היום החלטתי שלא איכפת לי מהתזה שלי

[עדו בן צבי]

היום החלטתי שלא איכפת לי מהתזה שלי

שלא תבינו לא נכון. אני מאוהב בחומר הלימוד אלא שאני לא מצליח למצוא שום מנחה רציני. יש לי לקות למידה קשה. אחרי תלאות רבות החלטתי שלתואר שני אני אלמד על הטכנולוגיה המסייעת שעוזרת לי ללמוד למרות לקות הלמידה שלי. אפשר ללמוד על זה רק בחו''ל ועברתי את כל הקורסים על זה בחו''ל בהצטיינות אבל התזה הייתה ונשארה כבר שנים פול גז על ניוטרל כי המנחים המתחלפים שלי הם לא משהו. זאת אומרת שבגיל 33 התחלתי סוף סוף להיות תלמיד מצטיין ובגיל 35 גמרתי את כל הקורסים בהצטיינות. בגיל 36 תפסתי שלמנחה שלי אין מושג ירוק ומנצנץ מהוא מדע. עכשיו אני בן 37, למנחים שלי הנוכחיים יש הרבה מושג במדע אבל התיזה שלי ממש ממש לא דחופה להם ואני עדיין עובד על הצעת המחקר. מה אני צריך את המחקר הזה?

 

[אבן ניר ומספרים]

../images/Emo201.gif

לא כל כך הבנתי למה עניין הצעת המחקר מתעכב - האם זה בגלל שיש לך בעיות בגיבושה ואתה צריך עזרה, או בגלל שיש כבר טיוטה והם מושכים את ההערות. אם מדובר במקרה הראשון, זה קצת יותר מסובך - אבל אולי כדאי לקבוע פגישה. אם זה המקרה השני - כדאי "להזכיר" להם מידי פעם מה הדד-ליין אליו אתה שואף, שכבר העניינים נגררו בגלל החלפת המנחים, ושאתה על הגבול של הזמן הסביר לעניין (אם אני לא טועה, אם לא עוברים לשלב ב' תוך שנתיים זה עושה בעיות) וכו' וכו' - לא לצאת באופן ישיר נגדם, אבל כן שיהיה להם ברור מה המצב.

 

[עדו בן צבי]

איזה דד ליין? כבר שנתיים שאין לי שום תוכנית

עבודה מגובשת. כבר 9 חודשים שאני מתחנן לאיזו שהיא הערכה לגבי הזמן שכל העסק יקח לי. היו לי מנחים גרועים ובגלל זה אני תקוע אם נושא מסובך. יש בדיוק בן אדם אחד שיכול להנחות אותי כמו שצריך לגבי הנושא הזה והבן אדם הזה מייעץ לי בדוא''ל כי אין לי ויזה למדינה בה הוא נמצא. השניים הנוספים שעוזרים לי כיום חוקרים נושאים קרובים לשלי אבל לא מספיק קרובים כדי שיהיה להם קל לעבור את זה מהר. המקרה הראשון "קושי בגיבוש" היה הגורם העיקרי במשך כשנתיים וכלל את הרחקת המנחים הקודמים. לפני כחודשיים הגורם העיקרי התחיל להיות המקרה השני "המתנה להערות". למעשה, המנחה הראשי שלי מחזיק את הצעת המחקר ואת הטפסים הנלווים למטרת שינויים אחרונים לפני הגשה לוועדת האתיקה. פעם בשבועיים הוא שולח לי משהו שנראה לי שהוא עבד עליו ארבע שעות ואני משכלל אותו תוך ארבע שעות נוספות. לא חשוב. התחלתי לקחת קורס בפתוחה שיעזור לי לעבוד בנושא כעצמאי כשאחזור לארץ ואני אחפש עבודה בתחום כמתנדב פה כי כשכיר אף אחד לא יקבל זר דיסלקט שלא גמר את התואר והתחום הכי חזק שלו במקצוע הוא התאמה של העבודה במקצוע לעברית. כמתנדב אוכל לצבור עוד ניסיון ואולי להוכיח את עצמי ולהפוך לשכיר כמו שעשיתי כשעבדתי בתחום בתור חובבן בארץ לפני שהתחלתי ללמוד את המקצוע באופן רישמי. לא צריך את התזה. כיום אני מגדיר אותה כתחביב.

 

[נועה לביא]

אתה צריך למצוא את המנחה המתאים

 

[עדו בן צבי]

המנחה המתאים גר בקנדה ומייעץ לי בדוא''ל. אין

לי ויזה לשם והעברה של כל המחקר לקנדה אינה אפשרית כי את הקורסים עשיתי פה בשיקגו. פה בשיקגו מצאתי את המנחים המתאימים ביותר שהצלחתי למצוא אחרי תלעות רבות. הנקודה היא שחוץ מההוא בקנדה אף אחד לא יוכל להוציא מאמר מדעי על העבודה שלי ולכן אני האדם היחידי שהעניין הזה היה דחוף לו. היה דחוף משום שהבנתי שאין לי יותר טעם להתייחס לזה כעניין דחוף. התיזה לא תיתן לי שום דבר חוץ מאפשרות העסקה בארצות הברית וממילא אני לא אגמור אותה לפני שרישיון העבודה שלי פה יפוג סופית. זהו. התיזה הפכה לתחביב. צריך להגדיר קדימויות בחיים ואסור לנעול את המוח על רעיונות שנס ליחם.

 

[ניצת הגפן]

היה נדמה לי שדיברת על משהו טכני?

היה נדמה לי שקראתי כאן את ההודעה שלך אתמול או שלשום (מתנצלת, לא הספקתי להגיב) והיה מדובר בה על זה שהתזה שלך עוסקת בהתאמה והנגשה של מקלדת לבעלי מוגבלויות. האם אני טועה? האם תרצה לפרט כך שאנבין במה מדובר? כי לי עלה מישהו שממ ממש יכול הלנחות אותך, והוא דווקא כאן, בישראל...

 

[עדו בן צבי]

התזה שלי עוסקת במדידה של אותה התאמה.

האמיני לי שהאדם היחיד שיכול להנחות אותי כמו שצריך הוא זה שאני מסתמך על המחקרים של המדידות שלו. אגב, אני בעצמי לא בישראל. אני בשיקגו והאקדמיה מפותחת מזו שבארץ. בארץ כל חוג הלימוד שלי לא קיים בכלל.