היי לכולם, ושאלה לבוקר (ארוך)

[דלית, אמא של שי]

היי לכולם, ושאלה לבוקר (ארוך)

קודם כל באמת שנתחדש, נראה לא רע לטעמי. נעה, חזק ואמץ על היוזמה והמלחמה ב``מערכת``. ולעניינינו... אני בהתלבטות מאד גדולה לגבי משהו - לפני כמה חודשים טובים עשינו לשי (2.5) אבחון פרטי אצל פיזיוטרפיסטית, בהמלצת גיסתי (שהיא גם פיזיו`). היו כל מיני ממצאים, ואני לא אפרט, כי שאלתי היא לא בעניין רפואי אלא בעניין העקרון, אבל בקיצור זה משהו כמו: ``הוא עושה כל מה שילד בגילו אמור לעשות, רק באיכות ירודה``, כמובן שבגלל סיבות פיזיות מסוימות. בעקבות כך יצרנו קשר עם התפתחות הילד בקופ``ח. התחלנו טיפול אבל מצאתי שהוא לא מתאים לשי - הוא לא משתף פעולה וכל דבר צריך לסחוט ממנו. חוץ מזה הפיזיו` לא נותנת לא מספיק כבוד לטעמי - הוא אומר שהוא מפחד לעשות משהו (יש לו פחד גבהים מאד רציני) ואני צריכה להתערב כדי ש``תרד`` ממנו. בקיצור היינו 3 פעמים והחלטתי שדי. אני יכולה לחזור למאבחנת הפרטית ולעשות אצלה טיפול - היא עובדת בשיטה אחרת לגמרי והיא גם אישיות מדהימה, אך זו הוצאה גדולה וגם מחוייבות (נסיעה מחוץ לעיר) וגם אני לא יודעת אם זו הסחפות - אני נורא מתלבטת. גיסתי כל הזמן אומרת: ``כשילדים חלשים במתמטיקה, נותנים להם שעורי עזר וכשזה מגיע לגוף משום מה מותרים``. אנחנו הולכים לג`ימבורי שלדעתי מחולל בו פלאים, אנחנו משקיעים המון בלקחת אותו לפארק ולטפס, וחל שיפור בבטחון העצמי בתחום הזה וגם ביכולת. ולשאלה (למי שהתמידה עד הלום), האם יהיה זה נכון לותר על טיפול, על אף שאנחנו יודעים שזה יעזור לו להתקדם בדברים שהוא חלש בהם, רק כי זה קצת קשה לו ולנו? ושוב אני אדגיש - המאבחנת אמרה שיש לזה חשיבות עד גיל 25, שבשנים אלו אנו משתמשים יותר בגופינו וליכולות הפיזיות יש יותר חשיבות (חברתית למשל - להיות טוב בכדורגל זה מאד חשוב לילד) ולא מדובר בליקוי מוטורי רציני. מחכה לשמוע.

 

[michal@gal]

תלוי עד כמה המצב הוא ירוד

והאם יש חשש שהמצב יתדרדר אם לא תטפלו עכשיו. אם המצב לא נורא ולא עלול להתדרדר, הייתי מציעה לעזוב עכשיו את הטיפול ולנסות שוב עוד מספר חודשים. עד אז יש סיכוי שהוא יותר ישתף פעולה.

 

[לימור אמא של נמרוד]

מה בדבר חיפוש אופציה שלישית?

אולי במסגרת קופ``ח ניתן לגשת למישהיא אחרת, או מסגרת פרטית קרובה יותר? או למצוא חוג שעיקרו פעילות גופנית? נסי גם לשאול את ורד מ. מפורום הורים עד כמה שאי יודעת היא בקיאה בנושא

 

[לאה_מ]

הי דלית (גם ארוך)

נכון שלא רצית להכנס יותר מדי לעניינים רפואיים, אבל אני חושבת שחשוב מאד מהו סוג הליקוי שאובחן אצל שי. יש דברים שעלולים להפריע לו אחר כך גם ברמה הבסיסית של השתלבות במערכת (אני אתן דוגמא - לעומר, עכשיו בן 8, אבחנו בגיל 3.5 בעיה של חוזק בחגורת כתפיים - הגענו לאבחון בגלל הגננת, שחשבה שיש בעיה במוטוריקה עדינה.זה היה מכשול בציור וכתיבה, ובבית הספר זה התבטא בחוסר רצון לכתוב הרבה. נכון שהטיפול מאד עזר. נכון גם שהוא הלך לטיפול מאד ברצון, וגם זה חשוב בעיני. נכון גם שמעז יצא מתוק - בגלל שהוא התעצל לכתוב, והיה מקטר כל פעם שהיה צריך לכתוב כמה משפטים, אמרתי לו שיחשוב איך להגיד את אותו דבר בפחות מילים ואז יהיה לו פחות לכתוב, וכך מיומנויות הסיכום שלו מאד מרשימות. אבל בסופו של דבר, חזרנו שוב לטיפול בתחילת כתה ב`, אחרי שראיתי שהכנת השעורים הופכת לעינוי. אני חושבת שהטיפול עזר לו מאד. היום הוא לא מתלונן על קשיים בכתיבה, קצב הכתיבה שלו סביר וגם איכות הכתב). מה שניסיתי לומר (סליחה על הדוגמא הארוכה) היא שיתכן שבעיה שנראית לך היום כלא מפריעה (עד כמה חשוב שילד יהיה טוב בכדורגל) תתברר מאוחר יותר כמשמעותית יותר ממה שחשבת מבחינת ההפרעה לתפקוד הרגיל של שי. ממה שאת מספרת נשמע שהטיפול הנוכחי לא ממש מיטיב עמו ואולי גם לא מתאים לו ולכם. אני הייתי נוטה לחפש אלטרנטיבות. אני בטוחה שהמטפלת שאליה אתם הולכים אינה היחידה. אני לא פוסלת גם את האפשרות להמתין קצת ולהסתפק בינתיים בג`ימבורי ופעילויות גופניות דומות. אגב, המרפאה בעיסוק שטיפלה בעומר הסכימה לקבל אותו לטיפול (קרוב לגיל 5) רק לאחר היסוסים ולאחר שציינתי בפניה שהוא ילד מאד משתף פעולה, משום שהיא טענה שקשה מאד בתחום הזה לעבוד עם ילדים כל כך קטנים. בהצלחה.

 

[zimes]

בלי לחשוב הרבה - אולי דרך ביניים:

את אומרת שעבודה שלכם בג`ימבורי, פארק וכיו``ב מראה תוצאות. אז אולי טיפול ``דליל`` אצל המאבחנת - בתדירות נמוכה יחסית, במשולב עם הרבה השקעה (זמן ומאמץ, פחות כסף) שלכם. אתם יכולים לבקש מהמאבחנת ליעץ לכם ולתת דגשים. אולי תנסו גם לקרוא בנושא. נשמע נכון, מה שאמרה גיסתך - צריך להשקיע, אז צריך להשקיע, אבל אם אתם יכולים לעשות חלק, בהשקעה כלכלית פחותה - קדימה. תצליחו! עוד אפשרות: לכתת רגליים בין עוד פיזיותרפיסטיות של קופ``ח, עד שתמצאו מישהי שיהיה לה ``קליק`` עם הילד.

 

[נעה גל]

ואנחנו החלטנו לוותר על טיפול מקצועי

עבור אורן. הקדמה פצפונת: לאורן יש גמישות יתר במפרקים ברמה מאד גבוהה. למעשה, היא נערת גומי. למרות שזה נשמע נחמד, זה נחמד רק אם את עובדת בקרקס, בחיים האמיתיים זה מאוד מפריע. בין גיל שנה ולשנה וחצי היא עברה טיפולי פזיותראפיה שמטרתם היתה ללמד אותה לעשות את ``התנועות הנכונות``. השנה שוב היינו באבחון (גם אצלנו הגננת שלחה) והתוצאה של האיבחון היתה: ``היא עושה הכל באיכות ירודה``. אבל, אמרה הפזיותרפיסטית שאורן מנסה ומתנסה, וזה מה שחשוב. עם זאת היא המליצה על מסגרת טיפולית כלשהי לא מחייבת (כולל, חוגים). אורן לא הסתדרה בשום מסגרת (``מה פתאום אומרים לי מה לעשות?``), והחלטתי לוותר לה בתחום המסגרת. מה שכן, אני עושה מה שאת עושה לוקחת אותה למשחקיה שיש בה מתקנים של ג`ימבורי ושם היא מתנסה (וגם איתמר באותה הזדמנות). בכלל, אני מאוד משתדלת לקחת אותה למקומות פיזיים. חוף הים הוא מעולה לצורך זה, וגם מגרש משחקים פשוט. עם כל זאת, אני מסכימה עם מה שגיסתך אומרת. אין ספק שהורים נוטים ``להחליק`` על בעיות גופניות הרבה יותר בקלות מאשר על בעיות אחרות. אצלנו בלי ספק, יש השפעה למראה של אורן על תגובות הילדים אליה. ילדים קטנים מתים עליה, ילדים מאוד גדולים מתים עליה, אבל בגלל הקוטן שלה והחולשה הגופנית שלה (והיא גם נראית עלה נידף), היא מהווה לפעמים מטרה למציקנים בני גילה. המציקנות אגב, לפעמים באה גם מטוב לב. יש ילדה אחת שמאוד אוהבת את אורן ומתלהבת מהעובדה שהיא נראית כמו בובה קטנה, והיא מנסה להרים אותה ומתיחסת אליה כאל ילדה קטנה - ואורן שונאת את זה! זה הרבה יותר מפריע לה מאשר הצקות רגילות. כך שיש פן חברתי שכדאי בהחלט לקחת אותו בחשבון. קבלי על כך שכתבת בפיסקאות וכו`!

 

[אמא של אסף]

אנחנו לא ויתרנו על טיפול (ארוך)

מקצועי, אבל מכיוון שאסף עושה פיזיו` מגיל מאוד צעיר (4-5) חודשים הצלחתי ליצור קשר כזה עם הפיזיו` במכבי כך שלמרות שהיא תמיד טענה שצריך ללחוץ על הילד לעשות דברים שקשים לו מסיבות שונות, אני התעקשתי בעדינות שהדברים ייעשו יותר ברוח החינוך שאנחנו מעניקים לו ואכן הוא התקדם וממשיך להתקדם בצורה נפלאה. תוך כדי הטיפול שלה התייעצנו מדי כמה שבועות בפיזיו` פרטית (שדווקא לא גובה המון כסף, למרות שהיא ממש מצוינת) שעובדת הרבה יותר בעדינות ואסף מאוד סימפט אותה וממנה קיבלנו אינדיקציה הרבה יותר ``אמיתית`` ופחות ``ביקורתית`` על המצב. בקיצור, אני הייתי ממליצה כן לטפל במסגרת קופ``ח, אבל לנסות לשוחח עם הפיזיו` שם שתתחשב בגישה שלכם ולא תלחץ עליו אלא יותר תכוון אותו ועם המטפלת הפרטית תפגשו משהו כמו פעם בחודש כדי שהיא תתן הערכה וגם תתן לכם תרגילים שאתם תעשו איתו בבית. מנסיוננו, הטיפול הביתי מאוד אפקטיבי. הנסיון שלי גם מראה שהרבה פעמים מספיק ללמד את הילד שיש את האפשרות לעשות משהו ומתישהו הוא פשוט מתחיל לתרגל את זה בעצמו, כשהוא מוכן.

 

[ורד מ של נועה]

היי דלית. קראתי את כל ההצעות

בכולן יש משהו. יש כמה נקודות שלא הספקנו לדבר עליהן : שי לא נהנה בטיפול (וגם את...), המוטיבציה שלו נמוכה, האמון נפגע ולכן אני לא חושבת שיחול שיפור בקשר ``מטפל - מטופל`` ותפרץ דרך לטיפול יעיל. לדעתי זו סיבה מספיק טובה להפסיק את הטיפול במתכונתו הנוכחית. אפשר לחכות לגיל יותר מבוגר (אבל שי ילד מאד חכם, רגיש לתגובות הסובבים אותו ובעל מודעות גבוהה ואנחנו לא רוצים לפגוע בבטחונו העצמי) אפשר להחליף מטפלת - זו בהחלט אפשרות טובה ! אבל לדעתי - צריך להחליף סוג טיפול ! אני מציעה לעזוב את טיפולי הפיזיוטרפיה ולעבור למשהו יותר אקטיבי, משהו מהנה ומשתף את הילד כמו....ריפוי בעיסוק ! בריפוי בעיסוק שי יהיה שותף לטיפול ואני בטוחה שהוא יהנה. ועוד המלצה, אני מציעה שתחליטי עם המטפלת ועם שי בכמה פגישות את משתתפת. פעם כן ופעם לא, חמש דקות בסוף כל מפגש וכו` - זה יהיה טוב לשניכם. אפשרות אחרת שיש לשקול - לקבל הדרכה וליישם בבית - זה קצת בעייתי. עיניים של מטפל מנוסה אינן העיניים של ההורה ולכן פעילות חופשית בג`ימבורי או בפארק אינה תחליף לטיפול. מה שאפשר לעשות זה להזמין את הפזיוטרפיסטית לטיפול אצלך בבית (אמרת שיש לכך תנאים מתאימים). אני גם יכולה לקפוץ ולהדריך (אם תכיני לי קפה (-; ) בהצלחה.

 

[דלית, אמא של שי]

תודה לכולן על ההצעות, אני לא פחות

מבולבלת אבל החלטתי להזיז את עצמי, ולעשות משהו בנידון - ונתחיל עם סיום הקשר עם המטפלת הנכחית. אני לא יודעת כ``כ בקשר להחלפת מטפלת בקופ``ח, אני צריכה לבדוק את עניין המדיניות. אני גם באמת לא רוצה לותר על הטיפול, אם כי אני מרגישה שכרגע זה גוזל ממני (ועוד יותר משי) המון כוחות. בכל אופן, תודה לכן וורד (ואני משסתכנת במחיקת ההודעה כאן - קריצה...). הקפה על האש וקדימה לעבודה.