שוני בין מכוני דיאליזה
בעיקרון, כפי שציינו השאר, גם אם הקופה מנסה להכתיב לכם לאיזה מכון להגיע לטיפולי דיאליזה, עם הרבה עקשנות ומרפקים ניתן בד"כ לשנות את רוע הגזירה. ההבדלים בין המכונים השונים יכולים להיות בתחומים הבאים: * מרחק מהבית ונוחות הגעה * רמת מקצועיות ומיומנות הצוות * רמת אדיבות, נחמדות, משפחתיות של הצוות * רמת נקיון ואסתטיקה של המכון * אוירה (מבחינת גיל המטופלים במכון ומצבם הבריאותי) * רמת ציוד: מכונות חדישות, כורסאות נוחות, טלויזיה אישית * רמת צפיפות (כמות המטופלים בכל משמרת והמרווח בין העמדות) * המצאות רופא נפרולוג זמין בכל עת יתרונות דיאליזה בבית חולים לעומת מכון פרטי: * בבתי החולים נמצא תמיד נפרולוג תורן בכל משמרת, שיכול לענות על שאלות, לספק מעקב נפרולוגי צמוד יותר ולטפל במקרה הצורך. לעומת זאת במכונים הפרטיים נמצא בד"כ רק רופא כללי, שבמקרה הטוב יודע לחתום על מירשמים, אבל לא הרבה יותר מזה. כמובן שיש גם נפרולוג אחראי, אך הוא מגיע בד"כ לביקור רק פעם בחודש. * צוות האחיות בבתי חולים נחשב בד"כ למיומן, המקצועי והמנוסה ביותר, שיודע להתמודד בצורה הטובה ביותר עם סיבוכים ובעיות בזמן הדיאליזה (זאת בגלל ריבוי המקרים הקשים שמגיעים לטיפול בבתי החולים, לעומת המטופלים ה"בריאים" יחסית שבד"כ שמגיעים למכונים הפרטיים). * בית חולים מצויד בכל אמצעי החירום במידת הצורך (בדיקות דם על המקום, צילום רנטגן CT, MRI,טיפול נמרץ, כירורג כלי דם וכו'). אם חלילה משהו מסתבך בזמן דיאליזה במכון פרטי, אין ברירה אלא להתפנות לחדר מיון של בית החולים הקרוב. * בד"כ יותר נדיב ממכון פרטי (מכון פרטי הוא עסק לכל דבר, שצריך לשמור על רווחיות). זה יכול להתבטא למשל באספקת ציוד חד פעמי ללא הגבלה (למשל, בבית חולים בד"כ לא יתלבטו אם להחליף את הסליל לחדש בזמן דיאליזה במידה והמערכת נקרשת, בניגוד למכון פרטי שבו בד"כ ינסו לשטוף את הסליל ולהמנע מביזבוז סליל חדש ככל האפשר), יאפשרו בדיקות דם תכופות במידה וקיימים פרמטרים מדאיגים וכו'. יתרונות מכון פרטי לעומת בית חולים: * בד"כ שקט ורגוע יותר * אוירה נעימה יותר (בד"כ חולים במצב בריאותי טוב יותר) * פחות סיכון לזיהומים (בבתי חולים קיימים בד"כ חולים קשים יותר וחולים מאושפזים) בהצלחה!
