המשך של השירשור הקודם

המשך של השירשור הקודם

•19/12/10 13:57‫חוזרת שוב‬ גלילילילי18 רק לפני כמה ימים הודעתי שאני רוצה לעזוב את הבית (להשכיר דירה) אני לא יודעת למה צפיתי, אבל אימא שלי ממש הגזימה ואמרה שהיא רוצה לנתק איתי קשר ושהיא לא רוצה להיות אימא שלי ובכלל וכל מיני דברים איומים שאני מעדיפה לא לומר.. אני מרגישה פשוט נורא, וזה רק מחזק לי יותר את הידיעה שאני חייבת לעזוב!!! ואני מרגישה לא מוכנה אני יודעת שאני חייבת לוותר על הפנטזיה שתהיה לי משפחה וזה באמת נורא כואב הייתי חייבת לשתף
 
כנראה שהעזיבה היא הדרך הטובה

ברור שאמך כעסה והגיבה בצורה כזו. למרות כל היחסים הבעייתיים ביניכן, היא אמא שלך והיא רואה את עזיבתך כבגידה. היא בוודאי תרגע במשך הזמן ויכול להיות שדווקא המרחק, לאחר שתעזבי, יאפשר לכן לחדש מעט את הקשר. שיהיה לך בהצלחה
 
אין דבר כזה לא מוכנה../images/Emo2.gif

ילדים אף פעם לא מוכנים לעזוב חממה. ומה עם אמך מה פרוש לא תקימי משפחה? כל חייך יהיו תחת סינרה של אמא? על מה תנתק קשר היא עוד מניקה אותך? והיכן האני העצמי שלך והבחירה בעצמך סליחה שאני לא יודעת מהו גילך. מה על כל אלו?
היא תשלוט בך כל החיים?
אמהות מתקשות לשחרר שליטה גם אני אמא. אבל אני גם לומדת ויודעת את החיים ולכן...... ילדי המפונקים יעזבו את הבית ויתחילו חיים מבוססים כי הובלנו אותם לשם. שתפי.
 
תשובה

ברור שאני רוצה להקים משפחה.. היא אמרה לי משו מזעזע.. "אני מצטערת שנולדת אחרת הייתי מתגרשת מאבא שלך" אני נחושה בדעתי לעזוב את הבית ובאמת עדיף לי שתנתק איתי קשר הקטע שאין לי לאן ללכת.. והיא רוצה שאני יחזיר לה את כל החסכונות ששמו לי בחשבון.. וגם ככה אין לי כסף
 
גלילילילי18 תגידי בת כמה את???

האם את בת יחידה? התגובה של אמך קצת מפתיעה בחריפותה (אלא אם כן את עדיין מאוד צעירה כדי לגור לבד) כי את לא הראשונה שעוברת לגור מחוץ לבית ההורים. אם עברת את גיל 21 נדמה לי שזכותך לעזוב את הבית. אם את עדיין לפני גיל זה צודקת אמך שנראה לה שזה מוקדם מדי. ואם אין לך לאן ללכת אז אולי תדחי קצת את העזיבה עד שתוכלי להחזיק את עצמך כלכלית ותשכרי דירה עם חברה או חבר או אפילו עם מישהו זר כמו שעושים רבים וטובים.
 
בת 20 וחודשיים..

הנושא של הבית והמשפחה שלי מאוד מורכב מצד אחד נזקקים לי מצד שני מנצלים פוגעים ושולטים בי בעזרת מניפולציות די איומות. לכן אני רוצה לעזוב. האמת שאימא שלי "התנצלה" ואמרה שהיא לא התכוונה ושזה היה מכעס ולא בכוונה.. ולמחרת אני שומעת אותה לוחשת לאבא שלי "שתעזוב, אני לא רוצה לראות אותה יותר" חחח בנתיים יש שקט בבית, אבל זה רק למראית עין לדעתי
 

אנילה1

New member
אולי תלכנה שתיכן לכמה שיחות גישור? זה יכול

להרגיע את הרוחות. את עוד צעירה ריגשית מכדי לעזוב את הבית.
 

אנילה1

New member
גישור זה לא פסיכולוגית, זה אצל עורכת דין.

או מגשרת. בערך 2-3 פגישות. יש לי עוד רעיון. תקני באיקאה קופסאות קרטון יפות וגדולות עם מכסה, תזרקי לשם את כל הדברים שלך. תשמרי שזה יהיה מכוסה. ככה החדר נראה תמיד יפה ומסודר. תגיעי להסכמה עם אמך שמה שיש בתוך הקופסאות לא צריך לעניין אותה, מספיק שהחדר נראה מסודר, והיא יכולה לנקות אותו כרצונה. תקני קופסאות יפות שמתאימות לצבעים של הקירות, או של הרהיטים. ככה את גם מקשטת את החדר.
 
היא לא מחטטת לי בחפצים, תודה לאל

למגשרת היא לא רוצה לבוא..... =/ כל הקטע זה שאני מרגישה בת ערובה בבית שלי!! אסור לי לצאת אחרי שמונה בערב :S ואני בת 20 את הבעיות שלי אני צריכה לשמור לעצמי, כי אם אני מנסה לקבל מההורים תמיכה רק אומרים לי שאני לא יצליח בשומקום וחבל שלא נולדה להם בת אחרת.. ועכשיו יגידו לי "תדברי איתה על זה" "את מעל גיל 18" לא עוזר לי........ כבר אמרתי חוסכת כסף מחפשת מקום לעבור אליו בנתיים באמת תודה בכל מקרה..
 

אנילה1

New member
צודקת..המשפחה שלך לא ממש איתך. את צריכה לעבור

לגור מחוץ לבית, אולי כך יעריכו אותך יותר. מה האופציות שלך לעבור? לימודים ומעונות סטודנטים?או עבודה ודירה עם שותפים?תעשי את רשימת האופציות, בעד ונגד. גם נישואים זאת אופציה.
 
בהמשך לדברי אנילה:

רק לא נישואין כאמצעי לבריחה מהבית. מתחתנים מאהבה (לבן הזוג) ולא משנאה (להורים). רוב הנישואים שזו הסיבה להם -נגמרים רע. אופציות נוספות ליציאה מהבית - עבודה עם מגורים - לדוגמה - או פר, מטפלת בקשישה, קיבוצים.
 

אנילה1

New member
אני נישאתי על מנת לעזוב את הבית, ונראה לי

שכבר לא אתגרש.
בימי ם ההם לא הייתה אופציה אחרת. מכאן יוצא שאני ענתיקה. ברור שצריכה להיות אהבה.
 
למעלה