שוקולד מצופה
New member
היי. אפשר לשפוך מהלב?../images/Emo7.gif
מאז שאני זוכרת את עצמי היחסי בין אימי וביני - לא עמד בקו האושר וההבנה. 2 גדיות - לא מבינות אחת את השניה, כל אחת עקשנית בדרך שלה ועוד המון תכונות דומות. בשנים האחרונות התחלתי להרגיש שחל שינוי משמעותי ביננו. יכולנו לשבת לדבר, לצחוק, יכולתי להביע כלפיה אהבה גדולה אם זה במגע, חיבוק, נשיקה או סתם "אמא אני אוהבת אותך". החיים לא הפכו להיות ורודים לגמרי, היו נפילות פה-ושם. אבל מהנפילות האלה קמנו מהר מאוד. כל ריב שהתחיל מנושא אחד הסתבכך והתגלגל ל-20 נושאים אחרים. דברים שלא חלמתם שהיא תזכור פתאום מעלה את זה בהפוכה ומכה בך הלם. היום היה כנראה הקש ששבר את גב הגמל. זה התחיל מהערה קטנה שישר הובילה לנושא שדי מאסתי לשמוע. פשוט טחנו לי את המוח והרגשתי שיוצא לי עשן מהאוזנים. לפתע, אחרי הערה מצידי - ש"בבקשה בואו לא ניכנס לזה", השיחה הידידותית-משו הפכה להיות מכאיבה, מעליבה, קולנית ולא נעימה בכלל. הרגשתי שאמא שלי לא באמת מכירה אותי. לא מעריכה את האנשים שאני איתם - שעושים לי טוב בלב וישר מתחילה לערבב "עובדות" כמו: "את מעדיפה את *** (בת דודה שלי) מאשר את אחותך" ואני יודעת מאיפה זה מגיע. היא פשוט לא אוהבת אותה וכל דבר שהיא עושה או שאני עושה איתה זה מפריע לה. היא תמיד תחשוב שכל מה שהיא מספרת לי אני ישרה הולכת ומעבירה את זה ל*** - מה שלא נכון. ואם כן סיפרתי זה בגלל שלא חשבתי שזה סוד שאסור להוציא מדלת בתינו. ואני יודעת מאיפה זה בא לה ולמה היא מרגישה ככה. היא פשוט לא אוהבת את המשפחה של אבא (*** היא אחיינית של אבא) אז בגלל שהמשפחה שלו הסתירו ממנה דברים היא מרגישה שאם אני בקשר איתה אז הסיכוים גדולים שהדברים יעברו לשאר המשפחה. מה שהיא ממש לא רוצה. אבל היא לא מבינה שהקשר שלי עם *** לא מתבסס על "מה קורה לי בבית" יש כל כך הרבה בקשר החזק שלנו. אולי זה מאיים עליה? אני לא יודעת. רבתי עם אחותי וישר היא ידעה להשוות משהו שהיא בכלל לא צודקת. אני לא באמת מעדיפה את *** על אחותי. פשוט אחותי יודעת איך להכעיס אותי. לשפוט אותי על דברים שהיא לא צודקת (אפילו אחי, שהסתכל מהצד אמר שהיא סתם הוציאה עליי כעס. מיותר). ולפעמים אני פשוט לא יכולה להיות לידה. מעדיפה את המרחק. לפעמים אנחנו יכולות להיות חברות כל כך טובות עד הרגע שהבלון מתפוצץ. ואין שום קשר ל*** לקשר שלי עם אחותי. למה לעשות את ההשוואה?? זה כל כך מתסכל אותי. ועוד דבר, העבר של אמא לא מזהיר. היא סבלה המון בילדותה ולפעמים טוענת שהיא מרגישה שהיא עוברת את זה עם הילדים והבעל שלה. כשהיא מתחילה לדבר על זה אני פתאום חוטפת בום לפנים ולא מבינה איך יכולתי לצעוק עלייה ככה?
זה פשוט כואב לי. רק לחשוב על זה. ואז כשאני שומעת אותה הדמעות לא מתעכבות וישר מוצאות את עצמך בעיניים אני מתחילה לפחד שמה היא תחליט ביום אחד של "אני לא יכולה יותר.." ו.. אני אפילו לא רוצה לכתוב את זה. אני יודעת איפה הבעיה שלי, אני כרגע לא עובדת. ואחותי הגדולה לא מוצאת לעצמה בחור אז אני מבינה את התסכול שלה. אבל מאיפה שהתחלנו - סיימנו במסלול אחר לגמרי. אני עם דמעות בעיניים ואני כבר לא יודעת מה לעשות. סליחה על האורך אני מקווה שאוכל לשמוע את דעתכם. תודה.
מאז שאני זוכרת את עצמי היחסי בין אימי וביני - לא עמד בקו האושר וההבנה. 2 גדיות - לא מבינות אחת את השניה, כל אחת עקשנית בדרך שלה ועוד המון תכונות דומות. בשנים האחרונות התחלתי להרגיש שחל שינוי משמעותי ביננו. יכולנו לשבת לדבר, לצחוק, יכולתי להביע כלפיה אהבה גדולה אם זה במגע, חיבוק, נשיקה או סתם "אמא אני אוהבת אותך". החיים לא הפכו להיות ורודים לגמרי, היו נפילות פה-ושם. אבל מהנפילות האלה קמנו מהר מאוד. כל ריב שהתחיל מנושא אחד הסתבכך והתגלגל ל-20 נושאים אחרים. דברים שלא חלמתם שהיא תזכור פתאום מעלה את זה בהפוכה ומכה בך הלם. היום היה כנראה הקש ששבר את גב הגמל. זה התחיל מהערה קטנה שישר הובילה לנושא שדי מאסתי לשמוע. פשוט טחנו לי את המוח והרגשתי שיוצא לי עשן מהאוזנים. לפתע, אחרי הערה מצידי - ש"בבקשה בואו לא ניכנס לזה", השיחה הידידותית-משו הפכה להיות מכאיבה, מעליבה, קולנית ולא נעימה בכלל. הרגשתי שאמא שלי לא באמת מכירה אותי. לא מעריכה את האנשים שאני איתם - שעושים לי טוב בלב וישר מתחילה לערבב "עובדות" כמו: "את מעדיפה את *** (בת דודה שלי) מאשר את אחותך" ואני יודעת מאיפה זה מגיע. היא פשוט לא אוהבת אותה וכל דבר שהיא עושה או שאני עושה איתה זה מפריע לה. היא תמיד תחשוב שכל מה שהיא מספרת לי אני ישרה הולכת ומעבירה את זה ל*** - מה שלא נכון. ואם כן סיפרתי זה בגלל שלא חשבתי שזה סוד שאסור להוציא מדלת בתינו. ואני יודעת מאיפה זה בא לה ולמה היא מרגישה ככה. היא פשוט לא אוהבת את המשפחה של אבא (*** היא אחיינית של אבא) אז בגלל שהמשפחה שלו הסתירו ממנה דברים היא מרגישה שאם אני בקשר איתה אז הסיכוים גדולים שהדברים יעברו לשאר המשפחה. מה שהיא ממש לא רוצה. אבל היא לא מבינה שהקשר שלי עם *** לא מתבסס על "מה קורה לי בבית" יש כל כך הרבה בקשר החזק שלנו. אולי זה מאיים עליה? אני לא יודעת. רבתי עם אחותי וישר היא ידעה להשוות משהו שהיא בכלל לא צודקת. אני לא באמת מעדיפה את *** על אחותי. פשוט אחותי יודעת איך להכעיס אותי. לשפוט אותי על דברים שהיא לא צודקת (אפילו אחי, שהסתכל מהצד אמר שהיא סתם הוציאה עליי כעס. מיותר). ולפעמים אני פשוט לא יכולה להיות לידה. מעדיפה את המרחק. לפעמים אנחנו יכולות להיות חברות כל כך טובות עד הרגע שהבלון מתפוצץ. ואין שום קשר ל*** לקשר שלי עם אחותי. למה לעשות את ההשוואה?? זה כל כך מתסכל אותי. ועוד דבר, העבר של אמא לא מזהיר. היא סבלה המון בילדותה ולפעמים טוענת שהיא מרגישה שהיא עוברת את זה עם הילדים והבעל שלה. כשהיא מתחילה לדבר על זה אני פתאום חוטפת בום לפנים ולא מבינה איך יכולתי לצעוק עלייה ככה?
