היי~ זקוקה לעצות
שלום.
אז ככה. אני בחורה בת 17. יצא לי קצת להיות עם בנים בני גילי (16-24), ולא שלא היה שם משהו, פשוט זה לא היה זה.
לפני חצי שנה בערך, פגשתי מישהו בן 34.
אני יודעת שזה ישמע נורא מוזר, כי הוא בתכלס גדול ממני ב17 שנים. זה המון. ואולי אפילו יהיו כאלו שיגידו כמובן משהו על ניצול מיני, פדופילים וכו'.
אני מבינה שישי הרבה יחס מהסוג הזה, אבל הוא לא אנס, לא פדופיל, לא מנצל קטינות,
מאיפה אני יודעת?
הוא חבר של ההורים שלי כבר המון שנים(מה שגם לא עוזר לי בלשון המעטה, כי הם יכולים לגלות את זה),
הוא אלמן, ככה שהיה לו ניסיון בחיי זוגיות בצורה סבירה ביותר.
הוא עדין ורגיש, אני בהתחלה הייתי מאוהבת בו, עכשו אני כבר יודעת שאני אוהבת אותו.
הוא מעניין, יש לנו המון כימיה.
כשזה התחיל, בכלל לא חשבתי שזה יתגלגל לאיזשהו קשר מסוג רומנטי בכלל, התייחסתי אליו כאל שכן/חבר של ההורים, ואני מתארת לעצמי שגם הוא, עד שזה פשוט קרה, והחלטנו לצאת.
לפני שבוע, נפגשנו, והוא אמר לי, כמה הוא אוהב אותי, ושטוב לו איתי, והתנשקנו. אבל אז הוא אמר, שלמרות זאת, ואפילו אולי בגלל שהוא אוהב אותי, הוא רוצה שנפרד, כי ההפרש בגילאים, אומנם לא מפריע לאהבה, אבל לחיים אחרי זה כן, ושמגיע לי מישהו צעיר וחמוד בלי ניסיון חיים כבד כמו שלו, ושיהיה לי קשה לחיות איתו, שמגיע לי מישהו יותר טהור וטוב. ושהוא כ"כ מצטער שהוא פוגע בי, שזה הדבר האחרון שהוא רצה שיקרה, שהוא אשם בזה שהוא נתן לזה להמשיך.
שאני אדע שאני אמצא מישהו טוב, שאני לא אבכה בגלל הפרידה הזו.
הוא אמר גם, שגם לו זה קשה, כי הוא באמת אוהב אותי ורוצה אותי, אבל הוא מתייסר על הכאב שהוא עשה לי, כי אני צעירה וכו'.
שאם זה היה אפשרי, הוא היה שוקל לחכות כמה שנים בשביל להתחתן איתי, אבל בעולם שלנו זה לא יתקבל כ"כ באהדה
ואני?!
אני באמת אוהבת אותו, הוא מקסים.
המגע שלו, הריח שלו, הקול שלו,שזה רק הפרטים החיצוניים.
העולם הפנימי המדהים שלו.
אני לא יכולה בלעדיו. אני רוצה לחיות איתו!
אז מה שאני רק בת 17?! למה לחברות שלי מגיע שיהיה להן חבר, והן ירגישו אהובות, ומאידך ירגישו כאב של פרידה ואז שוב שמחה על חזרה וכו' וכו'.
ואני לא! למה?! כי הגבר שאני אוהבת בן 34, וזה לא כ"כ מתאים למוסכמות החברתיות?!!
שלום.
אז ככה. אני בחורה בת 17. יצא לי קצת להיות עם בנים בני גילי (16-24), ולא שלא היה שם משהו, פשוט זה לא היה זה.
לפני חצי שנה בערך, פגשתי מישהו בן 34.
אני יודעת שזה ישמע נורא מוזר, כי הוא בתכלס גדול ממני ב17 שנים. זה המון. ואולי אפילו יהיו כאלו שיגידו כמובן משהו על ניצול מיני, פדופילים וכו'.
אני מבינה שישי הרבה יחס מהסוג הזה, אבל הוא לא אנס, לא פדופיל, לא מנצל קטינות,
מאיפה אני יודעת?
הוא חבר של ההורים שלי כבר המון שנים(מה שגם לא עוזר לי בלשון המעטה, כי הם יכולים לגלות את זה),
הוא אלמן, ככה שהיה לו ניסיון בחיי זוגיות בצורה סבירה ביותר.
הוא עדין ורגיש, אני בהתחלה הייתי מאוהבת בו, עכשו אני כבר יודעת שאני אוהבת אותו.
הוא מעניין, יש לנו המון כימיה.
כשזה התחיל, בכלל לא חשבתי שזה יתגלגל לאיזשהו קשר מסוג רומנטי בכלל, התייחסתי אליו כאל שכן/חבר של ההורים, ואני מתארת לעצמי שגם הוא, עד שזה פשוט קרה, והחלטנו לצאת.
לפני שבוע, נפגשנו, והוא אמר לי, כמה הוא אוהב אותי, ושטוב לו איתי, והתנשקנו. אבל אז הוא אמר, שלמרות זאת, ואפילו אולי בגלל שהוא אוהב אותי, הוא רוצה שנפרד, כי ההפרש בגילאים, אומנם לא מפריע לאהבה, אבל לחיים אחרי זה כן, ושמגיע לי מישהו צעיר וחמוד בלי ניסיון חיים כבד כמו שלו, ושיהיה לי קשה לחיות איתו, שמגיע לי מישהו יותר טהור וטוב. ושהוא כ"כ מצטער שהוא פוגע בי, שזה הדבר האחרון שהוא רצה שיקרה, שהוא אשם בזה שהוא נתן לזה להמשיך.
שאני אדע שאני אמצא מישהו טוב, שאני לא אבכה בגלל הפרידה הזו.
הוא אמר גם, שגם לו זה קשה, כי הוא באמת אוהב אותי ורוצה אותי, אבל הוא מתייסר על הכאב שהוא עשה לי, כי אני צעירה וכו'.
שאם זה היה אפשרי, הוא היה שוקל לחכות כמה שנים בשביל להתחתן איתי, אבל בעולם שלנו זה לא יתקבל כ"כ באהדה
ואני?!
אני באמת אוהבת אותו, הוא מקסים.
המגע שלו, הריח שלו, הקול שלו,שזה רק הפרטים החיצוניים.
העולם הפנימי המדהים שלו.
אני לא יכולה בלעדיו. אני רוצה לחיות איתו!
אז מה שאני רק בת 17?! למה לחברות שלי מגיע שיהיה להן חבר, והן ירגישו אהובות, ומאידך ירגישו כאב של פרידה ואז שוב שמחה על חזרה וכו' וכו'.
ואני לא! למה?! כי הגבר שאני אוהבת בן 34, וזה לא כ"כ מתאים למוסכמות החברתיות?!!
