היי זקוקה בעיקר לחיבוק....
אז ככה- מאז שאני זוכרת את עצמי אני ואמא שלי לא הסתדרנו- בתור ילדה קטנה תמיד קיבלתי מכות וקללות , תמיד שמעתי שאני טיפשה, מפגרת, מכוערת, מגעילה, זונה, נבלה, כלבה ועוד כל מיני פניני חוכמה כאלו.... בתמיד האמנתי לדברים האלו ושנאתי את עצמי מאוד- אני אפילו לא יכולה לתאר לאף אחד כמה שכל בוקר יחלתי למות , אם אמא לשי אומרת שאני ביזבוז של חמצן אולי אני כזה באמת.... ניסתי לברוח, הכי רחוק שיכולתי- למדתי, עבדתי, הכרתי אנשים, היו לי בני זוג כאלו ואחרים אבל תמיד שמעתי שאני כלום ואפס לפני כשנה עברתי משבר גדול מאוד- פוטרתי מעבודתי, בן הזוג שלי עזב אותי ונאלצתי לחזור לגור בבית, כמובן שלא התקבלתי בברכה, ריבים וקללות ומכות היו כאן על בסיס יום יומי,שמעתי שאני פרזיטית וזונה ( בשלב מסויים חשבתי באמת לעבוד בזה רק כדי להרוויח מספיק כסף לברוח מכאן) מיותר לציין שמאז שחזרתי לגור כאן אני אחראית על ניקיון הבית ואני משלמת שכר דירה. מצאתי בשעה טובה עבודה- לא משהו מדהים ולא משהו שאשר בו כל חיי אבל משהו סביר שאני יכולה מרוויחה בו משכורת נורמלית פחות או יותר אני עדיין לא יכולה לצאת מכאן לדירה משלי כי יש לי חובות לכסות לפני ואני ממש לא רוצה לקש עזרה כלכלית משמפחה כי אני לא אקבל, למה? כי אמא שלי מציגה אותי לפני כולם כמפלצת, כםפרזיטית, לפני כחצי שנה היא סיפרה לדודים שלי שהיא חושבת שאני עובדת בזנות- משפ בא לי הרעיון לעשות את זה , כמובן שהיו ריבים והם הבינו עד כמה הטענה הזו מגוחכת. אחר כך היא הלכה וסיפרה שאני משתכרת כל יום- מעולם לא שתית יותר מחצי כוס יין- כל מי שמכיר אותי יודע את זה , לפני כמה שבועות היא החליטה שאני מכניסה הבייתה ג'וקים בכוונה ועוד כל מיני סיפורי מעשיות . אני מוטשת... מוטשת מלשמוע כמה שאני רעה וגרועה, כמה לשמוע שכל חיי מיום אפס חייתי על חששונה( אני עובדת מגיל 18 וכל עוד גרתי בבית תמיד שילמתי שכר דירה) ולשמוע שאני אפס וכלום, ונמאס לי שמחטטים לי במגרות ובדברים, נמאס לי שאני אל יכולה "להתפנק" בחולצה חדשה או בספר חדש כי ישר זה הופך לריב ואני ישר שומעת שאני מכורה לקניות וכמובן שוב שאני פרזיטית. אני בטיפול פסיכיאטרי- בעיקר כי הגעתי למצב שאני אל מסוגלת לקום מהמיטה, הייתי לפני כן אצל שלוש פיסכולוגים שונים שדיברו איתה ואמרו לה את אותו הדבר- לעזוב אותי, לרדת ממני , אבל אין עם מי לדבר, הקיר מבין מהר יותר לפעמים אני קמה בבוקרומרגישה שכל מה שגורם לאישה הזו הנאה זה להשפיל ולהכאיב לי- כמובן שבמצב הזה אני לא ממש מסוגלת לחפש עבודה נורמלית יותר ולצאת מכאן ופשוט אין לי כוח.... אין לי כוח לבכות יותר, לסבול יותר, לפחד מהרגע שהיא מגיעה הבייתה או להתעורר לפניה בבוקר כי אני יודעת שהיא תחפש להתחיל לריב כשהיא קמה - היא עובדת ויש לה בנזוג- כמובן שלידו היא לאעושה את הדברים הללו אבל כשהוא לא כאן- הגהינום חוזר, וכמובן שאין עם מי לדבר... ברור לי שהמקום הכי רע בעולם עבורי זה פה, ברור לי שאני צריכהלברוח מכאן, ברור לי שהאישה הזו היא רעל אבל אין לי כוחות יותר להתמודד או לעשות את כל זה , אני אל אובדנית, ואני אל חושבת על להתאבד ( כבר לא יותר נכון) אבל אני לא מסוגלת יותר לשמוע את הצחות שלה ואת הצורה שבה היא יורקת את השם שלי, למה היא ילדה אותי אם היא כל כך שונאת אותי????
אז ככה- מאז שאני זוכרת את עצמי אני ואמא שלי לא הסתדרנו- בתור ילדה קטנה תמיד קיבלתי מכות וקללות , תמיד שמעתי שאני טיפשה, מפגרת, מכוערת, מגעילה, זונה, נבלה, כלבה ועוד כל מיני פניני חוכמה כאלו.... בתמיד האמנתי לדברים האלו ושנאתי את עצמי מאוד- אני אפילו לא יכולה לתאר לאף אחד כמה שכל בוקר יחלתי למות , אם אמא לשי אומרת שאני ביזבוז של חמצן אולי אני כזה באמת.... ניסתי לברוח, הכי רחוק שיכולתי- למדתי, עבדתי, הכרתי אנשים, היו לי בני זוג כאלו ואחרים אבל תמיד שמעתי שאני כלום ואפס לפני כשנה עברתי משבר גדול מאוד- פוטרתי מעבודתי, בן הזוג שלי עזב אותי ונאלצתי לחזור לגור בבית, כמובן שלא התקבלתי בברכה, ריבים וקללות ומכות היו כאן על בסיס יום יומי,שמעתי שאני פרזיטית וזונה ( בשלב מסויים חשבתי באמת לעבוד בזה רק כדי להרוויח מספיק כסף לברוח מכאן) מיותר לציין שמאז שחזרתי לגור כאן אני אחראית על ניקיון הבית ואני משלמת שכר דירה. מצאתי בשעה טובה עבודה- לא משהו מדהים ולא משהו שאשר בו כל חיי אבל משהו סביר שאני יכולה מרוויחה בו משכורת נורמלית פחות או יותר אני עדיין לא יכולה לצאת מכאן לדירה משלי כי יש לי חובות לכסות לפני ואני ממש לא רוצה לקש עזרה כלכלית משמפחה כי אני לא אקבל, למה? כי אמא שלי מציגה אותי לפני כולם כמפלצת, כםפרזיטית, לפני כחצי שנה היא סיפרה לדודים שלי שהיא חושבת שאני עובדת בזנות- משפ בא לי הרעיון לעשות את זה , כמובן שהיו ריבים והם הבינו עד כמה הטענה הזו מגוחכת. אחר כך היא הלכה וסיפרה שאני משתכרת כל יום- מעולם לא שתית יותר מחצי כוס יין- כל מי שמכיר אותי יודע את זה , לפני כמה שבועות היא החליטה שאני מכניסה הבייתה ג'וקים בכוונה ועוד כל מיני סיפורי מעשיות . אני מוטשת... מוטשת מלשמוע כמה שאני רעה וגרועה, כמה לשמוע שכל חיי מיום אפס חייתי על חששונה( אני עובדת מגיל 18 וכל עוד גרתי בבית תמיד שילמתי שכר דירה) ולשמוע שאני אפס וכלום, ונמאס לי שמחטטים לי במגרות ובדברים, נמאס לי שאני אל יכולה "להתפנק" בחולצה חדשה או בספר חדש כי ישר זה הופך לריב ואני ישר שומעת שאני מכורה לקניות וכמובן שוב שאני פרזיטית. אני בטיפול פסיכיאטרי- בעיקר כי הגעתי למצב שאני אל מסוגלת לקום מהמיטה, הייתי לפני כן אצל שלוש פיסכולוגים שונים שדיברו איתה ואמרו לה את אותו הדבר- לעזוב אותי, לרדת ממני , אבל אין עם מי לדבר, הקיר מבין מהר יותר לפעמים אני קמה בבוקרומרגישה שכל מה שגורם לאישה הזו הנאה זה להשפיל ולהכאיב לי- כמובן שבמצב הזה אני לא ממש מסוגלת לחפש עבודה נורמלית יותר ולצאת מכאן ופשוט אין לי כוח.... אין לי כוח לבכות יותר, לסבול יותר, לפחד מהרגע שהיא מגיעה הבייתה או להתעורר לפניה בבוקר כי אני יודעת שהיא תחפש להתחיל לריב כשהיא קמה - היא עובדת ויש לה בנזוג- כמובן שלידו היא לאעושה את הדברים הללו אבל כשהוא לא כאן- הגהינום חוזר, וכמובן שאין עם מי לדבר... ברור לי שהמקום הכי רע בעולם עבורי זה פה, ברור לי שאני צריכהלברוח מכאן, ברור לי שהאישה הזו היא רעל אבל אין לי כוחות יותר להתמודד או לעשות את כל זה , אני אל אובדנית, ואני אל חושבת על להתאבד ( כבר לא יותר נכון) אבל אני לא מסוגלת יותר לשמוע את הצחות שלה ואת הצורה שבה היא יורקת את השם שלי, למה היא ילדה אותי אם היא כל כך שונאת אותי????
