היי
אני יודעת שאתם לא תוכל לעזור, אולי אפילו לא תגיבו אבל אני עדיין חייבת לפרוק קצת.. האמת אני לא יודעת מה הבעיה.. אולי זה בגלל שהתחלתי ללמוד השנה ובדיוק היום סיימתי את המבחנים, וזה היתה תקופה מעייפת, אבל גם קצת התאכזבתי מעצמי, כי אני יודעת שאני לא טיפשה אבל משום מה המבחנים שלי לא הלכו הכי טוב, ויש לי ציונים לא הכי טובים.. זה כאילו כמה שאני לא אנסה יותר אני עדיין נשארת באותה רמה. ואולי זה בגלל שאני מרגישה ממש לבד.. יש לי חבר שאני ממש אוהבת והוא אותי, אבל בזמן האחרון אני מרגישה שמשהו מפריע, ואני ממש לא מאשימה אותו כי הוא בקבע והוא עובר לתפקיד חדש בבסיס חדש, ויהיה עליו המון אחריות והוא מנסה עכשיו להסתדר עם כל הדברים שהוא צריך ללמוד, והוא עייף ועוד יש לו אותי, ואני באמת מבינה אותו אבל אני גם פה, והוא חסר לי והלוואי ואני יכולתי לעזור לו אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות.. ופתאום הגעתי למסקנה שגם אין לי חברים. לא, זה לא נכון, יש לי חברים אבל הם רחוקים ממני, כל החברים שלי גרים ברחבי הארץ ואין לי אף אחד קרוב לבית, ואם אני רוצה פתאום לצאת ככה סתם אין לי עם מי. והחברה הכי טובה שלי התרחקה. ועוד פעם אני לא מאשימה אותה פשוט היא גרה באשקלון ואני במרכז, ואני לומדת והיא בסטאז'.. וכל פעם אני מנסה לדבר איתה, אבל יוצאת לי הרגשה שזה לא הכי מעניין אותה, היא מספרת לי המון על מה שעובר עליה ואז שואלת אותי מה איתי וכשאני מנסה לספר היא אומרת שהיא צריכה ללכת.. או שאני מנסה להגיד לה אבל היא לא מבינה אותי, ואני מאבדת עניין בלספר.. אני לא יודעת מה הבעיה, באמת שאני לא.. אבל זה כאילו משהו מפריע לי אבל אני לא מצליחה לבטא את זה, אני לא מצליחה לקלוט מה מפריע.. ואני סיימתי היום את המבחנים וביום ראשון אני מתחילה סמסטר ב'.. ואני כ"כ רוצה לעשות משהו, לנסוע לאנשהו אבל אין לי לאן או עם מי.. אז אני כנראה אעשה משהו לבד עם עצמי.. סליחה, שאני מבלבלת לכם את המוח, ואני כנראה בתקופה לא משהו, וכנראה הכל יהיה טוב מתישהו.. אז שיהיה לכם לילה טוב ותודה על הקשבה
אני יודעת שאתם לא תוכל לעזור, אולי אפילו לא תגיבו אבל אני עדיין חייבת לפרוק קצת.. האמת אני לא יודעת מה הבעיה.. אולי זה בגלל שהתחלתי ללמוד השנה ובדיוק היום סיימתי את המבחנים, וזה היתה תקופה מעייפת, אבל גם קצת התאכזבתי מעצמי, כי אני יודעת שאני לא טיפשה אבל משום מה המבחנים שלי לא הלכו הכי טוב, ויש לי ציונים לא הכי טובים.. זה כאילו כמה שאני לא אנסה יותר אני עדיין נשארת באותה רמה. ואולי זה בגלל שאני מרגישה ממש לבד.. יש לי חבר שאני ממש אוהבת והוא אותי, אבל בזמן האחרון אני מרגישה שמשהו מפריע, ואני ממש לא מאשימה אותו כי הוא בקבע והוא עובר לתפקיד חדש בבסיס חדש, ויהיה עליו המון אחריות והוא מנסה עכשיו להסתדר עם כל הדברים שהוא צריך ללמוד, והוא עייף ועוד יש לו אותי, ואני באמת מבינה אותו אבל אני גם פה, והוא חסר לי והלוואי ואני יכולתי לעזור לו אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות.. ופתאום הגעתי למסקנה שגם אין לי חברים. לא, זה לא נכון, יש לי חברים אבל הם רחוקים ממני, כל החברים שלי גרים ברחבי הארץ ואין לי אף אחד קרוב לבית, ואם אני רוצה פתאום לצאת ככה סתם אין לי עם מי. והחברה הכי טובה שלי התרחקה. ועוד פעם אני לא מאשימה אותה פשוט היא גרה באשקלון ואני במרכז, ואני לומדת והיא בסטאז'.. וכל פעם אני מנסה לדבר איתה, אבל יוצאת לי הרגשה שזה לא הכי מעניין אותה, היא מספרת לי המון על מה שעובר עליה ואז שואלת אותי מה איתי וכשאני מנסה לספר היא אומרת שהיא צריכה ללכת.. או שאני מנסה להגיד לה אבל היא לא מבינה אותי, ואני מאבדת עניין בלספר.. אני לא יודעת מה הבעיה, באמת שאני לא.. אבל זה כאילו משהו מפריע לי אבל אני לא מצליחה לבטא את זה, אני לא מצליחה לקלוט מה מפריע.. ואני סיימתי היום את המבחנים וביום ראשון אני מתחילה סמסטר ב'.. ואני כ"כ רוצה לעשות משהו, לנסוע לאנשהו אבל אין לי לאן או עם מי.. אז אני כנראה אעשה משהו לבד עם עצמי.. סליחה, שאני מבלבלת לכם את המוח, ואני כנראה בתקופה לא משהו, וכנראה הכל יהיה טוב מתישהו.. אז שיהיה לכם לילה טוב ותודה על הקשבה