הנה נבואה של אור החיים הקדוש,
שלצערי הרב מאד מאד, מתגשמת מול עינינו: [שמות בפרשת משפטים, ה'] "כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבער את הבערה" ואומר האור החיים הקדוש, על המשפט הנ"ל: " כי תצא אש וגו' ובדרך רמז תרמז התורה את אשר יסובבו הרשעים ברשעם כדי שיתעורר האדם מתרדמת שנת שכלו בהביטו הפלגת הרעות אשר יביאו לעולם כי לא להם לבדם ידעו אלא יסובבו רע לכל העולם, והוא אומרו כי תצא אש הלא ידעת צרת העם תתכנה בשם אש. וצא ולמד משליח גבריאל (יומא ע"ז) אשר שאל אש מבין הבדים (הכרובים) והוא בחינת תגבורת הדינים, ואמר ומצאה קוצים הם הרשעים שאינם אלא קוצים מכאיבים, ואומרו לשון מצאה על דרך אומרו (דברים ל"א כ"א) והיה כי תמצאן אותו וגו´, והטעם משום שהרשע אין לו בעלים כי האדון ברוך הוא הנה פקר בו והסיר אדנותו מעליו וה´ הסתיר פניו ממנו ומעתה הרי הוא כמציאה וכל הפוגע בו יעשה בו רצונו , והודיע הכתוב עוד כי אחר שניתן רשות לאש הדינים להבעיר לא לקוצים לבד הם מבעירים אלא ונאכל גדיש כאן רמז לתינוקות של בית רבן שעדין אין להם קומה אלא גדושים שבלת עם חברתה כי בעונות הם הנתפסים בצרת העולם. גם אמרו ז"ל (שהש"ר פסוק משכני) בפסוק (תהלים ח´) מפי עוללים ויונקים יסדת עז כי היו ערבים בשעת קבלת התורה וכשירשיעו בני אדם הנה הרשות נתונה לאש לבער בהם, ואומרו או הקמה כאן מודיע כי לפעמים חרב עד צואר הגיעה מופתי הדור יסודי עולם נלקחים בעונם כדי להציל על כללות הדור כאומרו (שה"ש א´) אשכל הכפר וגו´, ולהם יקרא קמה על דרך אומרו (שם ה´) זאת קומתך דמתה לתמר שהם צדיקים הנמשלים לתמר כאומרו (תהלים צ"ב) צדיק כתמר וגו´, ולפעמים יגדל החטא ולא יצילו הצדיקים לבד וחמה שפוכה על כל שונאי ישראל, והוא אומרו או השדה שזה ירמוז את כללות ישראל ולא יספיקו לא תינוקות ולא צדיקים להציל. והודיע הכתוב כי יש יום לאל איום לבוא במשפט עם הסובבים את הדבר למיתת הצדיקים וגאוני עול להשתלם מהם, והוא אומרו שלם ישלם המבעיר הם הרשעים הקוצים את כל אשר הרגו, ואמרו ז"ל (סנהדרין ק´) כי ה´ יתן כח ברשעים לסבל שיעור המגיע להם בחטאם אוי לרשע רק לשמים ולבריות כמה יסבול בעד קלקולו, ותמצא (ב"ר פס"ג) שהצדיקים כשהיו בניהם מגיעים לכלל שנים שאינם נלכדים בעון אביהם היו שמחים ואומרים ברוך המקום שפטרם מענש זה, הרי כי יעניש הק לגורם ענש בשבילו לזולת, ובאמת כי יחרד אנוש ויכבה שלהבת יצרו המחטיא אותו באש המשפט בהעלותו על לבבו נהרות הענשים אשר יגיעוהו על כמה נפשות קטנים וגדולים אין קת שכלם הוא הרצחן הגדול להם באמצאות תאותו הסרוחה, והנה אמרו ז"ל (קדושין מ´) לעולם יראה אדם כאילו כל העולם כלו חציו זכאי וכו עשה עברה אחת אוי לו שהכריע את כל העולם לחובה ודם כל העולם ודם זרעיותיהם על צווארו ועל נפשו עמוסים ויסבול מר המות בעד כל נפש אחת מהם ובכל צרתם לו צר כאשר עשה, והוא אומרו שלם ישלם וגו´..."
שלצערי הרב מאד מאד, מתגשמת מול עינינו: [שמות בפרשת משפטים, ה'] "כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבער את הבערה" ואומר האור החיים הקדוש, על המשפט הנ"ל: " כי תצא אש וגו' ובדרך רמז תרמז התורה את אשר יסובבו הרשעים ברשעם כדי שיתעורר האדם מתרדמת שנת שכלו בהביטו הפלגת הרעות אשר יביאו לעולם כי לא להם לבדם ידעו אלא יסובבו רע לכל העולם, והוא אומרו כי תצא אש הלא ידעת צרת העם תתכנה בשם אש. וצא ולמד משליח גבריאל (יומא ע"ז) אשר שאל אש מבין הבדים (הכרובים) והוא בחינת תגבורת הדינים, ואמר ומצאה קוצים הם הרשעים שאינם אלא קוצים מכאיבים, ואומרו לשון מצאה על דרך אומרו (דברים ל"א כ"א) והיה כי תמצאן אותו וגו´, והטעם משום שהרשע אין לו בעלים כי האדון ברוך הוא הנה פקר בו והסיר אדנותו מעליו וה´ הסתיר פניו ממנו ומעתה הרי הוא כמציאה וכל הפוגע בו יעשה בו רצונו , והודיע הכתוב עוד כי אחר שניתן רשות לאש הדינים להבעיר לא לקוצים לבד הם מבעירים אלא ונאכל גדיש כאן רמז לתינוקות של בית רבן שעדין אין להם קומה אלא גדושים שבלת עם חברתה כי בעונות הם הנתפסים בצרת העולם. גם אמרו ז"ל (שהש"ר פסוק משכני) בפסוק (תהלים ח´) מפי עוללים ויונקים יסדת עז כי היו ערבים בשעת קבלת התורה וכשירשיעו בני אדם הנה הרשות נתונה לאש לבער בהם, ואומרו או הקמה כאן מודיע כי לפעמים חרב עד צואר הגיעה מופתי הדור יסודי עולם נלקחים בעונם כדי להציל על כללות הדור כאומרו (שה"ש א´) אשכל הכפר וגו´, ולהם יקרא קמה על דרך אומרו (שם ה´) זאת קומתך דמתה לתמר שהם צדיקים הנמשלים לתמר כאומרו (תהלים צ"ב) צדיק כתמר וגו´, ולפעמים יגדל החטא ולא יצילו הצדיקים לבד וחמה שפוכה על כל שונאי ישראל, והוא אומרו או השדה שזה ירמוז את כללות ישראל ולא יספיקו לא תינוקות ולא צדיקים להציל. והודיע הכתוב כי יש יום לאל איום לבוא במשפט עם הסובבים את הדבר למיתת הצדיקים וגאוני עול להשתלם מהם, והוא אומרו שלם ישלם המבעיר הם הרשעים הקוצים את כל אשר הרגו, ואמרו ז"ל (סנהדרין ק´) כי ה´ יתן כח ברשעים לסבל שיעור המגיע להם בחטאם אוי לרשע רק לשמים ולבריות כמה יסבול בעד קלקולו, ותמצא (ב"ר פס"ג) שהצדיקים כשהיו בניהם מגיעים לכלל שנים שאינם נלכדים בעון אביהם היו שמחים ואומרים ברוך המקום שפטרם מענש זה, הרי כי יעניש הק לגורם ענש בשבילו לזולת, ובאמת כי יחרד אנוש ויכבה שלהבת יצרו המחטיא אותו באש המשפט בהעלותו על לבבו נהרות הענשים אשר יגיעוהו על כמה נפשות קטנים וגדולים אין קת שכלם הוא הרצחן הגדול להם באמצאות תאותו הסרוחה, והנה אמרו ז"ל (קדושין מ´) לעולם יראה אדם כאילו כל העולם כלו חציו זכאי וכו עשה עברה אחת אוי לו שהכריע את כל העולם לחובה ודם כל העולם ודם זרעיותיהם על צווארו ועל נפשו עמוסים ויסבול מר המות בעד כל נפש אחת מהם ובכל צרתם לו צר כאשר עשה, והוא אומרו שלם ישלם וגו´..."