המון בהצלחה!!! ועוד...

Gali Yehuda

New member
המון בהצלחה!!! ועוד...

חנהל`ה יקירתי, ראשית רוצה לאחל המון בהצלחה!!!! ויתר על כן להביע את התפעלותי מהמרץ (טפו כפול 3 לפחות) ומפעילות בלתי פוסקת - כה לחי יקירתי!!! ביקשת שאכתוב, אז הנה קצת מהרהורי ליבי, והדגש הוא על הירהורי ליבי ומקווה שהאמור לא יפגע או יגרע - אך אם ... ינגע מקווה כי לטובה. לאחרונה ישנה נקודה שמטרידה את מנוחתי בתחילה סברתי שזהו מצב אישי שלי בלבד אך רגע לאחר מכן לכשיצאתי מהקונכיה שלי על מנת להתבונן באחי ובאחיותי - בני ישראל - גיליתי כי כולנו שם (ותכף אגיע לשם). כאדם בכלל וכאישה בפרט, יודעת להראות את הפגיעות שלי בסביבתם של אותם אנשים עימם מרגישה כמו שמרגישה עם עצמי בעיקר. יחד עם זאת לעיתים נקלעת לסביבת אנשים עימם נמצאת במצב של ``הישרדות`` קרי בעת מפגש עם אנשים חדשים - כאשר נמצאת במצב בו ``נדרשת להוכיח את הקבלות שלי`` (כעצמאית), כאשר צריכה לרתום מערכת שלמה להשגת יעדים שייטיבו את מצב הכלל. כאשר ניצבת מול אנשים מבוגרים ממני המרגישים מאויימים קמעה על ידי אפיקי ניהול אינטואיטיבי שבוחרת לעיתים וכד`. באותם מצבים נמנעת באופן חד שמשעי - ולצערי אף לא מודע - מהפגנת הפגיעות. לקח לי זמן להבין שבגין כך אנשים חשים מאויימים בסביבתי כי כשלא משדרת את ה``פגיעות`` אנשים קולטים רק את החלקים העוצמתיים יותר ונרתעים, שכן מכירים בחולשות שלהם לעומת מה שמציגה כלפי חוץ. לקח לי גם זמן להבין שאנו כעם לא יודעים להפגין את הפגיעות הזו ולכן גם ``מושכים אש`` משאר אומות העולם. (מתנצלת באם נשמע קצת כוללני ושטחי, אך בעת שנוברים ברעיון מגלים עוד פאזות רבות ומענינות...). יש לנו את כל הסיבות להיות ``שם``(בפאזאת ההשרדות), מצב המלחמה התמידי שלנו, הצורך להצטדק (שנובע מעצם הפגנת הכח ``חזקים מול חלשים``), השואה, והתנאים עימם הורינו נאלצו להתמודד וזה מה שראינו בבית. הכל נכון! אבל להיות שם משמעו להיות צודקים ולא חכמים! עדיין נמצאת בתהליך של לנסות ולתקן את הפגם הזה באופיי, למזלי נתברכתי בידי ההוא שם למעלה בחברים מדהימים. אנשים נפלאים אשר כל אחד מהם מהווה עבורי מלאך טוב ומיטיב בחיי (ודואגת לומר להם את זה בכל הזדמנות אפשרית)בעזרת אותם אנשים הבנתי מספר דברים חשובים על עצמי כאדם, ראשית (מבלי לערב כעס או רגשות אשם בתהליך) המודל של הורי אינו נכון עבורי, וכי עלי להיות מודעת מתי עושה בו שימוש לא מודע וכאשר עושה כן, עוצרת ומתקנת בה בעת. כנ``ל לגבי הסביבה בה גדלתי, מעבר לכך מנסה לזהות מכנים משותפים ב``נפילות שלי`` ואט אט אוספת קצות חוטים עד שמגיעה לשורש הבעיה ואז מתקנת. אחת הדרכים הנפלאות שלמדתי בתוך תהליך זה הוא לא לפחד ללמד את הידע שלי -להעביר אותו הלאה. הפלא ופלא ככל שעשיתי כך 3 דברים מיוחדים קרו: (1)אנשים החלו להרגיש טוב יותר ולהפתח לרעיונות מהפכניים שמציגה ויתרה מזאת אפשר תיקשורת בגובהה עיניים עם כולם! (לעיתים קרובות למדתי ושיניתי דברים בעקבות הערות של אחרים וזה אפשר לשכלל את כל הסיסטמה כולה) (2) כמעט כל הסברי ``הלמה לא`` (שלעניות דעתי מגיעים מתוך התגוננות) השתנו ל``למה כן`` (3) עצמאים סבורים שאם יקנו (יחשפו) את הידע שלהם לא יהיה בהם צורך והחיוניות שלהם תפגם, אז ממש לא - ההפך! את השיעור הזה מנסה לקחת לתוך כל הרובדים בחיי. לתוך הזוגיות, הקריירה, עם ילדים והזולת בכלל. לא תמיד מצליחה אך כאשר עושה כן התחושה מפליאה ומדהימה. התגובות מפתיעות לאורך כל התהליך שכן יוצאת מתוך נקודת הנחה שהשינוי והתהליך הוא שלי ולא מנסה לשנות את זולתי אלא רק להיטיב את עולמי הקט בלבד. וחייבת לציין שהכל מסביב משתנה לטובה (הפוך על הפוך - ראשר מרפה מהשליטה מתוך טוב... היא חוזרת אלי מתוך טוב עוד יותר). חשוב לדעת ולהבין שלא תמיד רק טוב, כי עדיין נמצאת בתהליך למידה, והמשמעות היא שעדיין נפגעת אך מנסה ללמוד את כל מה שיכולה מתוך פגיעות אלו. יש לי כיום יותר שאלות מאשר תשובות (והגדולה שבהן מדוע מלחתכילה נכנסת לסיטואציות קשות עבורי כמו מצבי השרדות וכד`) אך למעשה השאלות הן אלו שבונות לי את כלי המודעות ואת היכולת לקבל את התשובות ולהפוך את חיי שלי ושל אלא שאוהבת לטובים יותר (במידה והם מעונינים). גבירותי הנכבדות יתכן שרובכן ככולכן כבר שם ומיישמות - את מה שאני רק לומדת היום - ואם כך אז הינכן נושאות את דגל הבשורה והשינוי (לפחות בעיני) אך אם נגעתי בלב אחד, הצדקתי את קיומי היום כאדם וכאישה כאחד. מאחלת לכולכן בריאות אושר וטוב ומטוב! :cool:
 

ציפי ג

New member
הפגנת פגיעות ורגישות

השבוע התקשרה אלי בוכיה, אשה שתפקידה במגע יומיומי עם הציבור, שאני חלק ממנו, היא בקשה להתיעץ איתי על סכסוכים שיש לה עם האחראית עליה. היא באה אלי עם דמעות בעינים, ואחרי ששמעתי את הספור, הבעתי את דעתי, שעליה להפגש עם הממונה פנים אל פנים. אז היא אמרה לי שיש לה בעיה, שהיא מתחילה מיד לבכות. ושאלתי אותה, ומה רע בלהביע את הרגש? אולי כדאי לפתוח את השיחה בלהסביר עד כמה מתרגשים, ועד כמה הדבר קשה, ואז הדמעות לא כל כך מפריעות וגם יותר מובנות. כך אני עושה. וזו דרך אגב אחת הדרכים שבה אני מתגברת על הנטיה המובנית בי להתרגש. אם עוד לא שמעתן ממני על הספר ``איך לדבר עם ילדים כך שיקשיבו איך להקשיב לילדים כך שידברו``, אז אני ממליצה עליו בכל פה, כי הוא מלמד אותנו לא רק לחוש את הרגשות שלנו, אלא גם להביע אותם, וגם להבחין בהם בילדינו.
 

augustus

New member
לגבי הפגנת רגישות

אני חושבת שלהביע רגשות זה דבר טוב ובריא; הבעיה היא בקודים אליהם מורגלים אנשים סביבנו. לפי הקודים הללו, הבעת רגשות עשויה להתפרש כחולשה או חוסר יציבות.
 

Gali Yehuda

New member
הבעת רגש

חשבת פעם מדוע הפגנת רגש /פגיעות מתבטא כחולשה או חוסר יציבות?
 

augustus

New member
לא, אבל כרגע יש לי רעיון אחד

כי הנשים מחוברות יותר לרגשות שלהן. איך הרעיון?
 
בכי, דמעות וקריירה...

אפשר ומותר להביע רגש, ואפשר להציע לאותה אישה שלא תודיע מראש (כי אינה יכולה לדעת מראש איך תתפתח הפגישה ואם היא תבכה או לא) אלא, כשהיא מרגישה שיורדות לה דמעות מהעיניים, פשוט להגיד לשני: תראה, אני מתרגשת מאד, ואני בוכה בקלות, אבל אל תתייחס לדמעות שלי, ובוא פשוט נמשיך לדבר על מה שקורה כאן``. יש בכל הודאה בכך שקורה לי משהו, אבל אני לא מרימה ידיים ולא נבהלת, וגם לא נותנת לשני להשתמש בזה נגדי.
 
תשובה שעניתי היום לגולשת במייל

החלטנו לפעול בשני שלבים - שלב ראשון, תיפתח פינה קבועה שתיקרא ``נשים וקריירה`` ואליה ינוקזו כל התכנים הרלוונטיים, כולל הייעוץ של היועצת הארגונית ד``ר חניק וכולי. שלב ב` - אם נראה שיש מסה (מה שהתקשנו משום מה ליצור בזמן האחרון בנשים וקריירה, לאכזבתי) - נפתח פורום נפרד. לא פתחתי פינה עדיין היות ודי ברור לי שהעמודים הראשונים יעסקו בכל מיני חבלי ילדות של המעבר לתפוז, מייד אחר כך זה יפתח. בכל אופן הכוונה פשוט להודעה ראשית שנקראת ``נשים וקריירה`` ושירשור מתחתיה, כך שבמידה וזה לא נמצא במועד מסויים ויש לגולשות תוכן רלוונטי - אתן מוזמנות לפתוח הודעת נושא כזו. הכל יוסבר בהרחבה בפורום לאחר ה``הרצה``. חנה
 
אני איתכן ולרשותכן בפינת הקריירה

ואני מברכת על הזכות להמשיך ולפתח נושא חשוב זה, שלכך, מירה חניק
 
גלי, סעיף מפתח הוא סעיף 3

אני יוצאת מתוך הנחת יסוד לכל אורך שנות עבודתי כעצמאית, שאין לי תחליף. לא בגלל יומרה כזו או אחרת אלא כדי ליצור סיטואציה בסיסית נכונה לטעמי בה לא משנה כמה ידע אני אחלוק עם הסביבה, ה``מלט`` שמחבר בין הידע ליישומו הוא אצלי - בניסיון, בגישה, בראיית התמונה הכללית, בחשיבה אסטרטגית וכולי וכולי. יוצא שסף התיסכול הופך להיות נסבל במקרים של אכזבות, וככל שאני מיוצגת כבעלת ידע רב יותר כך נוצר הצורך והרצון של לקוחות בעוד. בקיצור - את צודקת - ככל שאת חולקת יותר נוצר בך יותר ורוצים אותך יותר... :) בהקשר נוסף כאן לנושא הפורום - זו גישה מאוד לא ``גברית`` של כח ואולי בזה יתרוננו כנשות מקצוע... יום נפלא ונהדר !!!! חנה
 

אורלי_ל

New member
גלי, תודה לך על הדברים

הדברים שאמרת ראויים שאקח אותם פנימה לחשוב עליהם... :)
 
למעלה