היי.. ברכות על הפורום!

[indigo wing]

היי.. ברכות על הפורום!

האם כשחשבתן מה ללמוד ולאח"כ לעסוק,לקחתן בחשבון איך בעתיד יראו החיים שלכן מבחינת משפחה/ילדים? האם שווה להתפשר וללמוד תחום שנוח להיות בו אימא? שיש הרבה חופשות ושעות עבודה קצרות יותר? (למשל מורה) או שמא ללכת עד הסוף עם השאיפות ולהיות קרייריסטית (מה שקצת בא על חשבון הילדים?) אני פשוט סטודנטית ותוהה לעצמי..

 

[כל שנה בדצמבר]

אין קשר בין מה שאני עושה היום לבין מה

שלמדתי ועסקתי בו בעבר. למדתי ועסקתי בתחום שמאוד אהבתי והוא בהחלט תובעני וכשילדתי עשיתי הסבה לתחום אחר כדי להיות יותר עם הילדים תחום שאני מאוד אוהבת ומרוצה ומתקדמת בו יפה. וכן - גם הייתי מורה 4 שנים ועזבתי כי לא הרגשתי שזה מה שגורם לי אושר (ההיפך הוא הנכון בעצם....)

 

[הילהל]

אני עדיין לא מצאתי את עצמי

למדתי משהו מאוד כללי מרתק ומחכים, אבל מחוץ לאקדמיה אין בו שימוש ולו היו אומרים לי שזה ידרדר אותי לדרגת מזכירה שעונה כל היום לטלפונים הייתי חושבת פעמיים... זה לחלוטין לא קשור לעובדה שאני נהנית מאוד מהאמהות (כי העבודה הזו גם מגיעה בשעות לא טובות מהבחינה הזו) ורוצה להיות יותר עם הילדים אני מתעקשת לפלס לעצמי דרך למקום שבו תהיה לי עבודה מהנה, רווחית ובשעות שפויות זה שהתרבות החומרנית שלנו מכתיבה שעות עבודה מוטרפות לא אומר שזה הדבר הנכון, ושאין שום אפשרות לעבוד שעות סבירות, להנות מחיי משפחה תקינים ועדיין להיות בעלי קריירה. תרבות העבודה הישראלית מטומטמת, רעה ופוגענית בעיני ולכן אני מנסה לעבוד מחוץ לה.

 

[מעיןבר]

אני עדיין לומדת...

כשהלכתי לתואר ראשון לא חשבתי על ניהול המשפחה כאישה עובדת אבל כן חשבתי על פרנסה עתידית. בדיעבד התברר שלמרות הבחירה הפרגמטית התחום בו בחרתי איננו מפרנס בכבוד (מלונאות) למרות היותו מרתק. מה שיצא לי ממנו זה משפחה

(הכרתי שם את בעלי). אח"כ ניסיתי את מזלי בעוד כמה דברים והבנתי שאני לא מרוצה אז שבתי ללמוד בתחום שמעניין אותי לתארים מתקדמים. היה לא פשוט לעשות את המעבר ואינספק שבשנים האחרונות והקרובות יכולת הפרנסה שלי, שגם היא חשובה מאוד לילדי ומשפחתי, קטנה. אבל לשמחתי כסטודנטית אני לפחות זמינה יותר מבחינת הזמנים וגם מקדמת את עצמי למקום טוב יותר ומקווה שבתום הלימודים אצליח להתארגן במשהו שיתאים לי. אני גם מקווה שעד אז הילדות יהיו גדולות יותר ואז אוכל גם להיות קצת יותר "קרייריסטית".

 

[לייזה דוליטל]

לא לקחתי בחשבון כי זה לא היה באופק

וגם לא הייתי בוחרת מקצוע תוך התחשבות בילדים שעוד לא קיימים. ממילא אי אפשר לדעת מראש איך נרגיש כאשר כבר תהיה משפחה. אולי דווקא לא תרצי להיות עם הילדים כל כך הרבה. אולי תעדיפי גם אז להיות קרייריסטית, וזה לגיטימי לגמרי.

 

[עפרה פלוס 3]

התשובה שלי קצת מתחכמת

כי מעולם לא למדתי. את המקצוע שלי רכשתי תוך כדי עבודה בו. כמובן שבכל פעם שהגעתי לצומת והייתי צריכה לחפש עבודה, השיקול של הקרבה לבית ולילדים, השעות וכד' היה שיקול חשוב ומכריע.

 

[ענבל30]

אני דמיינתי קריירה מסוג אחר

חשבתי על מקצוע חופשי, עם תואר או שניים ברזומה, על פרוייקטים גדולים ויוקרתיים והמון כסף והערכה מקצועית. אני עוסקת בעיצוב גרפי, בגלל שלא הצלחתי למצוא עבודה מסודרת וקבועה וגם לא למדתי את המקצוע בדרך המקובלת, יש לי המון חורים בידע המקצועי, ועוד המון לאן להתפתח ומה ללמוד. אז אני רחוקה מהדימוי של "מהמובילות בתחום" שהיה לי בראש כשחשבתי על קריירה בעבר. הסיבה שהקריירה שלי "נתקעה", או לא התפתחה לכיוון שרציתי לא קרתה רק בגלל ההורות, אבל אין ספק שמאז שנעשיתי אמא, לא כל עבודה מתאימה לי ויש מגבלות חדשות. ההורות בהחלט השפיעה, ודברים כמו קרבה לבית, שעות נוחות, גמישות במקום העבודה - קיבלו משמעות רבה הרבה יותר. אני עדיין מצטערת לפעמים על הקריירה ש"פיספסתי", אבל מודה שהיום הרבה הרבה פחות. זה פחות חשוב לי.

 

[pasivagresiv]

מחשבות על אמהות וקריירה

למדתי מה שעניין אותי, שבמקרה גם היה מקצוע שימושי, אבל אבל אבל. התחתנתי, הלכתי בעקבות בעלי, ילדתי, והיה לי כל כך ברור שיהיה קל לעבוד כמה שעות ביום, אולי מהבית, ולגדל ילדים בכיף. היום בגיל 40 אני מרגישה בבעיה. קשה גם לעבוד מעט, גם להיות עם הילדים וגם להרויח יפה וגם לעבוד בעבודה משמעותית. אני וכל כך הרבה מחברותי המוכשרות ויתרנו על קריירה של ממש לטובת שעות נוחות והיום אנחנו תקועות בעבודה אדיוטית בשכר מבזה, רק בגלל הרצון לחזור לילדים בשעה 4:00. כן, מקצוע ההוראה פתאום נראה בכלל לא רע, יש שנות שבתון ופנסיה מוקדמת וחופשים גדולים, שנשים במקצועות אחרים יכולות רק לחלום עליהם. והעבודה קשה אבל מאתגרת יותר מלהיות פקידה במוסך או בטלמרקטינג... מה הפתרון? לא לוותר על העבודה ועל בנייה עצמית גם בשנות גידול הילדים, כן לתכנן ולא לסמוך על כך שהבעל כבר יפרנס. איך עושים את זה בלי לפגוע בילדים, שלדעתי זקוקים להורה ולא רק למטפלות? לא גיליתי איך ליישב את זה. בן זוג טוב זה חלק מהתשובה, וקשה למצוא, וכרגע אני מנסה להיות עצמאית, עם שעות גמישות, ונראה לי שאצליח. הייתי רוצה לעשות פעם (בגלגול הבא) מחקר על ציפיות של נשים לפני האמהות ומה קורה להן אחר כך.

 

[mykal]

ראשית ברכות על הפורום

קראתי את שרשור הפרידה מעפרה, באתי לבקר, מספר פעמים ומקוה שאתקבל. אגיב, לענין קריירה והורות בשתי נקודות: אני מורה, והרבה שנים התלבטתי בשאלה קריירה או הורות, הייתי בעלת תפקידים בבית הספר, אבל לא פניתי לנהול (אני חושבת וגם אחרים שמתאימה), מפני שגם כך, הרבה פעמים זה היה על חשבון הבית- הילדים. הרבה חושבות ששעות ההוראה מעטות--אז ככה, ביקורי בית, מסיבות, ישיבות, השתלמויות(שהמערכת דורשת) והעבודה לא אחת מפוצלת, וכשמגיעים הביתה, רוצים שקט... שקט... לא לשמוע קולות של ילדים, ולא לחלק שוב הוראות, ואז יש ערמות של ניירת, בחינות. עבודות מילויי טפסים של סוגים שונים. ואותה שנת שבתון מיוחלת תיפול(הכל בגלל חוקי מרפי) בדיוק שאת חושבת אחרת. אין מקצועות קלים, רצינו קידמה וקריירה זה התשלום.

 

[boringvered]

פששש שאלת השאלות

לטעמי יש המון פקטורים נוספים מעבר לנושא של האמהות. אני בחרתי תחום שהוא מאוד מאוד לא 'אימהי' - אני עוסקת במקצוע שבעיקר עוסקים בו גברים - תחום הסיסטם והסיבה העיקרית היא השעות של התפקיד ולאו דווקא ההתמודדות הטכנית של נשים... אבל כשהחלטתי ללמוד את התחום, כל מה שראיתי לנגד עיני היה העניין המקצועי פרופר... קשה היה לי להתפשר על זה. באותה תקופה הנחתי שאם אני אתבסס יפה במקצוע, יהיה לי קל אחר כך לצאת מנקודת של כח ומקצועיות לאמהות. לצערי, באה התפוגגות הבועה הדוט.קומית בזמנו וטרפה עבורי את הקלפים. אבדתי את העבודה שלי, לקחתי עבודה אחרת בפשרה, וגם הגעתי למסקנה שאני כבר לא נעשית צעירה ואם אני לא אתחיל בהתרחבות משפחתית, זה יהיה מאוחר מידי... היום בתור אמא קשה לי לקום ולעזוב כי המבחר בתחום הסיסטם לאמהות הוא דל. ... אם הייתי משנה את הדברים בדיעבד... קשה לי להגיד שכן... כי לא רק האמהות השפיעה אלא גם מצבים שאין לי עליהם שליטה כמו הכלכלה העולמית... אני עדיין מאמינה שאם מתחילים עם קריירה בגיל מוקדם, אפשר אחר כך לקצור את הפירות, אם זה על ידי כך שאת הופכת להיות מבוססת כלכלית בגיל צעיר יותר ואז יש לך אפשרות להוריד הילוך בתקופת ההורות, או שתהיי כזו מקצועית ועמוד תווך מהותי במקום העבודה שלך שיסכימו לכל תנאי שלך, גם אם תעבדי פחות שעות. אני הייתי מתקשה לקחת עבודה שהיא פשרה מקצועית רק מתוך מחשבה שזה יקל עלי אחר כך כאמא... אבל הכרתי חברות שבמפורש לקחו עבודה כמו הוראה מהסיבות האלה בדיוק. אני חושבת שזה גם עניין של אופי. היום, כאמא, אני מנסה לשלב עד כמה שניתן את שני העולמות. חשוב לי לעבוד אבל גם חשוב לי הזמן שלי עם הבנות שלי. מי שמכיר אותי יודע שזה עולה לי הרבה פעמים בדם... או לפחות בהרבה דמעות... אני די קרועה בין שתי הרצונות האלה שלי... ורד

 

[אין לי מושג איך]

את התחום שבו אני עובדת למדתי תוך כדי עבודה

והוא מעולם לא היה חלק מחלומותי - המציאות גילגלה אותי לכיוון, ומכיוון שכך מתאפשר לי למצוא עבודה בשעות גמישות יחסית ובמשכורת סבירה יחסית, ובלי "לקחת עבודה הביתה", רגשית - התמקצעתי בתחום

את הלימודים (נושאים שמעניינים אותי, אבל בלתי מתאימים בעליל לקריירה של אם לילדים קטנים) אני עדיין משלבת פה ושם, בשביל הנשמה, לא כלימודים פרקטיים.

 

[אורזיגל]

היתה מחשבה, בעיקר בשלב של חיפוש העבודה

בחרתי במקום עבודה שבו אוכל להיות עם הילדים אחה"צ, בתמורה לעבודה מאתגרת פחות מיכולותי. האמת היא שממש טוב לי ככה מאחר והחיים שלי עמוסים מאוד ומאתגרים גם ככה.

 

[מרב של ערן]

אצלי אין שום קשר בין לימודי האקדמיה

לבין המסלול המקצועי. כשהחלטתי ללמוד באוניברסיטה לא חשבתי בכלל על חתונה ובטח שלא על ילדים. הלכתי ללמוד את מה שאהבתי - מדע המדינה ויחסים בינלאומיים. היה שלב שחשבתי ללכת לשירות החוץ עד שהמציאות הבהירה לי שהחלום רחוק כמרחק הארץ מהירח. אחרי האוניברסיטה עברתי "הסבה מקצועית" ונכנסתי לתחום הגרפיקה הממוחשבת מה שהוביל אותי בהמשך לקריירה היי-טקית בתחום הזה ובניהול. לפני שלוש שנים עברנו לחיות בנ"ז. אני חזרתי לתקופה מסוימת לתחום הגרפיקה והיום יש לי עסק להשכרת רכב, כך שאפשר להגיד שלא בזבזתי לשווא את לימודי היחסים הבינלאומיים

אף פעם לא חשבתי האם הדרך שבחרתי בה תתאים לאמהות, בעיקר מפני שלא ידעתי בזמנו כמה האמהות תשאב אותי, תשנה את סדרי העדיפויות שלי, תשנה אותי.

 

[jenyl]

תמיד ידעתי שארצה משפחה וילדים.

כמו שגם ידעתי שארצה אפשרות להיות עם הילדים שלי שעות סבירות. לכן אני למדתי ועדין לומדת תחום שלא דורש שעות מטורפות וגם לא משמרות, למרות שעדיין הייתי רוצה להיות איתם יותר אני די מרוצה מהשילוב נכון לעכשיו. כמובן שזה אומר פשרות מבחינת משכורת ושעות עבודה מצד אחד, אבל מצד שני נשארתי עם הקטן שנה בבית ותכנון זה תקף גם לילד הבא

 

[limor zs]

פעם חשבתי על קריירה

לפני ההריון היה לי ברור שאני אתקדם ויעשה קריירה מהרגע שנכנתי להריון היה לי ברור שהסדרי עדיפויות שלי משתנים אני הייתי רכזת גיוס בחברת מחשבים והיום עובדת בחברת כח אדם בגיוס להייטק מבחינת העבודה זאת ירידה אבל יש לי כאן אפשרות לשים את הילדה אצל המטפלת וגם להספיק להוציא אותה ב4 וזה מאוד נדיר במקצוע שלי. ברור לי שיום אחד אני יעזוב את המקצוע וינסה עוד לעבוד פחות כדי להיות עם הילדים בבית (כשיהיו עוד בעז"ה)

 

[k ah]

אני בכלל לא חושבת שאפשר לענות על זה

כשהתחלתי ללמוד המחשבה על בעל או ילדים נראתה לי רחוקה ולא ממש רלוונטית לבחירה. אי אפשר לדעת לאן הלימודעם יקחו אוטתנו ומתי בדיוק הילדים ואיזה מין עבןדה תהיה לאבא, איפה נגור ואיך נרצה לנהל את ההורות שלנו. נראה לי שיהכי חשוב זה לסגחל גמישות. שנוכל ל פתח כישונות שיאפשר למו לעבוד במקומות שמתיאימים לנו בשלבי החיים השונים.

 

[קרנפית של קרנף]

האמת לא חשבתי

ובכלל נראה לי שמשהו פה מתפספס. כשאנחנו חושבות על איך יראו החיים שלנו מבחינת משפחה וילדים אנחנו מיד מקשרות את זה לויתורים וכמובן שהמדובר הוא בויתורים שלנו. למה לשאול אם חשבנו לוותר מראש על מקצוע קריירסטי שיקשה על האמהות שלנו במקום לשאול האם כשבחרנו מה מעניין אותנו ללמוד ולעסוק בו אח"כ, חשבנו גם על לדאוג לכך שנכננס לזוגיות שתקל ותתאים לנו גם מהבחינה הזו. לגבי הבחירה המקצועית שלי ידעתי שלא אוותר. מה שכן, ידעתי שכדי לשלב את זה עם אמהות וחיי משפחה טובים אצטרך למצוא בן זוג שיתאים לי.