היה יותר קל לצאת מהארון....

beteder

New member
היה יותר קל לצאת מהארון....

תמיד הייתי גאה בזה שהיציאה שלי מהארון היתה יחסית פשוטה.הסביבה לרוב הייתה תומכת וליברלית ובכלל-במשפחה שלי לא הרבו להתערב לילדים בחיי האהבה גם ככה... אף פעם לא חשבתי שאת הסוד הכי גדול בחיי בעצם עוד לא גיליתי...למעשה,לא ידעתי על קיומו עד לפני מספר חודשים...הבנתי שאני בנאדם מאוד אלים.ושאני מתעללת קשה בבת זוג שלי...ושאני ממש לא שולטת בזה. שלא תבינו אותי לא נכון-אני ממש לא תומכת באלימות...אבל מי שלא חווה פרץ כזה של אנרגיה בגוף,סחף שאין עליו שליטה-לא יכול להבין....לשלוט בזה זה בערך כמו לשלוט על מידת הנעליים שלך.... נתחיל מההתחלה... תמיד הרגשתי שיש משהו לא בסדר איתי.ולא..זו לא הנטייה המינית...היא דווקא הייתה די בסדר.תמיד הרגשתי שיש בתוכי אנרגיות ומחשבות מאוד רעות.תמיד חיפשתי את הסיטואציות הרעות.כל דבר רע ריגש אותי.לא שימח-ריגש,עורר..מדגישה-לא שימח....הרטיט. תמיד אסונות טבע עניינו אותי,פיגועים,תאונות,מלחמות....זה עושה לי ראששש בגוף...כמו סיגריה טובה בדיוק כשצריך. חברים שלי תמיד צחקו עלי שאני חולה בראש...אז כן..לא ידעתי את זה אז-אבל אני חולה.היום אני מודה בעצמי-משהו לא בסדר איתי.בתור סטודנטית שעברה על החומרים של פרויד לא מעט היה לי קשה שלא לנסות ולעשות לעצמי פסיכו אנליזה...לא נכנס לזה...אישית-ובתור אחת שמכירה את עצמי,במקרה הזה,לצערי-התיאורטיקנים מהאסכולות הביולוגיות יוכלו כנראה יותר לנתח אותי.. לא היה לי קל להודות בזה בפני עצמי....בת זוג שלי כפרה עליה (שאין לי מושג איך עד היום היא מתעקשת להשאר איתי) בעצמה עד לפני כמה ימים לא הייתה מוכנה להודות שיש לי בעיה.היא הייתה לגמרי בהכחשה-"סתם היית עצבנית,כולנו לפעמים אלימים"....אבל אחרי ההתקף האחרון שבו גם היא כמעט נשברה והלכה-היא הודתה:"יש לך בעיה,אבל אנחנו נטפל בזה ביחד,אני איתך,את מלאך ואת לא בנאדם רע ואני אוהבת אותך"....אחחחח-המילים האלה רק חיזקו אותי.כי אני יודעת שאני לא בנאדם רע.אני חולה.אף אחד חוץ ממנה לא יודע את זה....אני בנאדם חביב ופופולארי וגפם מי שאני אספר לו-לא יאמין לי אני בטוחה.תמיד היו רגילים שאני בנאדם ייחודי שאוהב להיות שונה-חברות שלי יגידו שזה בשביל "צומי". לאנשים אין בכלל מושג.חושבים שאנשים אלימים ומכים זה אנשים רעים,עבריינים,מנייאקים....אולי חלקם באמת כאלה,אבל יש חלק מאיתנו שזה לא בשליטתם,שלהגיד שבגלל שהם חולים הם עבריינים זה כמו להגיד למישהו שבגלל שיש לו שפעת הוא עבריין,סוטה. אוףףף....אני מודה שיש עלי מידה של הקלה עכשיו-חוץ מחברה שלי-לא שיתפתי בזה את אף אחד.רוצה לדבר עם המשפחה אבל הם בעצמם עוד מתמודדים עם היציאה הראשונה שלי מהארון,חוששת שזה יהיה כבד עליהם עכשיו. שונאת את עצמי ככה.אני מסתכלת על ההתקים שלי ככה מהצד ואני לא רק נגעלת-אני מבועתת,לא מאמינה שהחיה הנוראית הזו-זו אני....זו לא אני...זה כח רע,דימוני,שיושב אצלי שנים....ורק עכשיו,כשאני במערכת יחסים אוהבת וטובה,וכשחשבתי שסוף סוף מצאתי את דרכי בחיים...הוא יצא...חזק,תוקפני..הרסני...ואני מפחדת מהיום שממנו לא ניתן יהיה לחזור..
 
תודה

שחלקת איתנו את המחשבות וההרגשות שלך. מעריכה את האומץ הדרוש לעשות זאת - כן, אומץ, כי למרות שהדברים נכתבו באופן אנונימי, הם נאמרו עלידך, הם נכתתבו עלידך, הם יצאו ממך החוצה. זאת גם הסיבה להקלה שחשת. יצאת מהארון, במדה מסוימת, גם עם הסוד שקשור בחלק הזה שלך. גם זאת את. אני לא שופטת אותך, מבינה שיש בך חלק שמחייב התייחסות. אני חושבת שמיותר לשפוט את עצמך ולתאר את עצמך בכל מיני שמות תואר קשים. את הרבה יותר ממה שאת מתארת כאן. מה שנראה לי נכון זה לקחת אחריות עכשיו על החלק הזה שבך. ללכת לטיפול!!
 
למעלה