המכתב שלא נשלח

המכתב שלא נשלח ../images/Emo30.gif

יש לפעמים מכתבים שנמצאים בראש, ולא נכתבים מהפחד מהתגובה, מביישנות, מכאב אישי שפוחד לצאת בכתב. אז הנה השרשור, הנה המקום לכתוב את המכתב שאף פעם לא נשלח לאח/ות או לאחים ואחיות שלנו- כל דבר שבא לכם: אם אתם אוהבים אותם, אם משהו מפריע לכם וכו'. אני אתחיל
- לתת לכם תמריץ גם לכתוב
 
מכתב לאחותי ../images/Emo30.gif

לאחותי היקרה, כתבתי לך כבר אינספור מכתבים, ועדיין מרגישה שזה לא מספיק. את המכתב הזה בחרתי לא לשלוח, כי רוצה באמת להיות הכי אמיתית שאפשר. אין לך מושג כמה זה כואב לי לכתוב את הדברים האלה, אבל הכאב הזה הוא קטן כל כך לעומת הכאב שמרגישה בלב. אנחנו בקושי נפגשות, כי את גרה בצד השני של העולם ועדיין כל שיחת טלפון איתך, כל מייל, כל שיחה במסנג'ר איכשהו נגמרים בכעס, בכאב, בעצב. וזה כל כך קשה לי להרגיש את הכאב זה, כי אני כל כך אוהבת אותך ולא מצליחה לומר לך את זה, כי את מכאיבה לי, את פוגעת בי, בכך שכל פעם כל דבר שאעשה ועושה הוא לדעתך לא טוב ולא נכון. את מכאיבה לי כשאת לא בוטחת בי ובהחלטות שלי, את מכאיבה לי שאת הזמן היחיד שיוצא לנו לדבר בטלפון או במסנג'ר או כשנפגשות פעם בחצי שנה לכמה שבועות אנחנו מבזבזות על לריב, להתעצבן אחת על השניה וכל שיחה נגמר בכעס ובדמעות. פעם אחת הייתי רוצה לשוחח איתך ושתקבלי אותי, את ההחלטות שלי כמו שהם, שתלכי איתי יד ביד, צעד וצעד, שהשיחה לא תיגמר בדמעות ובעצב, שאני ארגיש טוב עם ההחלטות שלי ואיתך. ואם לא אמרתי לך לאחרונה- שתדעי שאוהבת אותך כל כך, על כך שלמרות הכל את זאת את ושהענקת לי אחיין מדהים שגורם לי לחיוך ענקי כל פעם שחושבת עליו, שרואה תמונות שלו. אוהבת, שירי
 

noooga

New member
מכתב שלא נשלח...../images/Emo27.gif

לאחותי, תמיד רציתי לכתוב לך את המכתב הזה אבל ידוע לי שאם תקראי אותו בטוח יהיו לך תגובות קשות ולא נעימות ולכן אני נמנעת מלהראות לך אותו: אני לא כמוך, אפילו ממש ממש לא כמוך.. אצלך יש סדר בחיים, נקיון, חושבת כבר כמו אמא ודואגת לכול- לפעמים זה חיובי אבל ברוב המקרים זה שלילי. אני לא מרגישה שאת אחותי הגדולה, אני מרגישה שאת האמא המחנכת שלי.. קשה לי שאני צריכה ללכת על ביצים לידך ופוחדת כל שניה שפתאום תחטפי מצב רוח קרבי ותוציאי אותו עלי. אז נכון, לפעמים אני לא בסדר.. לפעמים אני יותר מדי על המחשב ובאמת שאני מנסה לצאת מזה.. אבל משום מה זה ממש קשה לי! וגם כבר הסברתי לך שזה נובע מזה שכבר כולכם, האחים הבוגרים שלי, כבר לא חיים כ"כ בבית ואין לי ממש מה לעשות... והמחשב מחכה לי ברוב המקרים. בקיצור, נמאס לי מזה שהמצב רוח שלך משתנה כל שניה ושלפי דעתך אני חייבת להיות מודעת לכך וכשאת עצבנית אסור להתקרב אלייך.. אז די! נמאס! קשה לי איתך.. את יכולה להרוס לי את המצב רוח שלי בצעקות שלך וזה ממרר אותי! תהיי רגועה יותר, ספונטנית יותר.. אחותי יותר.. אבת שתדעי שלמרות הכל את אחותי הגדולה והתומכת ובאמת נראה שמהמכתב הזה אני שונאת אותך אבל זה ממש לא כך- איתך אני מנהלת שיחות נפש נחמדות מאוד וכשאת במצב רוח טוב זה עושה לי טוב על הנשמה! באהבה תמיד.. אחותך הקטנה.
 

איימו

New member
המכתב שלא נשלח../images/Emo30.gif

את המכתב הזה אני לא כותבת לאח מסויים אלה לכל האחים שלי. האמת היא שאין לי כ"כ מה לכתוב לכם שאתה לא יודעים., אני מדברת איתכם על הכל, הכל, הכל.... ואתם החברים הכי טובים שלי!!! אבל לפעמים נראה לי שבגלל שאני האחות הכי גדולה בבית אתם מתביישים להאיר לי.... אני בטוחה שיש דברים שאני עושה והם מציקים לכם או מעצבנים אותכם או סתם לא נעימים לכם, וממש הייתי רוצה שתרגישו נוח לבוא להגיד לי מה הדברים האלה. כמו שאני אומרת לכם הכל גם דברים טובים וגם דברים לא טובים. וכמו שאני באה ומאירה לכם על דברים שאתם עושים ומציקים לי, ככה אני רוצה שאתם תבואו ותגידו לי. ורק שתדעו שאולי אני לא תמיד מראה לכם את זה או אני פשוט מתה עלייכם!!! ואין עלייכם לא הייתי מחליפה אף אחד מיכם בעד שום הון שבעולם.
אוהבת אותכם יותר משניראה לכם איי'לה.
 

Bassיסט

New member
המכתב../images/Emo30.gif

לאחותי.... היי מה המצב? אני לא יודע אם כשתיקראי את זה את תיכעסי או לא למרות ששנינו מבוגרים כבר ותכלס למצב בנינו אן מה להתכחד כי הוא ככה... שנינו יודעים שאנחנו לא בקשר הכי טוב אחד עם השני.. בסדר פה ושם מדברים אבל זה גם לעיתים רחוקות תיראי אני לא מבקש שתיתענייני בכל מה שקורה איתי ותישאלי על הכל אבל עובדה שגם איתן (אחי השני) הוא לא שואל יותר מידי שאלות והוא בקשר הכי טוב איתי אוליי אפילו יותר מאמא... וכנ"דל גם שמוליק (אחי הכי גדול) שאיתו הקשר הוא לא תמיד הכי אדוק אבל זה ברור שהוא יותר ממה שיש לנו... השאלה שלי היא למה? ז"א אני יודע שאנחנו חיים חיים שונים אחד משל השני... אצלך זה קצת בעייתי עם כל הבלאגנים שיש לך עכשיו על הראש אבל אני מדבר גם על הרבה לפני זה שהרי עם אמא כן דיברת כל יום ולא יודע למה בכל שיחה שלנו זה נשמע כאילו מה שאני אומר לך את מתלהבת או משהו כזה אבל שומעים שזה לא אמיתי או שאת לא מתחברת חזה או שזה תכלס לא מעניין אותך ורק כדי לצאת ידי חובה את משתתפת בשיחה... לא יודע אוליי הבעיה אצלי אבל אני יודע שאני לא רוצה שזה יהיה ככה.. השאלה היא עד כמה פרקטי זה כבר יכול להיות הרי יש לך תילדים ואת רונן בעלך וזה גם ככה מספיק עםכל הבלאגנים שלך עכשיו עם המעבר לדירה החדשה אז בכל זאת שתדעי שאני אוהב אותך בתור אחותי ותמיד תהיי ככה... ושתדעי שאני זוכר גם ימים טובים וורודים יותר! אני עדיין מחכה להם שיחזרו... אוהב: רון
 
מכתב לאחותי

הקדמה - המכתב נכתב במקור בפורום "מכתב שלא נשלח" לפני כשנתיים וחצי (אולי אפילו יותר) והוא אחת ההודעות הראשונות שכתבתי בתפוז. אני משתפת אתכם כאן במשהו שבאמת יצא לי מה
, אחותי קראה את זה כמה ימים אחרי שנכתב ואני לא יודעת מה היא באמת הבינה מזה, אבל לפי מה שהיא אמרה נראה שאת החלק החשוב היא הבינה. אני גם מבקשת שזה לא יגיע למומלצים - במקור זה הגיע לשער תפוז וזה הספיק לי. -------------------------------------------------------------------- לאחותי, כשנולדת, לא ידעתי שתהיי שונה משאר הילדים. אמנם קיבלתי אותך באופן שונה, לא כמו שילדים קטנים מקבלים בדרך כלל אח קטן שנולד להם. לשניה לא קינאתי ולא כעסתי. אהבתי אותך מהרגע הראשון. שמחתי בכל לבי על הבובה שקיבלתי מתנה. הייתי רק בת שלוש, אבל ידעתי שקיבלתי מתנה לכל החיים, שאת תמיד תהיי אחותי ותמיד תהיי איתי. לא הפסקתי ללחוש לך באוזן: "כשתהיי גדולה, אני אשחק איתך". התחננתי בפני אמא שתיתן לנו לישון ביחד. לא כעסתי עלייך כש"גזלת" את מקומי במיטה של ההורים. גיליתי הבנה. הבנה מוזרה ומפתיעה לילדה בת 4. ואז אבחנו אותך. הייתי בת 6 כשאמא תפסה אותי ואת אחינו הגדול לשיחה, והסבירה לנו, כמיטב יכולתה, שאת לא ילדה כמו כל הילדים. שאת משהו אחר. את לא מפגרת, אבל את אחרת. אז עוד לא ידעתי מה מצפה לי. ולך. השנים עברו. את גדלת. המשכת ללמוד במסגרת החינוך הרגיל, ואפילו עלית לכיתה א' יחד עם כל חברייך לגן. כאן התחיל הסיוט שלי. ילדים זה עם אכזר, ומי כמוך יודעת. היית שונה ולא היה אחד שלא שם לב לכך. ילדים רבים ניצלו את זה. וכאן התחילו 8 שנים של סבל. עבורי. וגם עבורך. את סבלת יותר, בזה אין לי שום ספק, אבל את ראית את זה מנקודת מבט אחרת ולא חווית את זה כמוני. אמנם עשיתי הכל על מנת להגן עלייך, ולשניה לא התביישתי בך. עמדתי לפנייך והודעתי שמי שיתעסק איתך צריך לעבור קודם דרכי. אבל הקורבן שזה דרש ממני, היה מר וקשה. ילדים צעירים ממני, שאת שמותיהם אפילו לא ידעתי, קיללו אותי ברחוב. הייתי "האחות של המפגרת", אפילו שאת לא מפגרת, אבל איך אפשר להסביר להם. קשרים עם חברים התפרקו והתקשתי מאוד ליצור קשרים חדשים. מי ירצה להתחבר עם "האחות של המפגרת" שכל כך כיף להציק לה ומי יוכל להתחבר איתי, כאשר את כל זמן ההפסקות אני מבלה בהשגחה עלייך? וההורים... הם היו עסוקים איתך. לא היה להם זמן להקשיב לבעיות שלי ולסייע בקשיים החברתיים שלי. הם היו טרודים יותר בשאלת העתיד שלך ומה יהיה איתך. במאבקים מול מנהלת ביה"ס, שלא ראתה את שהייתך המוסד לימודי רגיל בעין יפה. בקשיים שלך. אני נשארתי לבדי. אבל לא הייתי לגמרי לבד. תמיד את היית איתי. אמנם לא ידעת להביע את עצמך במילים, אבל תמיד ידעת להראות לי - אם במגע ואם בדרכים עקיפות, שגם את אוהבת אותי ומעריכה את הדאגה שלי כלפייך. תמיד ידעתי שלא משנה מה קרה, חיבוק ממך יקל את הכאב. ישכיח את הקושי שבלהיות אחותך. יפיג את העלבון שחשתי כלפי חוץ. עברו שנים. עכשיו את כבר גדולה, מתכוננת לחיים עצמאיים. עם אמא ואבא סגרתי את החשבון. הם משלמים אותו מדי שבוע. הילדים שהתעללו בך כבר בצבא. חלקם הבינו במהלך השנים את הטמטום והאטימות שהפגינו, וניסו לפצות. רובם לא הצליחו. אנשים מסביב מסתכלים עלייך כעל הישג. תוצר של השקעה והתמדה. משבחים את ההורים על שלא ויתרו כל השנים. ואני שותקת. אמא מנסה לשכנע אותי להרפות, לתת לך להמשיך לבד. טוענת שככה יהיה לכולנו יותר קל. אני לא בטוחה. לא משנה מה יהיה וכמה זמן יעבור, תמיד תשארי אחותי הקטנה. תמיד תשארי ילדה שזקוקה לתמיכה, הגנה והדרכה. ולא משנה מה, אני תמיד אהיה איתך ואספק לך את כל מה שתצטרכי. הלך רוח דתי גורס שילדים כמוך הם מלאכים שירדו לצורך תיקון. אני תמיד סברתי שאת עונש שקיבלתי בגלל חטאים מגלגולי הקודם. זה לא משנה שום דבר. אני אוהבת אותך, אחותי הקטנה, אוהבת אותך הכי בעולם. אין דבר שלא אעשה בשבילך. את אולי מתקשה להבין זאת, אבל אני יודעת. את הסיבה העיקרית שאני עדיין חיה.
 
למעלה