בקולנוע בחודש וקצת האחרון יצא לנו ללכת לשני סרטים ישראליים
מפריח היונים - אני מאד רציתי ללכת לסרט, בזכות הספר. אמנם לא ממש זכרתי מה היתה העלילה (ולכן אני גם לא משווה אותו לספר... אולי יש שינויים...) הסרט היה בעיני טוב. אמנם הפריע לי שלא היה קצת רקע על מה שמסופר בו..
הסרט התחיל בכך שבשנת 1950 עוצרים את אחד הקרובים של גיבור הסרט... לכאורה ברור שזה בא ממניעים אנשטימיים - אבל מדוע ככה, מדוע אז...
וזה כלל לא מוסבר. ובאמת אני חושבת שזה אחד הדברים שמציקים לצופה בסרט.
רק בסוף הסרט כשהופיע המשפט שאמר שככה בעצם הסתיימה גלות מאז בית שני גם קלטתי בעצם מה זאת יהדות עירק...
הרי עירק-בבל היתה הגלות הראשונה של עם ישראל...
תוך כדי מחשבה, כאמור הבנתי (ונזכרתי מהספר שקראתי בעבר
) על מה שעבר שם בעירק.
עצם זה שהסרט מתחיל בשנת 1950 - שנתיים אחר קום מדינת ישראל, אשר נלחמה נגד עירק... בעצם מלחמת העצמאות שינתה את היחס של השלטון כלפי היהודים...
אם בהתחלת הסרט היו כתוביות שמתארות את יהודי עירק, היחסים שלהם עם השלטון אני חושבת שההנאה של הצופים היתה טובה יותר.
היה לי קצת קשה עם כך שלא דיברו בעברית (בכל זאת סרט ישראלי
) אם כי השפה הערבית היתה בעיני בכמה קטעים משונה - רק בבית הבנתי שמדובר בשפה ערבית-יהודית היחודית לגולי בבל/עיראק...
עוד משהו מעניין - בגלל שכולם דיברו את אותה שפה - גם מי ששיחק את דמות יהודית וגם מי ששיחק ערבי היה שלב שכבר לא הבדלנו מי זה מי... האם הוא 'ערבי' או 'יהודי' בסרט...
אתמול הלכנו ל'אנשים כתומים' אמנם לא ממש חשבתי ללכת לסרט - אבל מהמבחר שכן היה (אני מצדי רציתי לוותר, אבל הבת התעקשה, מה גם שהיא חוגגת השבוע יום הולדת
) הסרט הזה נראה בחירה שווה..
״אנשים כתומים" התגלה כסרט מאד חביב. בעיני אפילו הרבה יותר טוב מ'סוף העולם שמאלה' שבשעתו פומפם בלי סוף... כשראיתי את הסרט בזמנו (אמנם בDVD בבית) לא הבנתי ממה בדיוק מתלהבים מהסרט... הוא בעיני היה עשוי לגמרי לא טוב.
כאן הסרט היה בעיני סרט קסום.
(הסקירה של עכבר העיר)
במרכז הסרט "אנשים כתומים" עומדת סבתא זוהרה (ריטה שוקרון), שבני העדה המרוקאית נוהרים לביתה ביפו כדי שתחלום את העבר של משפחותיהם במרוקו. זוהרה אוחזת בחפץ שלהם, נרדמת וחולמת את ילדותה בהרי האטלס. כשהיא מתעוררת, היא נותנת להם עצה לחיים והם משלמים לה כסף רב.
לאחרונה תש כוחה של סבתא זוהרה וקשה לה לחלום, היא מחפשת מחליפה. בלילות היא בודקת את העיניים של נכדתה זוהר (מיטל גל סויסה), אך הן ריקות.
הבת שלה סימון (אסתי ירושלמי), שכן יודעת לחלום, מסרבת להחליף אותה ורק רוצה לעבוד במסעדה הקטנה שלה בבת ים. סבתא זוהרה יוצאת למאבק נגד המסעדה בעזרתו של ז'קי (יורם טולדנו), בעלה של סימון, אבל סימון לא מוכנה לסגור את העסק. העניינים מסתבכים כשפאני (חנה אזולאי הספרי), אחותה של סימון, שפית מצליחה מפריז, שנעלמה לפני 16 שנים, חוזרת כדי לעזור לאחותה. היא מזכירה לה איך מבשלים ומעוררת יצרים מן העבר.
בעיני הסרט מאד מלא בפולקלור - ועצם זה שהרגשתי אותו זה בעיני אומר הרבה על הסרט.
גם הצילום של הסרט – התמונות שלו מאד ריגשו אותי.
היו בסרט סצנות שתיארו פלשבקים מהעבר של הדמויות במרוקו, והצילומים אכן התרחשו במרוקו. כשהבנתי זאת (דרך הכתוביות בסוף הסרט) זה מאד מצא חן בעיני שממש הלכו למרוקו וצילמו שם... (אמנם ל'מפריח היונים' אשר צולם בארץ אין אפשרות לצלם את בבגדד, אבל בעיני, כאמור, מצא חן שהצילומים צולמו במרוקו...)
אגב, להפתעתי התברר לי שזה הסרט הראשון שחנה אזולאי-הספרי ביימה, חשבתי ש'שְחוּר' היה הסרט הראשון שלה, אבל מחיפוש בגוגל הבנתי שהיא כתבה את התסריט ל'שְחוּר' ובעלה (שמואל הספרי) ביים אותו.
שני ,22:00, "שלושה ימים וילד", סרטו של אורי זוהר, עודד קוטלר בתפקיד הראשי, שזיכה אותו בפרס השחקן המצטיין בפסטיבל קאן, מ1967...