בהיותי מאושפזת בבית החולים עקב מחלה
היתה במחלקה הפנימית אשה צעירה בת 24-23 שאת צעקותיה לא אשכח לעולם, היא חלתה במחלת הסרטן זמן קצר לאחר נ ישואיה , עם בחור מסורתי , וכל בקשתה היתה למות מאחר והבעל היה מסורתי הביא רבנים וכל אחד אמר אסור להתערב במלאכת ה' שיבוא זמנה היא תלך , ישבו בחוץ הוריה ומשפחתה וכולם התחננו בפני הרופאים לא לחבר אותה למכשירים , אבל היות והרבנים אסרו על הבעל להסכים לאי ניתוק שלה מן המכשירים אינכם יודעים כמה כאב כולנו בכינו ובמיוחד אלה שהיו מרותקים לאחר ניתוחים בחדרים, לא היתה עין אחת יבשה , כשהיא נפטרה לאחר שבוע של יסורים נוראיים , בני משפחה אמרו תודה והאמא שלה שהיתה גם אשה מסורתית מודרנית אמרה שהיא הולכת להגיד ברכה על בתה המתה בכותל שה' גאל אותה מיסוריה. למה צריכה משפחה להרגיש ככה זה היה נורא לכל המשפחה. ולא משנה מה קרה בין המשפחה ולבין החתן אבל לא קיבלו אותו בברכה על שנתן לה להתייסר, הוריה התחננו בפני הרופאים אל תאריכו את ימיה ואילו הבעל היה בשלו ואני שואלת אם היה חוק שמתיר לרופאים לא להאריך את חייה , האם היו מונעים מהמשפחה את הסבל המיותר להם ולבת שהתייסרה , כה רבות?