המכתב השלוש-עשרה
המכתב השלוש-עשרה שבת בצהריים שקט שחודר אל נשמתי ומגלה לי סודות והנה שוב, אני חולקת אותם אתך ממש כמו פעם, אחלוק איתך את סודותיי הכמוסים ביותר הלוואי וגיליתי אני את כולם אבל לפחות, אספר לך על אלה הידועים לי בחדריו של ארמון חיי המתפוררים הסתתרתי עד שפגשתי בך אני מניחה שחייתי אז באושר אלא שאתה הבאת לחיי גם את האושר האחר זה שלהתרחק ממנו לא יכולתי באת לחיי מתוק ומשובב, מלא בהבטחות ואני כילדה קטנה שמהלכת בדד בחוף ים כמו חיכיתי למתנת הים העדפתי להקשיב ללחישותיך מאשר לקולות הים כאשר מצמידים את הקונכיות לאוזניים זוכר כשפעם הלכנו יחפים בחוף הרצלייה... ואספתי צדפים, וניסיתי להקשיב.... ? צחקת בצחוקך הענק, שעדיין מהדהד באוזניי וקראת לי ``ילדה קטנה שלי...`` הו, כמה שהייתי רוצה עכשיו לחלוץ נעליי, ולהשיל מעליי את שנותיי ולחיות שוב את ילדותי ואילו אתה.... תישאר גדול וכך, תוכל לאסוף אותי בזרועותיך לעטוף אותי, כמו שרק אתה יודע ועוד סוד קטן, רוצה אני לחלוק איתך בבוקר כשקרני השמש חודרות מבעד לחלוני כמו שכבר סיפרתי לך רואה אני על הקירות אותיות מרצדות ומתעתעות אבל אלה הן המלים והשורות הנכתבות אליך מלים של קיץ בימים של תחילת חורף אתה במקום אחר של העולם אולי אצלך כבר קיץ ? בעצם אצלך תמיד קיץ האמונה שלך בחיים היפים, בצחוקים הגדולים מזכירים לי שוב משהו שאמר אוסקר ויילד: ``הצחוק אינו התחלה רעה לידידות, ואין כמוהו סיום נאה לה...`` אז אסיים בצחוק גדול בזו הפעם קסנדרה
המכתב השלוש-עשרה שבת בצהריים שקט שחודר אל נשמתי ומגלה לי סודות והנה שוב, אני חולקת אותם אתך ממש כמו פעם, אחלוק איתך את סודותיי הכמוסים ביותר הלוואי וגיליתי אני את כולם אבל לפחות, אספר לך על אלה הידועים לי בחדריו של ארמון חיי המתפוררים הסתתרתי עד שפגשתי בך אני מניחה שחייתי אז באושר אלא שאתה הבאת לחיי גם את האושר האחר זה שלהתרחק ממנו לא יכולתי באת לחיי מתוק ומשובב, מלא בהבטחות ואני כילדה קטנה שמהלכת בדד בחוף ים כמו חיכיתי למתנת הים העדפתי להקשיב ללחישותיך מאשר לקולות הים כאשר מצמידים את הקונכיות לאוזניים זוכר כשפעם הלכנו יחפים בחוף הרצלייה... ואספתי צדפים, וניסיתי להקשיב.... ? צחקת בצחוקך הענק, שעדיין מהדהד באוזניי וקראת לי ``ילדה קטנה שלי...`` הו, כמה שהייתי רוצה עכשיו לחלוץ נעליי, ולהשיל מעליי את שנותיי ולחיות שוב את ילדותי ואילו אתה.... תישאר גדול וכך, תוכל לאסוף אותי בזרועותיך לעטוף אותי, כמו שרק אתה יודע ועוד סוד קטן, רוצה אני לחלוק איתך בבוקר כשקרני השמש חודרות מבעד לחלוני כמו שכבר סיפרתי לך רואה אני על הקירות אותיות מרצדות ומתעתעות אבל אלה הן המלים והשורות הנכתבות אליך מלים של קיץ בימים של תחילת חורף אתה במקום אחר של העולם אולי אצלך כבר קיץ ? בעצם אצלך תמיד קיץ האמונה שלך בחיים היפים, בצחוקים הגדולים מזכירים לי שוב משהו שאמר אוסקר ויילד: ``הצחוק אינו התחלה רעה לידידות, ואין כמוהו סיום נאה לה...`` אז אסיים בצחוק גדול בזו הפעם קסנדרה
