היצורים השחורים

birth and death

New member
היצורים השחורים

רעשים צורמים, מהלומות, צעקות, קרב, היצורים השחורים התעבו על ששת המשטחים הבונים את החדר וטיפטפו אל תוך אזניי, אפי, כל החורים והחרכים המרכיבים את גופי. בתוך הראש שלי, שוב, מקננים. עצמי, אנכי. לבד בעולם, מלחמה טוטאלית של צד אחד נגד כל הפאות והקימורים התוחמים אותי. כמה קולות יש לי? ושם אחד. אינסוף תשובות יש לי, לשאלה אחת... מבולבל בשדה הקרב. מתרוצץ במעגלים ומניף את החרב, איבחות חרבי קורעות את האויר בשריקה. זהו רק אחד מהשדות של מה שמרגיש כמו המלחמה הטוטאלית. טובל את הלפיד בחומר בערה, מצית את הזכוכית, מכה בפטיש בכל כוחי, נשימה אחת. שאיפה, נשיפה. מהלומת הפטיש מנתצת את הגבולות. הקימורים,הפאות, מתאחים, הקירות מתפוגגים, הבטון נעלם באויר ואיתו הקולות, הרעש, היצורים השחורים. מתמוגגים בתוכי למוזה. אין לי צורך להילחם בתחנות רוח, אין לי צורך להביס את יסודות הקיום, אין לי כוח לנסות. ישנן שתי אפשרויות, בחירה אחת ורק האחת עולה בקנה אחד עם השאלה והתשובה. השלום הנפשי. החיים.
 
למעלה