טלאור נתנאל התלמיד
New member
המוות
בסוף הספר "ארבע ההסכמות" יש פרק שנקרא "חניכת המוות" - קבלת מלאך המוות בברכה. בפרקי אבות נאמר "שוב יום אחד לפני מותך". נאמר בספר: "מלאך המוות יכול ללמדנו לחיות כל יום כאילו הוא יומנו האחרון, כאילו אין מחר... כך אני רואה את החיים, זה מה שמלאך המוות לימד אותי - להיות פתוח לחלוטין, לדעת שאין ממה לחשוש. וכמובן שאני מתייחס לאנשים שאני אוהב באהבה, מפני שיתכן שזה היום האחרון שבו אוכל לומר לכם כמה אני אוהב אתכם. אנני יודע אם אפגוש בכם שוב, כך שחבל שאריב אתכם." עמ' 92 אנו לא יודעים מתי נמות. לפני כמה שנים היה לי חבר שקראו לו שמואל. הוא גסס מסרטן. הרופאים אמרו שיש לו עוד שלושה חודשים לחיות. ביום רביעי אחד ישבנו ודיברנו כמה שעות. זה היה ליד מיטתו בבית החולים. דיברנו על כל נושא שבעולם. על פילוסופיה. על אמונה. על המחשב הנייד החדש שהוא קנה. על המודם הסלולרי שלו. על הספר שהוא כתב. דיברנו שעות. עד ששנינו התעייפנו. אז אמרנו שנמשיך לדבר מחר או ביום אחר. ביום חמישי לא הצלחתי להגיע אליו, כי הייתי עסוק בעבודה עד מאוחר. ובסופ"ש לא באתי. במוצ"ש הוא נפטר. וככה היו לי עוד הרבה דברים לומר לו ולו היו עוד הרבה דברים לומר לי. הם לא יוכלו להאמר עוד לעולם. אהובי, חיו תמיד כאילו זה יומכם האחרון. חבל לריב. חבל לכאוב פנימה. היו כל יום שמחים ומאושרים וככה תחיו לנצח כי לנצח תיזכרו כמאושרים ושמחים.
בסוף הספר "ארבע ההסכמות" יש פרק שנקרא "חניכת המוות" - קבלת מלאך המוות בברכה. בפרקי אבות נאמר "שוב יום אחד לפני מותך". נאמר בספר: "מלאך המוות יכול ללמדנו לחיות כל יום כאילו הוא יומנו האחרון, כאילו אין מחר... כך אני רואה את החיים, זה מה שמלאך המוות לימד אותי - להיות פתוח לחלוטין, לדעת שאין ממה לחשוש. וכמובן שאני מתייחס לאנשים שאני אוהב באהבה, מפני שיתכן שזה היום האחרון שבו אוכל לומר לכם כמה אני אוהב אתכם. אנני יודע אם אפגוש בכם שוב, כך שחבל שאריב אתכם." עמ' 92 אנו לא יודעים מתי נמות. לפני כמה שנים היה לי חבר שקראו לו שמואל. הוא גסס מסרטן. הרופאים אמרו שיש לו עוד שלושה חודשים לחיות. ביום רביעי אחד ישבנו ודיברנו כמה שעות. זה היה ליד מיטתו בבית החולים. דיברנו על כל נושא שבעולם. על פילוסופיה. על אמונה. על המחשב הנייד החדש שהוא קנה. על המודם הסלולרי שלו. על הספר שהוא כתב. דיברנו שעות. עד ששנינו התעייפנו. אז אמרנו שנמשיך לדבר מחר או ביום אחר. ביום חמישי לא הצלחתי להגיע אליו, כי הייתי עסוק בעבודה עד מאוחר. ובסופ"ש לא באתי. במוצ"ש הוא נפטר. וככה היו לי עוד הרבה דברים לומר לו ולו היו עוד הרבה דברים לומר לי. הם לא יוכלו להאמר עוד לעולם. אהובי, חיו תמיד כאילו זה יומכם האחרון. חבל לריב. חבל לכאוב פנימה. היו כל יום שמחים ומאושרים וככה תחיו לנצח כי לנצח תיזכרו כמאושרים ושמחים.