TAINTED SAINT
New member
הייתי היום בלוויה,אחלוק בהמשכים את החוויה....
פרק א': לבטיהם של החיים אשתו של דודי החליטה היום מכל הימים להתפגר. את הידיעה קבלתי טלפונית הבוקר ברגשות מעורבים,מזמן לא הייתי בלוויה כמו שצריך,מצד שני חם והיו לי תכניות לרוב היום.... הלבטים היו קשים,לאחר שלוש סיגריות ושתי כוסות נס קפה קר עדיין התלבטתי בין סדורים שונים שדחיתי להיום מאז השבוע שעבר,ובין כמה שעות בהר המנוחות בחברת בני משפחה וסתם זרים ועובדי בית הקברות.... בקיצור החלטתי ללכת,לבשתי חולצת טריקו שחורה עם הדפס לבן של גולגולת גדולה בחזיתה,סרקתי ואספתי שערי לזנב סוס מסודר,שמתי שתי חפיסות סיגריות בכיסים והתכוננתי לצאת להר המנוחות.אבל אז אשתי נזכרה להעיר לי כי לא כדאי ללבוש כזאת חולצת טריקו ללוויה משפחתית,הסברתי לה באריכות על MEMENTO MORI ועל סמליות,אך זה לא שינה את דעתה,החלפתי לחולצת טריקו שחורה עם הדפס של שלד הנוהג באופנוע,גם זאת נפסלה על ידה על הסף... גם החולצות עם ההדפסים החמודים של דב קוטב וזאת עם ההדפס של ראש פנתר שחור נפסלו.... הרהרתי בצער בחולצתי האהובה שהענקתי כמתנת פרדה לידידה לפני כמה שנים...התנוסס עליה הדפס נהדר של שני חזירים מזדווגים ומתחת היה כתוב MAKING BACON,חולצה נהדרת ללבוש למאורע שנוכחים בו רבנים
.בסוף התפשרתי על חולצת טריקו שחורה ללא הדפסים.מעליה לבשתי את וסט העור השחור שלי המתאים לכל מאורע. ברגע האחרון הצצתי במראה והחלטתי כי מכנסיים צבאיות מנומרות אינן הולמות את האירוע משום שהיא לא מתה בשדה הקרב אלא סתם בבית חולים,כך שמיותר לחלוק לה כבוד השמור לאחים לנשק,מה עוד שהיא הייתה אשתו של דודי ולא אחותי [תודה לאל שלא ! אם היא הייתה אחותי הייתי רוצח אותה בילדותי....]. בקיצור נאלצתי להוריד נעליים ולעמוד בפני דילמה קשה,איזה מכנסיים לעזעזל ללבוש להלוויה
מכנסי הג'ינס השחורים שלי קרועים בברכיים בצורה סקסית להפליא,אך בהתחשב בעובדה כי הופעתי בהם בבית הקברות הייתה גורמת לעוד מוות פתאומי אחד או שניים כתוצאה מהתקפי לב בקרב זקני השבט,הורידה אותם מעל הפרק לצערי,מספיק מוות אחד ליום במשפחה,לא צריך להסחף... גם הג'ינסים הכחולים לשעבר והמשופשפים להפליא לא נראו לי מתאימים למאורע,והג'ינס החדש בבתוליו הכחולים והגועליים שקניתי לפני שנתיים לא נראה הולם,בסוף התפשרתי על מכנסי חאקי אפורים. הצצה אחרונה בראי אשרה לי שני דברים:שהדיאטה האחרונה נכשלה בצורה מחפירה,ושלא משנה מה אעשה,המבט המשועשע בעיני לא נראה מספיק רציני ואבל,אך לא היה לי כח להתאמן בהבעות כאובות ורציניות. ויתרתי על הרעיון לשתות "אחת לדרך" משום שאני עדיין זוכר את המבטים המזועזעים וציקצוקי השפתיים הרגוזים מהלוויה לפני כעשרים שנה שלפניה התנשקתי ארוכות עם בקבוק וודקה והרחתי בהתאם בהגיעי...גם ההערה שהערתי אז בקול רם למדי עדיין זכורה לרבים במשפחה:"יואו ! הריח הזה מהגופה או מהרב ? !"....מיותר לספר שנעמדתי ליד הרב ורחרחתי ארוכות ואז חזרתי והצהרתי "הריח מהרב !"... פרק ב' הרהורי מוות בדרכים להמתין למונית בחום הצהריים הירושלמי בשמש במשך עשרים דקות יכול בהחלט להביא אדם לידי הרהורי חטא על גנבת מכונית חונה... מה עוד שאבי בן השמונים+ היה עמי ובגללו עצרתי ניידת משטרה בטעות [הייתי עסוק בהדלקת סיגריה כשפלט נרגש "תעצור את המונית מהר !",הסתובבתי לכביש וסימנתי בתנועות בהולות...],השוטרים היו אדיבים ולא כעסו...אפילו הביעו השתתפות לצערנו,טרמפ להר המנוחות הם לא הסכימו לתת לנו... בסוף הופיע מונית לבנה שטרחה לעצור,זנקנו פנימה לפני שאמרנו לו את יעדנו,מה שבטוח-בטוח,רק נהג נואש יכנס לפקקי התנועה בגבעת שאול...או נהג ממזרח ירושלים... למה ? למה נהג המונית היה צריך לספר לי על הצרות שלו בתחילת הנסיעה ? אחרי שהקשבתי לטרוניות שלו על כל העולם ואחותו הקלפטומאנית הערתי לו בעדינות שאני בדרך ללוויה ואני מתנצל אך אני זקוק לשקט... את עשר הדקות הבאות העברתי בהרהורים נוגים על מצב פקקי התנועה בירושלים ועל כמה העיר מתחרדת,כמעט וחשתי מספיק עצוב ורציני כיאות לאדם הנוסע ללויה,אבל אז עברה בחורה בחולצת טריקו לבנה ליד המונית ונתוניה הטבעיים והמרשימים+העובדה כי לא לבשה חזיה השכיחו ממני הכל ! תענוג לראות שלפחות כמה דברים מתפתחים כמו שצריך בעירי הקדושה. אין כמו ריח לחם טרי ליד מאפיית אנג'ל... ביחוד אם אדם פסח על ארוחת הצהריים... הנהג לא הסכים לחכות עד שאשוב עם בורקאסים ורוגלעך טריים,הצעתי לקנות לו פחית שתיה קרה כפיצוי,אבל הוא טען שישללו לו את הרשיון אם יעצור את התנועה בכביש בגלל חניה כפולה בזמן שאקנה בחנות המאפיה... הציע לעצור ליד חנות פלאפל,סרבתי בנימוס,רק זה עוד היה חסר לי,לתקוע גראפסים בריח עמבה וכמון בזמן הקדיש.... מרוב שיעמום בפקק השלישי עברנו לדבר על יחסי יהודים-ערבים בארץ,אחרי שלושים שניות הסכמתי לזכות השיבה ובתנאי שישוב עמי לכמה דקות למאפיה,הוא סרב ובתגובה סרבתי לזכות השיבה לפליטים הפלשתינאים.... ארבעים דקות...ארבעים דקות נסיעה...חשתי הזדהות עם משה ובני ישראל במדבר,רק שלנו היה מזגן במונית... כשראינו מרחוק את הר המנוחות דמעות אושר הציפו את עיני....הארץ המובטחת ! המשך יבוא
TAINTED SAINT
פרק א': לבטיהם של החיים אשתו של דודי החליטה היום מכל הימים להתפגר. את הידיעה קבלתי טלפונית הבוקר ברגשות מעורבים,מזמן לא הייתי בלוויה כמו שצריך,מצד שני חם והיו לי תכניות לרוב היום.... הלבטים היו קשים,לאחר שלוש סיגריות ושתי כוסות נס קפה קר עדיין התלבטתי בין סדורים שונים שדחיתי להיום מאז השבוע שעבר,ובין כמה שעות בהר המנוחות בחברת בני משפחה וסתם זרים ועובדי בית הקברות.... בקיצור החלטתי ללכת,לבשתי חולצת טריקו שחורה עם הדפס לבן של גולגולת גדולה בחזיתה,סרקתי ואספתי שערי לזנב סוס מסודר,שמתי שתי חפיסות סיגריות בכיסים והתכוננתי לצאת להר המנוחות.אבל אז אשתי נזכרה להעיר לי כי לא כדאי ללבוש כזאת חולצת טריקו ללוויה משפחתית,הסברתי לה באריכות על MEMENTO MORI ועל סמליות,אך זה לא שינה את דעתה,החלפתי לחולצת טריקו שחורה עם הדפס של שלד הנוהג באופנוע,גם זאת נפסלה על ידה על הסף... גם החולצות עם ההדפסים החמודים של דב קוטב וזאת עם ההדפס של ראש פנתר שחור נפסלו.... הרהרתי בצער בחולצתי האהובה שהענקתי כמתנת פרדה לידידה לפני כמה שנים...התנוסס עליה הדפס נהדר של שני חזירים מזדווגים ומתחת היה כתוב MAKING BACON,חולצה נהדרת ללבוש למאורע שנוכחים בו רבנים
