הכל הסתדר בסוף כי התנצלתי ואכבד בהמשך

[חמת הרגש]

תודה sweetdrems

 

[FFFF25]

את מאוד צודקת אבל רק עד סעיף 4

אם ההורים מבקשים לא לקחת לגן שעשועים אז לא לוקחים.
תארי שלקחת ילד לגן שעשועים למרות שהוריו בפירוש אמרו לא וקורה לו משהו?
מה תעשי אז?

ההורים הם המחליטים היחידים ואם מישהו רוצה להיות חלק מחיי הילד הוא לא יכול ללכת נגד רצון ההורים.

 

[חמת הרגש]

FFF25 יקרה, צודקת ואין ללכת בניגוד לרצון ההורים. אין

על כך ויכוח כלל ויש דברים שנראים לי מעצבנים והזויים והכל אבל שמה על פי פלסטר. אלא שאם קראת, הבנת בוודאי שלא שמעתי אותה מבקשת זאת. ממש לא שמעתי לא אני ולא שאר בני הבית.

 

[FFFF25]

בהחלט ולכן דברי כלל לא היו אליך

לדעתי עשית מעל ומעבר אפילו קצת יותר מידי.
אני הייתי אומרת לבן שזו החלטה שלהם ואם הם לא רוצים לבוא לא צריך.
כלתך נראית לי כמו אישה דרמטית ומוגזמת, התנצלת וזה היה צריך להיות מספיק לה

 

[חמת הרגש]

נכון. מקווה שדברים כאלה לא ישנו

 

[הגשמתי חלום]

מה שכן, את ההתנגדות אפשר להביע בצורה יותר נעימה...

 

[חמת הרגש]

היי לולה

1. את צודקת וכאמור אנסה לעשות זאת.
2. את צודקת באמת, אני מונעת מתוך פחד, לקלקל, לפגוע, לגרום לריב, לריחוק ....
3. נכון. אחר כך חשבתי על זה.... הוא באמת שתק לאורך כל "העימות" עם הבן והתחפר. (אני? הכל בסדר איתי. דברו אתה).
4. צודקת שוב אבל באמת לא שמעתי והבן הצעיר שהיה לאורך כל נוכחותם איתנו, גם הוא אמר שלא שמע...אבל אם הייתי יודעת
שאין רשות, לא הייתי מעזה. (אני פוחדת ממלחמות היא כלתי ולא ביתי שאפשר להבליג).
תודה על תגובתך. אנסה בדרך נעימה. למי שיש רעיון איך להגיד זאת, אשמח.
&nbsp

 

[לולה 25 היחיד]

שלא תבינו לא נכון לא אמרתי שצריך לעשות דווקא

אבל אם היא לא שמעה לא שמה לב , לא מדובר בדבר שהוא חיים ומוות.
גם אני אכעס אם חמתי או אמא שלי אם הן יעשו משהו שאני לא מסכימה לו עם הילדה . למרות שאני משתדלת לא להציב גבולות שני הצדדים גידלו כמה ילדים שיצאו בסדר אז אם לא מדובר בסכנת חיים אין לי בעיה.
לדוגמא אני כן כעסתי על חמתי שבישלה פולים כשהבת שלי היתה אצלה כי כאן מדובר בסכנת חיים (הילדה ואני אלרגיות) .
אבל אני עדיין לא חושבת שהיא צריכה להתרפס כדי לרצות את הבן שלה וכלתו. גם לנו יש כעסים לפעמים על החם/חמה אבל לאחר זמן מה נרגיעים והמצב חוזר למסלולו

 

[חמת הרגש]

תודה לולה.

 

[שושנה אמסלם]

מעניין מה הכלה הייתה כותבת פה

בדרך כלל אנחנו מקבלים את נקודת המבט של הכלה בהתנהלותה עם החמות. פה קיבלנו נקודה אחרת של החמות עם הכלה.
אני מנסה להבין מה כל-כך נורא לקחת את הילדה לגינה? למה האימא כל-כך מתנגדת לכך?
כשחמותי שומרת על הילדים לפרק זמן ארוך אני מעודדת אותה לצאת איתם החוצה. זה נורא להיות סגורה בבית. לא מבינה מה ההתנגדות הגדולה אם היא סומכת עליך שתשמרי על הילדה, למה היא לא סומכת עליך איתה בגינה?
לגבי אחותך, אין מה להשוות. כל בן אדם הוא עולם שונה. יש אימהות שזורמות, ויש כאלה היסטריות. וגם שאת לא אומרת, זה נוזל החוצה. אין יחסים מושלמים. אין כלות מושלמות, ובכלל העולם הזה רחוק מלהיות מושלם.
שמחי בחלקך ותהני עד מאוד שיש לך נכדה. יש כאלה שלא זכו אפילו לזה.
וכל הכבוד לך שהתנצלת ועשית הרבה מאוד ליישר את ההדורים עם כלתך.

 

[חמת הרגש]

תודה שושנה.

 

[חובטת שטיחים]

למרבה הצער "נפלת" על כלה מאוד חסרת ביטחון

שמנסה בכל דרך אפשרית להוכיח את שליטתה...
כמובן שבאופן אובייקטיבי, אין שום ספק שבמחלוקת הזאת את צדקת, את נהגת באחריות, לא סיכנת את הנכדה, נהגת בכבוד ברצונותיה של כלתך ועניין הירידה לגינה הוא לחלוטין סביר. הכלה התפרצה עלייך פשוט כי היא "חיפשה" להוכיח שאת לא בסדר והיא כן. ככה שאת יכולה לישון בשקט.
יחד עם זאת, מאחר ומדובר בשלב שהכלה שלך עוברת בדרך לביטחון באימהות שלה, צריך להתייחס לזה בסבלנות כמו שאנחנו מתייחסים בסבלנות לגחמות של הילדים שלנו כאשר הם גדלים ומתבגרים, לא מתווכחים איתם על כל שטות, בוחרים אילו מלחמות להילחם ומתי לוותר. בסוף זה עובר...
אבל, אני חושבת שכדאי שאת ובעלך תפגשו ביחידות עם בנך, קודם כל להחמיא לו שהצליח להרגיע את הרוחות ולגשר בין הצדדים, אבל גם להסביר לו שמאוד נפגעתם, שאתם לא עשית שום דבר נגד העקרונות החינוכיים שלהם ולא סיכנתם את הילדה (שאתם כל כך אוהבים) בשום צורה. תסבירי לו שאינך מצפה להתנצלות על ההתפרצות הבלתי מוצדקת עלייך, אבל הוא צריך לדעת שאינך שק חבטות. שאת מבקשת להבא לשקול האם מוצדק להתפרץ עלייך או שאפשר להסתפק בהערה/שאלה. לסיכום תגידי שמאוד נהניתם עם הקטנה, שמפגשים כאלו מביאים אור לחייכם ותורמים לקשר ביניכם ושאתם תשמחו אם אפשר יהיה להפוך את זה למשהו קבוע - שעתיים שלוש בשבוע שהוא ורעייתו משוחררים ויכולים לצאת לבלות בראש שקט. בהצלחה.

 

[חמת הרגש]

וואי, יפה. אהבתי חובטת בשטיחים. העלית רעיון נחמד עכשיו שבאמת

אחמיא לו על שהצליח להרגיע את הרוחות....אלא שקשה לראותו בלעדיה. לא שזה מפריע אבל לפעמים את רוצה להגיד לו משהו מעין זה ומאוד מאוד נדיר כמעט בלתי אפשרי...אבל אנסה למצוא איכשהו אולי אפילו לכתוב לו כשהוא בעבודה או משהו כזה. רק כדי לא להביך גם אותה...רק כדי לא לקלקל...הם חיים מצוין כידוע לי לפחות אז מי אני אבל נכון, למרות הכל, אינני שק חבטות ולגבי האמהות שלה, אמרו קודם שאמהות חדשות לא תמיד מרגישות בטוחות. גם לי היו כעסים על הוריי וחמותי אבל לא כך הגבתי. לא מידרתי רגליי, האמת, לחמותי נהגתי בסלחנות יותר משום שעם אימי חשתי יותר חופשיה. כבוד לא מזיק לאיש....תודה לך!

 

[חייבתלהגיב]

בתור אמא חרדה מהסוג של כלתך

אני רוצה לציין שלא רק שהילדה ירדה לגינה, שזה משהו שלדעתי מתבקש לגמרי לשאול את ההורים שלה אם הוא בסדר או לא אפילו אם לא נאמר מלכתחילה שלא - כי הרי הם השאירו אותה בבית שלך, וההנחה הסבירה היא שהיא תישאר שם - אז לא רק שהיא ירדה לגינה, הם גם השאירו אותה איתך בתור בייביסיטר ואת שלחת אותה לגינה עם בעלך. העובדה שהם סומכים עלייך שתשגיחי על הילדה לא אומרת שהם סומכים על בעלך. והעובדה שהם סומכים עלייך שתשגיחי עליה בביתך, לא אומרת שהם סומכים עלייך שתשגיחי עליה בחוץ. והרי לדברייך את מבקשת רשות על כל דבר - אפילו על הקראת סיפור. אז על אחת כמה וכמה סביר שיצפו ממך לשאול אם זה בסדר לקחת את הילדה החוצה, ואם זה בסדר שבעלך ייקח אותה ולא את.
אני במקומך הייתי מתנצלת לא רק על זה שלא שמעתי שאסור, אלא גם על כך שלא שאלתי ולא חשבתי מראש על כך שזה משהו שצריך לשאול - ולהבא, כמובן, מקפידה לא לחרוג מה"מנדט" שקיבלתי בלי לשאול קודם.
אני בכלל לא חושבת שזה עניין שהיא רוצה להראות לך שהבת שלה שייכת לה בלבד - אלא שהיא באמת ובתמים חושבת שסיכנתם את הבת שלה, ורותחת על כך שהיא נתנה בכם אמון שתשגיחו עליה וזה מה שקרה. זה שבפועל הילדה לא נפגעה לא אומר כלום - מה שמשנה הוא מה שעלול היה לקרות. גם אם הייתם מסיעים אותה בלי חגורת בטיחות או נותנים לה לחצות לבד את הכביש רוב הסיכויים שלא היה קורה כלום - זה לא אומר שזה בסדר ושלא סיכנתם אותה, וכנראה בעיני האמא מה שעשיתם דומה למצבים הנ"ל (לפחות בעיניי זה היה כך). ומהבחינה הזאת היא לא מגזימה - מה שמשנה הוא השקפת העולם שלה לגבי ההשגחה על הילדה שלה, וברגע שהיא סמכה עלייך ואת הלכת נגד ההשקפה הזאת, בעיניה באמת התפקוד שלך היה גרוע ובלתי ראוי. ברור שאת עשית את זה בתום לב ולא התכוונת להזיק לילדה - אבל, שוב, מה שמשנה הוא שהיא תוכל לסמוך עלייך שלא תסכני אותה לפי השקפת עולמה שלה.

 

[חייבתלהגיב]

אגב, לפעמים השוני הוא אפילו בין הילדים שלך עצמך

אחי הקטן משאיר את הילדים שלו עם אמא שלי (וגם אצלי) בלי בעייה. אני - לא. כל אחד, כאמור, ומה שנראה לו נכון. זה לא אומר שום דבר עלייך - אלא רק על ההורים של הילד והתפיסות שלהם. זה הילד שלהם, ואם את רוצה להשגיח עליו זה חייב להיות בהתאם למה שההורים מעוניינים שיקרה - או שאל תשגיחי על הילדים שלהם.

 

[FFFF25]

הבעל שלה זה הסבא של הילדה

ואת לא אמא חרדתית את אמא בבעיה אמיתית

 

[חייבתלהגיב]

חבל שלא קראת את הסיפור שמישהי כתבה באחד הפורומים

על הסבא שאהב להעמיד את הנכד/ה שלו על אדן החלון. זה לא משנה שזה הסבא - משנה מי זה ספציפית. ילדים נפגעים בהשגחת האמא, האבא, הסבא, הסבתא, וכו' - לא כל אחד אחראי באותה מידה (וכמובן, כולם אנושיים וגם למי שהכי זהיר יכולה לקרות תאונה - אבל יש הבדל בין רמות הזהירות של אנשים שונים).
ותודה על חוות הדעת

.

 

[חייבתלהגיב]

(ואגב, זה גם לא רק עניין של זהירות ואחריות -

גם לא כולם באותה מידה של כושר גופני, וכו' - ולא כל אחד מסוגל לרוץ אחרי ילד קטן וזריז).

 

[FFFF25]

אבל לא כל הסבים מעמידים את הנכד על החלון

כשאני משאירה את הילד אצל ההורים שלי הוא נשאר אצל שניהם.
אם יש בעיה חריגה אצל אחד מההורים זה לא משהו שמשאירים לגורל, כי סבא או סבתא שעלולים לפגוע בנכד לא יפגעו בו דווקא בחצר או בגינה, אסון יכול להתרחש גם בבית.
אז אם יש בעיה כל כך קשה עם אחד מההורים זה משהו שמסדרים מראש.
כל עוד לא נאמר מראש אמא אני סומכת רק עליך לאבא מותר רק להסתכל אז אין שום בעיה ששני הבוגרים שאינם לוקים בשכלם יטפלו בנכד.
ואכן, ילדים נפגעים גם אצל אמא, זה משהו שבהחלט רצוי שתשנני לעצמך.


בבקשה

 

[חייבתלהגיב]

ודאי שאני מודעת לכך שילדים נפגעים אצל אמא -

לכן אני עושה את המקסימום כשהילדות תחת השגחתי - וזאת על אף שאני מאפשרת להן להתנסות ולעשות ולטפס וכו', ואף מעודדת אותן - אבל הכל בהתאם ליכולות שלהן (וכך גם אופן ההשגחה שלי - כשהן ממש קטנות אני עולה איתן על המתקן. כשהן גדולות יותר אני עומדת מתחתיו. כשהן גדולות עוד יותר אני משגיחה מהספסל. וכשהן עוד יותר גדולות, אני מרשה להן לשחק בגן משחקים סמוך לבד. כשהן תגדלנה עוד, מן הסתם ארשה להן לגור מחוץ לבית, להתחתן ולהקים משפחה

). לעומת זאת, בגן הילדות שלי כן נפגעו בגלל התנהגות לא סבירה של המבוגרים (אחת מהן, למשל, קיבלה דלי מתכת חד בראש מילד אחר, כששניהם ישבו בארגז החול ללא השגחה - כשההתנהגות הלא סבירה הייתה גם העדר ההשגחה וגם הימצאות דלי מסוכן שכזה בארגז החול). הילדות שלי גם מאוד פעילות והאמת היא שאמא שלי לא מסוגלת להשגיח עליהן בגן משחקים גם אם היא רוצה עד השלב שבו הן אחראיות מספיק להשגיח על עצמן, לא לצאת מאזור הגן, וכו' - וגם היא אומרת את זה. כאמור, זה לא רק עניין של זהירות. אבל לא כל אחד מודה בדברים כאלה/מודע להם כמו אמא שלי - כך שסביר לגמרי לגמרי לא לאפשר למישהו להשגיח על הילדים בגינה אבל כן בבית.