לנמלה עמלה
ברשותך ארחיב מעט .
את הספר ,משהו אחר "של קתרין קייב בהוצאת שבא, שציינת אני בדיוק מעבירה כעת .
וכול כך מצער , לקורא ולעקוב בתמונת העלילה הראשונה ,עד כמה החברה יכולה להיות אכזרית .קבוצת הביחד ,הבטוחה בעצמה ,השיכת סרבה בכול תוקף להתיחס למשהו אחר .
כואב הלב עד כמה שהוא השתדל וקיווה . דבר לא עזר לו "אתה לא משלנו "הם קראו לעברו "אתה לא כמונו .אתה משהו אחר ". את עלבונותיו העמוקים לקח "משהו אחר "עימו .
ומה שמענין יותר ,לא היה שם אפילו צדיק אחד שיקום ויעשה מעשה או יאמר את דברו . -תסמונת העדר -כול כך ידועה ,כול כך מוכרת, והמסר לגבי נוקשות החברה המעמדית ,בהיר .
בתמונת העלילה השניה ,קרה דבר ! יצור אחר בשם ,"מישהו "בא לבקרו ,לארח לו חברה.למשהו אחר.
ומשהו אחר גיבור סיפורנו ,מצא את עצמו בסיטואציה מוכרת רק בעמדה שונה ,היפוך תפקידים ,את היד המושטת של משהו דחה .דחה בבוז ..."כמוני "? אמר ,"אתה בכלל לא כמוני ".
ברגע האחרון נזכר ,אולי גם נבהל מההשתקפות הנפשית ,באומץ ידע להתנצל,ברגע האחרון מיזער את העוול .
"הם היו שונים
אבל הסתדרו ביינהם נפלא "
וסיום הספר המכיל ומסכם את ערך הסובלנות
"וכשבא אליהם מישהו ,שנראה להם באמת באמת מוזר,
הם אפילו לא העלו על הדעת להגיד לו שהוא לא כמוהם
או שהוא לא שיך או שהוא לא מהסוג שלהם "
מי יתן!