המלצה חמה ליום הספר העיברי
קפה שחור שותים לאט/ שרה אוז'לבו רוזן כולנו זוכרים במעומעם, את הדרך למיטת ההורים, המוכר בקיוסק, קיץ על שפת הים, את החבר הראשון, איך הצצנו לעולם המבוגרים ושבנו בחזרה, חלקים שהעדפנו לשכוח ואחרים שבחרנו לנצור עימנו. 'קפה שחור שותים לאט' מקפל בתוכו את כל אלה ואחרים ...בשפה פשוטה וקולחת מספק הספר הצצה נדירה ליומנה הפרטי של סמדי לוי כמו גם לפרק חשוב מיומנה הלאומי של מדינת ישראל בשנות החמישים. ארומה מיוחדת של ימים שנמוגו עולה בין השורות, תקופה של שמיכות צבאיות פרושות על מיטת סוכנות, צריף ללא חשמל ואזניים מנוקבות במחט, פלפלוני שאטה ששורפים ת'גרון וריבת ורדים בעלת כוח ריפוי. תקופה בה ימי חמישי הוקדשו לנקיון, ושישי קודש לבילוי בחברותא על רקע ניחוח מר- מתוק של קפה שחור עם שכבת קצף. בניגוד למקובל מתרפקת רוזן על ימי הדלות החומרית בחיוך, העוני מתגמד כלעומת אושר, ועושר רוחני האופפים את סמדי גם כשהבטן מקרקרת ואין כסף במה למלאה. חלקו הראשון של הספר מיוחד לקיבוץ גלויות: ווסווסים (אשכנזים), מזרח אירופאים ויוצאי צפון אפריקה החיים יחד בבליל. המעברה שהייתה לבית נמחקה מהיסוד אך הזכרון כדרכו נותר שלם. רוזן משיבה לחיים את דיירי השכונה: אדון חטואל, גברת קנר ואת אמא בשמלה פרחונית, לכל שם סיפור, אבני דרך במסעה חזרה הביתה. תחושת ה'ביחד' מתחלפת בפינה פרטית המוקדשת בחלקו השני של הספר לנעוריה של סמדי, התבגרותה והשלמתה עם 'מתנות ששלח לה היקום אך לא תמיד היה פשוט או נעים לאמץ'. כבר מכיתה ב' חולמת סמדי 'חלומות משונים', חזיונות שלא נועדו להסבר על עולמות עליונים ונשמות עתיקות. מעבר לרגעי המיסטיקה מספקים החיים היומיומיים בסיפור מענה לשאלות קטנות וגדולות, שאלות 'חסרות זמן' של מותר ואסור, מה נכון לעשות וכיצד, לחנך, לאהוב, חתונה וילדים. רוזן קושרת 'הכל מהכל' ללגימה ארוכה ומענגת, קפה שחור לכל פה. מפרק לפרק גוברת תחושת ההזדהות, סיפורה של סמדי אינו רק שלה, זה הסיפור של כולנו, כאן, על הקשיים והחלומות ועל כאלה שגם מתגשמים אם רק נאמין. ספר פשוט ומורכב, רבגוני ומרגש המיועד לכל גיל, למי שהספיק לשכוח ורוצה להיזכר, ולאלה המעוניינים להיווכח במציאות בני גילם לפני מספר עשורים.
קפה שחור שותים לאט/ שרה אוז'לבו רוזן כולנו זוכרים במעומעם, את הדרך למיטת ההורים, המוכר בקיוסק, קיץ על שפת הים, את החבר הראשון, איך הצצנו לעולם המבוגרים ושבנו בחזרה, חלקים שהעדפנו לשכוח ואחרים שבחרנו לנצור עימנו. 'קפה שחור שותים לאט' מקפל בתוכו את כל אלה ואחרים ...בשפה פשוטה וקולחת מספק הספר הצצה נדירה ליומנה הפרטי של סמדי לוי כמו גם לפרק חשוב מיומנה הלאומי של מדינת ישראל בשנות החמישים. ארומה מיוחדת של ימים שנמוגו עולה בין השורות, תקופה של שמיכות צבאיות פרושות על מיטת סוכנות, צריף ללא חשמל ואזניים מנוקבות במחט, פלפלוני שאטה ששורפים ת'גרון וריבת ורדים בעלת כוח ריפוי. תקופה בה ימי חמישי הוקדשו לנקיון, ושישי קודש לבילוי בחברותא על רקע ניחוח מר- מתוק של קפה שחור עם שכבת קצף. בניגוד למקובל מתרפקת רוזן על ימי הדלות החומרית בחיוך, העוני מתגמד כלעומת אושר, ועושר רוחני האופפים את סמדי גם כשהבטן מקרקרת ואין כסף במה למלאה. חלקו הראשון של הספר מיוחד לקיבוץ גלויות: ווסווסים (אשכנזים), מזרח אירופאים ויוצאי צפון אפריקה החיים יחד בבליל. המעברה שהייתה לבית נמחקה מהיסוד אך הזכרון כדרכו נותר שלם. רוזן משיבה לחיים את דיירי השכונה: אדון חטואל, גברת קנר ואת אמא בשמלה פרחונית, לכל שם סיפור, אבני דרך במסעה חזרה הביתה. תחושת ה'ביחד' מתחלפת בפינה פרטית המוקדשת בחלקו השני של הספר לנעוריה של סמדי, התבגרותה והשלמתה עם 'מתנות ששלח לה היקום אך לא תמיד היה פשוט או נעים לאמץ'. כבר מכיתה ב' חולמת סמדי 'חלומות משונים', חזיונות שלא נועדו להסבר על עולמות עליונים ונשמות עתיקות. מעבר לרגעי המיסטיקה מספקים החיים היומיומיים בסיפור מענה לשאלות קטנות וגדולות, שאלות 'חסרות זמן' של מותר ואסור, מה נכון לעשות וכיצד, לחנך, לאהוב, חתונה וילדים. רוזן קושרת 'הכל מהכל' ללגימה ארוכה ומענגת, קפה שחור לכל פה. מפרק לפרק גוברת תחושת ההזדהות, סיפורה של סמדי אינו רק שלה, זה הסיפור של כולנו, כאן, על הקשיים והחלומות ועל כאלה שגם מתגשמים אם רק נאמין. ספר פשוט ומורכב, רבגוני ומרגש המיועד לכל גיל, למי שהספיק לשכוח ורוצה להיזכר, ולאלה המעוניינים להיווכח במציאות בני גילם לפני מספר עשורים.