בהיותו בן 55 הסכים לכתוב את פרקי "פינוקיו: הרפתקאותיה של בובת-עץ" הראשונים כטובה למוציא לאור שהחליט להקים עיתון לילדים בשם "ג'ורנאלה פר אי באמביני", ויש האומרים שעשה זאת רק משום שנקלע לחוב כספי גדול שנבע מהימוריו. כך או כך, הפך העיתון להצלחה בזכות פינוקיו. כאשר איים קולודי על בעל העיתון לסיים את הסיפור בתליית פינוקיו על העץ סירבו הקוראים לקבל זאת והאיש נאלץ להכפיל את שכרו של קולודי ובלבד שימשיך לכתוב. במשך שנתיים וחצי המשיכו פרקי פינוקיו להופיע בעיתון ואחר כך יצאו לאור כספר שהתקבל בהתלהבות חסרת תקדים.
"פינוקיו" באיטלקית פירושו – עין האורן, על שם ה"עיניים" שמקלקלות מעט את המרקם האחיד של העץ, ששימש לצרכי הנגרות הכי בסיסיים – ונחשב לנחות מאוד בעיני בורגנים מהוגנים של פעם. אם קוראים את הספר בהבנה מאוחרת של מבוגרים, רואים מייד שגם ג'פטו התייחס אל היצור שיצא תחת המקצוע שלו כאל תקלה. לאט ובייסורים הוא לומד לאהוב אותו, אבל תמיד נותר כסמכות הפדגוגית העליונה, כקובע הבלעדי מה טוב ומה רע – וכמי שרוצה להפוך את פינוקיו לדמות כנועה וצייתנית הסרה למרותם של כל המבוגרים הטובים, אשר יודעים מה טוב לילדים. עולמו של פינוקיו מחולק ל"טובים" ו"רעים" מוחלטים לגמרי. באיטלקית, החלוקה הזאת מומחשת גם בשימוש בלשון – הרעים מרבים לדבר בעגה הפלורנטינית, המספר יודע-הכל ודמות המופת האמיתית ביצירה מדבר רק איטלקית תקנית
קולודי נפטר בשנת 1890, כשהוא בן 64. הוא לא נשא אישה ולא הביא ילדים לעולם, אך "פינוקיו" נשאר גם היום אחד הספרים האהובים ביותר על ילדים בכל רחבי העולם. הוא תורגם למאות שפות, וזכה לעיבודים אינספור לבמה, לטלוויזיה ולקולנוע, כולל הסרט הידוע של וולט דיסני וסרטו של רוברטו בניני. בשנת 1981 חגגה פירנצה 100 שנה להולדת פינוקיו. העיר הוצפה בבובות עץ קטנות וגדולות בדמותו של פינוקיו, ונערכה תערוכה גדולה של 100 שנות מאיירים שעיטרו את הספר בשלל סגנונות אומנותיים.
באדיבות אתר ''יום בהיסטוריה''
המשך מעללי פינוקיו בתגובה הבאה
הלך לעולמו הסופר קרלו קולודי מחבר "פינוקיו".
שמו האמיתי של הסופר הוא קרלו לורנציני, שנולד בפירנצה שבאיטליה בשנת 1826. כשהחל לחבר את "פינוקיו" כסיפור בהמשכים בחר בשם ספרותי, כיוון שרצה להבחין בין כתיבה לילדים לבין הכתיבה הרצינית בעיניו, שהקדיש למבוגרים. השם שבחר - קולודי - היה שם הכפר בו נולדה אמו וכהשראה לסיפור הרפתקאותיה של בובת העץ שימשו המריונטות של תיאטרון הקומדיה דל-ארטה שהיה פופולארי באיטליה. ברבות השנים הפך הכפר הקטן קולודי למקום עלייה לרגל של תיירים מכל העולם.
קרלו לורנציני נולד כבן למשפחה ענייה, לאביו הטבח ואמו המשרתת, שעבדו אצל מרקיז עשיר. זה הכיר בכישרונו ושלח אותו ללימודי כמורה. הוא סיים בהצטיינות לימודי פילוסופיה, דת ורטוריקה, אך גם נודע כמהמר, קלפן ובזבזן. כשהתבגר ברור היה לו כי לא נועד לכמורה, והוא פנה לקריירה ספרותית ועיתונאית וכן השתתף במלחמות ארצו בשנים 1848 ו-1859. לורנציני עבד במשרות ציבוריות שונות והמשיך לכתוב. הוא לא הצליח במיוחד בכתיבתו הספרותית למבוגרים, אך היה ידוע כעיתונאי פוליטי ושנון. כמו כן תרגם את שירי "אמא אווזה" לאיטלקית והשתתף בחיבור אנציקלופדיה לילדים. בהיותו בן 55 הסכים לכתוב את פרקי "פינוקיו: הרפתקאותיה של בובת-עץ" הראשונים כטובה למוציא לאור שהחליט להקים עיתון לילדים בשם "ג'ורנאלה פר אי באמביני", ויש האומרים שעשה זאת רק משום שנקלע לחוב כספי גדול שנבע מהימוריו. כך או כך, הפך העיתון להצלחה בזכות פינוקיו. כאשר איים קולודי על בעל העיתון לסיים את הסיפור בתליית פינוקיו על העץ סירבו הקוראים לקבל זאת והאיש נאלץ להכפיל את שכרו של קולודי ובלבד שימשיך לכתוב. במשך שנתיים וחצי המשיכו פרקי פינוקיו להופיע בעיתון ואחר כך יצאו לאור כספר שהתקבל בהתלהבות חסרת תקדים.
"פינוקיו" באיטלקית פירושו – עין האורן, על שם ה"עיניים" שמקלקלות מעט את המרקם האחיד של העץ, ששימש לצרכי הנגרות הכי בסיסיים – ונחשב לנחות מאוד בעיני בורגנים מהוגנים של פעם. אם קוראים את הספר בהבנה מאוחרת של מבוגרים, רואים מייד שגם ג'פטו התייחס אל היצור שיצא תחת המקצוע שלו כאל תקלה. לאט ובייסורים הוא לומד לאהוב אותו, אבל תמיד נותר כסמכות הפדגוגית העליונה, כקובע הבלעדי מה טוב ומה רע – וכמי שרוצה להפוך את פינוקיו לדמות כנועה וצייתנית הסרה למרותם של כל המבוגרים הטובים, אשר יודעים מה טוב לילדים. עולמו של פינוקיו מחולק ל"טובים" ו"רעים" מוחלטים לגמרי. באיטלקית, החלוקה הזאת מומחשת גם בשימוש בלשון – הרעים מרבים לדבר בעגה הפלורנטינית, המספר יודע-הכל ודמות המופת האמיתית ביצירה מדבר רק איטלקית תקנית
קולודי נפטר בשנת 1890, כשהוא בן 64. הוא לא נשא אישה ולא הביא ילדים לעולם, אך "פינוקיו" נשאר גם היום אחד הספרים האהובים ביותר על ילדים בכל רחבי העולם. הוא תורגם למאות שפות, וזכה לעיבודים אינספור לבמה, לטלוויזיה ולקולנוע, כולל הסרט הידוע של וולט דיסני וסרטו של רוברטו בניני. בשנת 1981 חגגה פירנצה 100 שנה להולדת פינוקיו. העיר הוצפה בבובות עץ קטנות וגדולות בדמותו של פינוקיו, ונערכה תערוכה גדולה של 100 שנות מאיירים שעיטרו את הספר בשלל סגנונות אומנותיים.
באדיבות אתר ''יום בהיסטוריה''
המשך מעללי פינוקיו בתגובה הבאה
