הילדה שבי

kikona126

New member
הילדה שבי

יש לי כמה שאלות העולות בחיפוש "הילדה שבי" והן נובעות משני מקומות... האחד, עשיתי היום מדיטציה של פגישה עם הילד/ה שבתוכי. השני, מתקשר לתורת ימימה. במדיטציה שמתי לב לדפוס השאלות והדיבור עם אותה הילדה. העובדה שאותה הילדה בעצם מסמלת אותי ללא כל המחסומים וכל התפיסות שמתפתחות. אלא את האני הטהור (מתחבר לי לתקשור שהיה לי לפני יומיים אני אבדוק איפה כתבתי אותו ואשרשר פה) בתורת ימימה מדובר (בלימוד לבנות) על "הפרדה בין הילדה והלומדת ואיך זה מאפשר לתחם" וכאן בעצם השאלה, האם לאחר ההכרה בילדה שבי אמורה להעשות הפרדה? האם ההכרות היא שלב שעוברים או שלב שצריך ללוות אותנו? אני אשמח לתובנות בנושא, או אולי יותר הסברים. כי לא הבנתי האם האחד בעצם נוגד את השני או בעצם כל אחד מהם מדבר על שלב אחר
 

wolfbrother27

New member
הילד הפנימי

אני מאמין שברגע שאנו מזהים ומכירים בילד הפנימי שלנו ונותנים לו דרור להביע את רוחו אנו בעצם מאוד קרובים להארה רוחנית שכן הילד שבנו רואה וחש את העולם בדרך חסרת מחסומים כמו ספק או הגיון, הוא מכיר את האור הפנימי שכן הוא זורח בעיניו. אני מאמין שהרעיון של הפרדה בין הילד לבין הלומד אפשרי אבל עם כמה שזה נשמע לא סביר לדעתי עדיף לתת להם לפעול כאחד, בהרמוניה, בסינרגיה. השלם גדול מסכום חלקיו. ברגע שאדם מקבל את כל הצדדים של נפשו (היין והיאנג, העתיק והילד וכדומה) אין שלם ממנו. זוהי שלמות. דובי
 

kikona126

New member
הילדה והלומות - והמתפתחת

אחרי הכרת הילדה שבך. עכשיו הגיע הזמן לשחרר אותה. ולמה? כי הילדה הקטנה בעצם מסמלת את הטוהר, את האני ללא כל המחסומים ללא כל הפחדים, ללא כל ההבחנות והדיעות וההתנסויות שמרחיקות אותנו מדברים. מה שקורה זה שבעצם בגיל הילדות אנו מפתחים את כל הדברים האלו, שלאחר מכן משפיעים עלל חיינו כשאנו מתבגרים. ולכן, בהתפתחות שלנו עלינו להפרד מהילדה, וללמוד מחדש.
 

hermona5

New member
הילד שבתוכנו מניע את חיינו

הילד שבנו, המתגלה לנו במדיטציות או בדמיון מודרך, הוא למעשה התת מודע שלנו, שנוצר בהתנסויות הילדות שלנו. בחיינו בהווה, הוא משמש כמניע לא מודע להתנהגויות ולרגשות שלנו . ברגע שהוא עולה למודע בתהליכים הנ"ל, הוא מאפשר לנו שליטה על הרגשות והתנהגויות שלנו, שנבעו עד רגע זה מתהליכים לא מודעים. בהרבה ספרים על דמיון מודרך יש תרגילים על כך.
 

wolfbrother27

New member
לדעתי

אנחנו צריכים לזהות את הילד שבנו ולהביט דרך עיניו על העולם. לראות את העולם דרך עינייו של הילד מאפשר לנו בעצם לראות הכל כאילו בפעם הראשונה מבלי שיהיו לנו מחסומי היגיון ופחדים. לראות את העננים בשמיים ולהגיד "ווואו הנה חד קרן" או לעצור ולהריח פרח שמצא חן בעינינו. לשחרר את הלחצים ואת המחסומים ואת המחשבות שמטרידות אותנו ביום יום בלי סוף. אכן יש תרגילים בספרים רבים המחברים אותנו לילד שבנו. דובי
 
למעלה