לא ממש כיף... הם מנסים להפעיל לחץ בכיוון ההפוך
(תוך שהם מדגישים כמה זו תופעה שולית ומתכחשים לכמויות ההולכות וגדלות של ילדים שלמים
):
 
שגית מנצלת את הבמה כדי להסביר שהמשימה הפרטית שלקחו על עצמם שייכת בעצם לכל שומר מצוות באשר הוא: "האחריות לקיום טקס ברית מילה כהלכתו לילדי ישראל מוטלת גם על בני ובנות הציבור הדתי. כל אחד הוא שגריר. לחבר מהעבודה נולד בן? אל תסתפק במזל טוב. אשתו בהיריון? תתחיל לדבר איתו על ברית מילה, תתעניין. המלצה ממקום קרוב עדיפה. החבר הדתי לעבודה הוא המקשר ובשיחה קטנה הוא יכול לקבוע אם בכלל תהיה ברית ואם היא תהיה כהלכתה. תציעו מוהל, תתעניינו. אל תתביישו".
 
בקיצור, מבחינתם השליחות הדתית גוברת על הכול ומאפשרת להם לדחוף את האף לעניינם של אחרים. מעניין מה היו חושבים על המצב ההפוך, לו חברים חילוניים היו מנסים לשכנע דתיים לא למול...
 
ועוד צורמת לי ההיתממות לגבי הבחירה:
'את בחרת להביא אותו לעולם. שאלת אותו קודם אם הוא רוצה להיוולד?! את יודעת כמה כישלונות הוא יחווה במהלך החיים שלו, בפרנסה, בעבודה, בזוגיות? ובכל זאת בחרת'. כאבא אני בוחר לילדים שלי כל יום לאן ילכו, מה ילבשו, איפה ילמדו. אמרתי לה: 'את אמא ואת בוחרת את הטוב ביותר בשבילו. כשיגדל הוא יודה לך על כך'.
 
זו דמגוגיה זולה. יש כמובן הבדל מהותי בין ההכרחי לבין מה שאינו הכרחי. אם הגישה היא "בחרנו להביא אותו לעולם ולכן מותר לנו לבחור מה שבא לנו", הרי שלהורים מותר לעשות בילדיהם ככל העולה בדעתם כל עוד הם סבורים שזה "הטוב ביותר" עבורו. בפועל, החברה כן מציבה גבולות להורים, ומרגע שתינוק בא לעולם הוא אדם בפני עצמו הזקוק להגנת החברה, ויש חוקים המגינים עליו. הורים מחויבים לדאוג לילדיהם, לדאוג להם מבחינה רפואית, חינוכית ועוד. יש מקרים ששופטים הורים על הזנחה או מוציאים ילדים מבית הוריהם. אחרי שהסכמנו שלהורים לא מותר לעשות כל דבר, נשאלת השאלה רק היכן עובר הגבול, מה לגיטימי ומה לא. איש לא ייאשר להורה לחתוך חתיכה מהאוזן של בנו, אבל אם זו חתיכה מאיבר המין – סבבה, בכיף...
 
ואחרון חביב, כל הטקס המרגש, הכנסה בברית וכו'. מה בין טקס לבין ניתוח וצלקת לכל החיים? ראשית, אני חושבת שהטקס יהיה מרגש עוד יותר אם המוכנס ייכנס בעצמו, מבחירה שלו, ויהיה שותף אמיתי בטקס. כלומר הברית תיכרת במודע ומתוך רצון והבנה ולא בכפייה כי "זה הבן שלי ואני בחרתי עבורו כי אני יודע טוב יותר". שנית, אם צריך לכרות ברית עם הקב"ה, מה עם הבנות? למה להן יש "פטור"? וכמובן הנקודה החשובה ביותר – למה כריתת ברית מחייבת כריתת חלק מהגוף, בכפייה? ברית טהורה היא עניין של אמונה שבלב ולא צורת איבר המין במכנסיים. אם היהדות תשכיל ביום מן הימים להבין זאת, אני חושבת שיהיו טקסים הרבה יותר יפים ומרגשים. ואמרו אמן.
