הילד ילמד בבית, אבא ילך לבג"ץ

אמארונה

New member
הילד ילמד בבית, אבא ילך לבג"ץ

ציטוט חלקי מהכתבה על החינוך הביתי: "...בית הספר מכשיר אנשים לעולם שהיה. בית הספר לא מפתח אמונה עצמית, אמונה ביכולת, יכולת התמודדות – אלה הדברים שצריך כדי להצליח בחיים המאוד דינמיים שלנו. בית הספר מדכא את התכונות הללו, לכן זה המקום האחרון שצריך לשלוח אליו אנשים כדי שיתפתחו לאנשים אוטונומיים..."
 

נורקס

New member
כתבה מעניינת, דעתי בנושא:

מעניין מה ההנחיות שניסחו לצורך קבלת פטור מחוק חינוך והאם כבר אפשר ליישם הנחיות אלה? ברור לי שבי"ס הוא לא המקום, לפחות לא כמו שרב בתי הספר נראים היום. אין חינוך לערכים והחינוך העיקרי שיש הוא לתחרותיות,השגיות וחומרנות. אבל יש לי שתי השגות: 1.אני חושבת שחשוב שיהיה איזשהו פיקוח והנחיות ברורות למחנכים הביתיים על מנת להמנע ממצבים שהורים לא ישלחו את ילדיהם לבי"ס מתוך הזנחה ולא מתוך דאגה. 2.העניין החברתי. נכון שבכתבה מציינים שיש מפגשים פעמיים בשבוע עם ילדים אחרים בחינוך הביתי, אבל ילד צריך,לדעתי,להיות יותר זמן עם בני גילו ובאיזשהו מקום היציאה מהבית למסגרת שהיא מחוץ לבית מאפשרת לו לפתח כישורים שאולי בבית יהיה קשה יותר לפתח אותם (למשל-עצמאות, שיתוף,חברתיות ועוד). אולי הפתרון זה כן בתי ספר, אבל אחרים. אני יודעת שיש בתי ספר דמוקראטיים ויש בתי ספר אנטרופוסופיים, שבהם יש יותר חיבור לערכים אנושיים והתייחסות אישית יותר לכל ילד וילד. הבעיה היא שאין מספיק כאלה. אבל אני הייתי הולכת יותר לכוון הזה ופחות לכוון החינוך הביתי.
 

אמארונה

New member
מסכימה איתך

בתי הספר במתכונתם הנוכחית מחנכים להשגיות ותחרותיות ובדרך כלל התלמידים לא סופגים ממוריהם ערכים לחשיבה עצמאית, יזמות, אחריות וכו'. הלימוד בבית הספר מתרכז בהעברה של מידע. המידע הזה לא תמיד רלוונטי, ולא תורם הרבה להתפתחותו של התלמיד כאדם שמודע ליכולות שלו. לגבי החינוך הביתי, אני גם מוצאת בעייתיות מסויימת בנושא החברתי, כי מפגשים דו-שבועיים עם ילדים אחרים בחינוך הביתי זה מעט מדי. חבל שאי אפשר למצוא את שביל ביניים בין החינוך הביתי, לבין בית ספר שמעביר לתלמידיו ערכים אמיתיים. בתי ספר אנתרופוסופיים למשל, אולי יכולים לשמש כשביל ביניים כזה, אבל כבתי ספר פרטיים ויקרים, מעטים הם אלה היכולים זאת להרשות לעצמם.
 

tookmy

New member
זה לא אותו הדבר בכלל

אפילו לא קרוב. נתחיל מזה שבבית ספר יש מסגרת מאד מובנית של זמן ומקום, מה שאין בבית באופן כללי ונמשיך בזה שהבית זה המקום בו מרגישים הכי פתוח ובטוח בדרך כלל. באופן אישי אני דווקא חושבת כנראה בתי תלך לחינוך אנתרופוסופי, אבל אני חושבת שההשוואה לא במקום. בקשר לעניין החברתי, אני חושבת שככל שיותר ילדים יהיו בבית ככה זה יהיה פחות בעיה. פעם, דור אחד אחורה, כשנולד ילד במשפחה, בדרך כלל הוא לא הלך לגן לפני גיל 3 והאימהות היו נפגשות להן למטה או אחת אצל השניה על כוס קפה. היום בגיל 3 חודשים כבר שולחים למעון וככה יוצא שמי שכן נשארת בבית עם ילד היא לא רק חריגה ו"מתי תשלחי אותו הוא צריך גן" אלא גם היא והילד סובלים מבדידות (כן, אני מדברת על עצמי, אני ממש צריכה להתאמץ כדי להיפגש, כמעט תמיד מדובר בנסיעה ותיאומים וכו', אין לצאת החוצה ולפגוש ספונטנית, כי אין את מי). כנ"ל לגבי חינוך ביתי- אם יירבו, ואני מאמינה שיירבו כי יש סיבות לכך, אז תהיה חברה ועוד איך.
 

אמארונה

New member
ברור לי שיש הבדל

בין החינוך הביתי לבין בתי הספר האנתרופוסופיים. הבאתי את החינוך האנתרופוסופי רק כדוגמא לדרך חינוך שבה מכבדים את הכישורים של הילדים ונטייתם הטבעית בצורה הרמונית ומאוזנת. מה שלא קיים לדעתי בבתי ספר רגילים כיום. לכן כתבתי שבתי ספר כמו האנתרופוסופיים יכולים להוות מעין שביל ביניים בין בתי הספר הרגילים לבין החינוך הביתי. אמנם קיימת בבתי הספר האנתרופוסופיים מסגרת מובנית של זמן ומקום, אבל עדיין זו מסגרת מכבדת, מאוזנת והרמונית.
 

אשנתי

New member
רוצים לדעת איך זה באמת?

מכאלה שגם מיישמים בפועל? הבעיה החברתית שתמיד אוהבים להציג אותה כאילו היא ה-בעיה בחינוך ביתי, זו סתם פיקציה. אנחנו לא חיים על אי בודד ורוב המחשבה הזאת נובעת מכך שיש איזושהיא תפיסה שילדים ואנשים בגילים אחרים לא מהווים חברה. אני לא מכירה אף ילד בחינוך הביתי שסובל מבדידות, בוודאי שלא על בסיס קבוע. ולא מבינה מה הבעיה בכך שהאנשים המשמעותיים ביותר בחייו של ילד יהיו אלה ממשפחתו הגרעינית? הרי זאת כל הפואנטה! אילו רצינו לתת לאנשים אחרים לגדל את הילדים שלנו, היינו מוציאים אותם מהבית... מה שעוד מוזר לי זאת המסקנה שתמיד מגיעים אליה כאילו הילדים נפגשים עם חבריהם אך ורק במפגשים, תסלחו לי, אבל זו שטות גמורה... אנחנו הרי לא כבולים לכלום והילדים נפגשים כמעט על בסיס יומיומי (תלוי בהם כמובן) - אבל יותר במסגרת של "אחד על אחד" או שניים... המפגש מאפשר לכל המשפחות להפגש ביחד ולזום פעילות חברתית יותר מורכבת, זה יתרונו ולשם כך הוא נועד. בנוסף לזה, בהתאם לאופי הילד, רוב הילדים גם מתחברים על ילדים שכן הולכים לבית הספר, בשכונה או בישוב (מי שגר בישוב קטן)
 

tookmy

New member
זה נורא תלוי

אני יודעת שהמשפחות בצפון נפגשות ואכן הילדים נפגשים רק אותן פעם-פעמיים בשבוע. הם לא יכולים להיפגש אחד על אחד כי מדובר בנסיעות. זה אומר שילד בחינוך הביתי שרוצה לשחק עם מישהו צריך לחכות עד ארבע כשיש ילדים בבית. מעבר לזה, הצמא של ילד כזה לחברה בשעה ארבע הוא גדול בעוד שחבריו בשכונה חזרו הרגע מהגן/בית הספר ולכן הם פחות נלהבים לחברה. שלא תביני שאני נגד, אני דווקא מאד בעד חינוך ביתי. עם זה אני חושבת שיש בזה המון צדדים בעייתיים. כשטיפלתי בתינוקת בתל אביב, לפני מיליון שנה, הייתי יוצאת אל הגינות וככה היתה לה חברה. הייתי קובעת עם עוד אימהות או מטפלות ללכת יחד לים, היה כיף. עכשיו יש לי תינוקת/פעוטה באותו גיל. אני גרה בישוב בו כולם שולחים למעון. למעט חברה אחת עם ילד בבית, שלא תמיד פנויה ולפעמים הילד חולה וכו'- אין לנו חברה בבקרים. הבת שלי אמנם תינוקת אבל היא בהחלט רוצה לראות עוד אנשים חוץ מאמא שלה ובהחלט זקוקה לחברת ילדים. אני מניחה שככל שהגיל עולה הבעיה מחריפה. לי ברור שבמקום בו אני גרה כעת אני לא אוכל להמשיך בחינוך בית וגם ככה כרגע זה דורש ממני הרבה מאד מאמץ כדי לספק לה את ה שהיא זקוקה לו על בסיס קבוע. עכשיו בקיץ זה קל יותר (פשוט הולכים כל יום לבריכה ויש שם ילדים) אבל לא כל השנה אפשר.
 

e l i z e

New member
לגביי העניין החברתי

אני לא חושבת שרק ילדים בני אותו גיל יכולים להיקרא חברה. אז יש פעמיים בשבוע מפגש עם ילדים בני אותו גיל, אבל גם מפגש עם השכן המבוגר, מפגש עם המוכרת בחנות, מפגש עם ילדים יותר גדולים/ יותר קטנים. כל אלא יכולים גם לשמש כחברה. עם כולם יש דיאלוגים. הילד חשוף ליותר אופציות מגוונות מבחינה חברתית. הוא לומד להתאים את עצמו לאותו חבר שפגש באותו רגע. ככה גם אנחנו, המבוגרים, עושים לא? אנחנו מתחברים רק לאנשים בני גילנו? אצלי בכל אופן, זה לא כך. אני מוצאת הרבה תחומים משותפים עם שכנתי שיכולה להיות אימי לדוגמה, עם השכן שהוא נער, אני יכולה ללמוד הרבה דברים במחשבי , עוד דוגמה ויש עוד....
 
למעלה