המחשב ואני - (שש במיוחד בשבילך) -
כולנו מכירים את תופעת ההתמכרות כשהמחשב הופך להיות מרכז חיינו ובעצם לא המחשב, כמו החברים שבמחשב מה אמרו, מה כתבו, מה ענו, מתי צחקו, איך דיברו ומה הפסדנו. ואם לא יודעים לשים את הברקסים בזמן אפשר להגיע למצב שהמחשב מכתיב לנו את סדר היום וזה קורה, וזה קרה גם לי כי מה יותר קל מאשר לשבת בבית על כסא נוח ולנהל חיי חברה נהדרים עם אנשים כייפים, מצחיקים שיש להם מה לתרום לי להשכלה הכללית למצב הרוח, ולתמוך בי כשצריך. אבל כמו בכל התמכרות, ביום בהיר אחד, אנו מגלים שויתרנו על המון דברים בגלל שהתעסקנו רק בו. במחשב. אז הזמנתי חבר, שינתק לי את החיבור לאינטרנט, נישארתי רק עם דואר אלקטרוני, והכנתי את עצמי לתהליך גמילה ארוך ומייגע. להפתעתי הרבה, זה כלל לא היה קשה, ברגע שהמחשב נסגר כל האקשן שהיה לי על המסך, עבר לחיים המציאותיים, החברים היו בשר ודם, ראיתי אותם לא רק חשתי אותם, את המילים שמעתי ולא קראתי, והמשיכה הפיסית היה פיסית ולא מתח וירטואלי. בהתחלה די היה לי מוזר..איך מכירים אנשים חדשים שאין להם מחשב, יותר קל ולהתוודע דרך המילים הכתובות..... חודשים שלמים המחשב היה סגור. לא זכרתי אחר כך מאיפה היה לי זמן בכלל לשבת מולו שעות. ובתקופה האחרונה התחברתי שוב, מסיבות שונות, אך להבדיל מפעם קודמת המחשב שלי היום, הוא סתם משחק לשעשוע, לקשקש, לצחקק משתמשת בו כמכשיר, כמו טיסה לעולם אחר בחליפה אחרת כל פעם ובזמני הפנוי, אולי במקום שיחה טלפונית או ספר. ואם ארגיש שהוא משתלט עליי, שאין לי זמן בשבילו אכבה אותו שוב בלחיצת כפתור אחד כמה פשוט בברכת דו קיום שרון (היי יערית, מריחה אותך)
כולנו מכירים את תופעת ההתמכרות כשהמחשב הופך להיות מרכז חיינו ובעצם לא המחשב, כמו החברים שבמחשב מה אמרו, מה כתבו, מה ענו, מתי צחקו, איך דיברו ומה הפסדנו. ואם לא יודעים לשים את הברקסים בזמן אפשר להגיע למצב שהמחשב מכתיב לנו את סדר היום וזה קורה, וזה קרה גם לי כי מה יותר קל מאשר לשבת בבית על כסא נוח ולנהל חיי חברה נהדרים עם אנשים כייפים, מצחיקים שיש להם מה לתרום לי להשכלה הכללית למצב הרוח, ולתמוך בי כשצריך. אבל כמו בכל התמכרות, ביום בהיר אחד, אנו מגלים שויתרנו על המון דברים בגלל שהתעסקנו רק בו. במחשב. אז הזמנתי חבר, שינתק לי את החיבור לאינטרנט, נישארתי רק עם דואר אלקטרוני, והכנתי את עצמי לתהליך גמילה ארוך ומייגע. להפתעתי הרבה, זה כלל לא היה קשה, ברגע שהמחשב נסגר כל האקשן שהיה לי על המסך, עבר לחיים המציאותיים, החברים היו בשר ודם, ראיתי אותם לא רק חשתי אותם, את המילים שמעתי ולא קראתי, והמשיכה הפיסית היה פיסית ולא מתח וירטואלי. בהתחלה די היה לי מוזר..איך מכירים אנשים חדשים שאין להם מחשב, יותר קל ולהתוודע דרך המילים הכתובות..... חודשים שלמים המחשב היה סגור. לא זכרתי אחר כך מאיפה היה לי זמן בכלל לשבת מולו שעות. ובתקופה האחרונה התחברתי שוב, מסיבות שונות, אך להבדיל מפעם קודמת המחשב שלי היום, הוא סתם משחק לשעשוע, לקשקש, לצחקק משתמשת בו כמכשיר, כמו טיסה לעולם אחר בחליפה אחרת כל פעם ובזמני הפנוי, אולי במקום שיחה טלפונית או ספר. ואם ארגיש שהוא משתלט עליי, שאין לי זמן בשבילו אכבה אותו שוב בלחיצת כפתור אחד כמה פשוט בברכת דו קיום שרון (היי יערית, מריחה אותך)
יערית(שהחליטה לצאת לפגישה עיוורת עם הקלדה עיוורת)