הייתי חייבת - אפרופו ילדינו האומללים
אני אגעתי למסקנה שלולי שלי הוא אחד הילדים המאושרים והמטופחים שהכרתי בחיי בגן הוא תמיד הכי מושקע ולמה אני מספרת - אני בדרך כלל לא מרכלת
אבל נתקלתי לאחרונה בתופעה מדהימה תרתי משמע בקאנטרי שאנו הולכים אליו. ילדה אחת בת 6 וחצי, בת להורים "נורמטיבים" לחלוטין, לא גרושים, אני מכירה אותם מהעבר, מסתובבת עם עצמה בין החוגים בכפר. ראיתי אותה יום אחד לבדה בחוג ב-4 וחצי, ואח,כ במרגש המשחקים. עכשו, זה אפילו לא קיץ וב-5כבר חושך מוחלט!1 ב-6 הילדה התחילה להתחנן אלי להתמש בנייד שלי ואחרשהבנתי שזה לא סתם ניג'וס, כי ביקשה גם מעוד אישה, התעניינתי. והתברר לי שהאימא אמורה לבוא לאסוף אותה ב-6 וחצי. התקשרתי מיד לאימא, שאגב, מאד נחמדה ואישה מאד משכילה, והתברר לי שלילדה אין סיבה לדאגה כי היא קבעה איתה ב-7 לאסוף אותה. אני הרגשתי רע, וקשה לי עם השחרור הזה של ילדים כה רכי בשים. מה עם פדופילים? מה עם תשומת הלב לילד? אם זה מה שקורה כשילדים באים בקלות, כלומר, לפי הספר, חתונה, הריון.? אני רואה הרבה ילדים מתרוצצים בפארקים לבד או כשאחיהם הגדולים שומרים עליהם, ואני משגעת - האם אי לא נורמלית שאני שומרת על אוצרי יחידי בכפפות של משי? האם זה תוצאה של המאמץ הרבה שהשקענו כדי להביאם? האם ילדינו לא בעצם מרויחים, בצורה מאד אירונית, מהדרך ה"עקומה שבה הבאנו אותם? גם אני לא סופר אמא, ולוקחת יחסית חופש מהילד במשך היום, אבל הכל מסתובב סביבו. האם זה טוב יותר .? רע יותר? טוב, כל מילה פה תהיה מיותרת
אני אגעתי למסקנה שלולי שלי הוא אחד הילדים המאושרים והמטופחים שהכרתי בחיי בגן הוא תמיד הכי מושקע ולמה אני מספרת - אני בדרך כלל לא מרכלת
