הנה סיפור נחמד...
אני לא קשור לפורם הזה בשום דרך, אך הנה מובא סיפור שקרה לי בלילה בין יום רביעי לחמישי. קצט רקע - אני חייל בשרות מבצעי במערך הנ"מ. אני משרת בסוללת הוק בצפון. כל הזמן מעבירים אותנו מקום, לפעמים לאימון ולפעמים למצב אמת. כל הציוד שלנו מתנייע, הכל על משאיות וגרורים. המשאיות הם מסוג ריו(rio) שיוצר בשנת 67 לערך, זאת משאית כבדה מאד, עשויה פלדה, אבל יש לה מנוע עם עוצמה אדירה. כמובן שבשנה הזאת אין לא חלמו אפילו על הגה כח... אז לפעמים הנהגים מתעייפים, ובאים ועוזרים להם לסובב את ההגה במקום(לכיוון עדין של החיבור עם הגרור) אין חימום, ובטח לא רדיו. המגבים פועלים על לחץ אוויר, בקיצור - למי שבתחום מכיר את המשאית הזאת. טוב, הנה הסיפור אני מתנצל מראש כיוון שהסיפור יועד לפורם "סדירים" והוא הועתק משם במלואו. הסיפור הוא כולו אמת, סליחה אם הוא ארוך מידי. שלשום החליטו שאנחנו עוזבים את המקום שלנו וחוזרים לבסיס האם(איזור צפת) אז התחיל הקיפול של הציוד, האוהלים, וכל השאר. עם אור ראשון למחרת המכשירים צריכים להיות עובדים, והסוללה שמישה בבסיס האם. טוב, היו לנו רק 21 נהגים ובערך 60 רכבים(ריוסים, רובם עם גרורים... גנרטורים, מכשירים וכו) טוב, אני נסחרתי לצאת בשיירה האחרונה. קיצר - אני כל היום עובד, אין כזה דבר שמישהוא לא עובד... אפילו בגשם, ברוח, הנעליים שלי ספוגות מים, כולי בוץ, רועד מקור ויש לי רק דובון(כל הציוד שלי נמצא במשאית(ריו) שכבר יצא... אבל אין מה לעשות, חייבים לעבור את זה. אני נבחרתי להיות קצט בצוות כבלים, כל מחלקה נותנת מישהוא אחד שיהיה בצוות, הם אלו שמקפלים את כבלי המתח והתקשורת(שוקלים איזה טונה...). ובתוך הצוות נבחרתי לעבוד בייחד עם קובי. מי זה קובי? זה המסו"ל שלי... זה שווה ערך למב"ס בבסיסים אחרים. (כבר אמרתי שכולם עובדים?) יש לו 3 ארונות, אבל הוא חייב לעזור, כי אם לא לא נגיע בזמן והוא יחטוף צעקות. אתם מסתכלים מהצד אתם רואים אחד עם 3 ארונות על הכתף עובד בעבודה פיסית מלוכלכת עם טוראי כמוני. כולנו היינו מלאי בוץ... הוא זה שעשה את עיקר העבודה הפיסית. בגלגול שלהם, אני נותן לו ח"ח. טוב, הגיעו הנהגים של השיירה האחרונה אחרי איחור של 3 שעות... ואני נבחרתי עם הנהג שהכי סבבה לנסוע איתו. זה ערס רוסי אחד בשם סרגי... הוא לא שם @##$ על המפקדים - איתו זה הכי אקשן לנסוע. נוסעים בשיירה? לא בשבילו - עוקפים ריוסים אחרים... אני זוכר שנסענו פעם ועקפנו ריו אחר - הנהג השני ביקש ממנו סיגריה, אז העברנו לו סיגריו דרך החלון ובאותו זמן אנחנו נוסעים בנתיב הנגדי. טוב, אנחנו יצאנו ואיבדנו את השיירה, עכשיו מה עושים? אנחנו לא מכירים את הדרך, אז התחלנו לנחש... פנינו לכיוון קצרין אנחנו נוסעים איזה 5 ק"מ בעליה(במהירות של 45 קמ"ש) נכנסים לעננים, לא רואים מעבר ל 10 מטר קדימה. ופתאום הוא אומר "בלאאאאאאד טעינו בדרך" והחליט לעשות פרסה.... זהו כביש של שני נתיבים, אחד הלוך אחד חזור, אפילו האותו הפרטי שלי לא יכול לעשות פרסה, אז הוא רוצה לעשות פרסה עם משאית ענקית עם גרור מאחורה(גנרטור) עוד לפני שאמרתי " נ"מ בלי הפסקה דקה אחר דקה " הוא גבר ירד לשוליים ורצה לעשות פרסה, הוא רק לא שם לב שהשוליים הם ירידה של איזה 60 מעלות... אני והוא צורחים, אני "סרגייייייייייי!!!" והוא "בלאאאאאאאאאאד!!!!!" אני רואה את האדמה מהחלון מולי. אני מחזיק חזק חזק בשלדה של הקבינה. וכבר הייתי מוכן להתהפכות... הוא שם ארמברקס ויוצא מהקבינה... הוא דואג שהגנרטור לא יתהפך, האמת גם אני(כי אני זה שצריך לתקן אותו אחר כך. אבל אם הוא מתהפך צריך להזמין מנוף פינוי(4 טון). הוא טיפס לתא הנהג ופתאום הארמברס לא יורד... הוא מקלל, ונאבק איתו איזה 2 דקות, בינתיים אנחנו בזווית של 50-60 מעלות. אני כבר מוכן להתהפכות(כבר אמרתי?) הוא מצא טיפה שטח ישר(אחרי הירידה) ומשם פנינו בצורה חדה לכביש(כדי לא להתהפך) הורדנו איזה 2 עמודי מחזירי אור והוא עוד רצה לעשות פרסה אני כמעת דפקתי לו כאלה מכות "מה פרסה?!?!??! תמשיך קדימה! אנחנו כבר נמצא מקום!!!" משכנו קדימה בכביש. אמרתי לו בוא נפנה שמאלה - לפחות זה בכיוון של רמת הגולן. פתאום אני רואה ש"ג של בסיס אחד, אני מסתכל ימינה אני רואה שלט "בסיס אספקה" (יותר מאוחר התברר שזה היה בסיס תובלה "צנובר" אשר אחראי על איזור רמת הגולן) אני יורד מהריו עם הנשק שלי פתאום נפתחים עלי פרוז'קטורים וצורחים "עצור במקום!"(נוהל מעצר חשוד) אני אומר "אאאאאאאאא!" אז הם זיהו שאני חייל, ואמרו לי בוא בוא... אמרתי להם שאני מהנ"מ ואיבדנו את הדרך לצפת. בינתיים סרגי התחיל להתבובב במגרש החנייה של הבסיס... נוסע רוורסים. למרות שאסור לו לבד בלילה ועוד עם גרור זה יותר קשה. הבחור הנחמד שכמעת ירה ביב בש"ג הסביר לי "לפנו שמאלה ושוב שמאלה" או קיי, יצאנו משם בקושי פנינו שמאלה ושוב שמאלה. אבל אני זיהיתי שלט "כניסה אסורה פרט לרכב לריקון אשפה" הבנתי שזה לא השלט עצרנו אחרי איזה 10 מטר של כביש, עכשיו צריך לעשות רוורס עם הגנרטור, אנחנו נאבקים איזה 20 דקות, כי כל פעם הוא בורח למקום אחר, בסוף נמאס לו הוא הסתובב בכח, ושבר שרשרת, אבל לא נורא... עדיין הייצול בסדר(עיגול ו וו שהגנרטור רתום עליו) אז יצאנו משם... המשכנו קדימה ואז ראינו שלט של פני שמאלה, פנינו שם שמאלה... ראינו שם את צומת ההספקה(כמו שהבחור הנחמד שכמעת ירה בי אמר, וגם גשר אריק, המשכנו ישר... אבל איבדנו את הדרך, הגענו לסיבובים מאד מאד חדים. עלינו בעליה לאיזה שהוא ישוב ששכחחתי את שמו אבל אני רואה מצד שמאל בסיס צבאי ענק, אני אומר לסרגי "סרגי, יש פה בסיס, תעצור ואני אשאל" הוא מסתקל שמאלה ומסתקל עלי בחזרה ואומר, אתה תרד ואני אמשיך הלאה, זה בסיס של משטרה צבאית. ממשיכים קדימה ורואים מגרש חנייה שלם עם מכוניות של משטרה צבאית... טוב... ממשיכים הלאה... עוברים בגשר המפורסם הזה, שמקשר בין הגליל העליון לרמת הגולן, שבצדדים קורות פלדה כאלה, והכביש עשוי מקורות עץ. אז אנחנו עלינו לשם עם ריו עמוס משקל וגנרטור... סרגיי צועק "בללללללללאאאאאאאאאאאד מה אנחנו עושים פה?" וברקע שומעים את הרעש של קורות העץ... זה גשר צר כזה שבקושי רגב עובר שם, אנחנו עברנו עם הריו שלנו. טוב, מצאנו סוף סוף שלט "טבריה" וחץ ימינה. העדפנו לחזור לטבריוה מאשר להמשיך לטייל בלי לדעת לאן. קיצר נסענו לטבריה , ולפני טבריה נסענו דרך ראש פינה... משם סרגיי כבר הכיר את הדרך. הדענו לבסיס האם שלנו. הש"ג פתח לנו את השער... זה אחד החברים מהסוללה, הוא הסתכל עלינו, הסתכל על השעון, ושוב עלינו... אחרנו בשעתיים, שלחו 3 מכוניות לסריקות בכבישים באיזור... אולי התהפכנו? אולי סרגיי נרדם ואנחנו הפוכים באחד מעיקולי הדרך? אנו מחנים את הריו בצד, ואני הולך לכיוון המשרד, להודיע שאני הגעתי, סרגיי הלך לישון. בדרך אני רואה את הסמס"ול שלי...(סמב"ס כאילו). הוא אומר בפליאה "אריאל???" אני אומר "כן?" הוא אומר "אתה חיי?" אני עונה לו " אני חושב שכן..." הוא שאל "מתי הגעתם?!" אני "לפני איזה 10 דקות" הוא אמר "איפה לעזעזל הייתם?!" אני אומר לו "היינו בקצרין, בבסיס אספקה, המשכנו לכיוון קרית שמונה, היינו בעוד ישובים (שכחתי כרגע את שמם)" והוא אומר" הסוללה שלכם בפלפון מתה, אנחנו כל הזמן מנסים להשיג אותכם. למה לא התקשרתם מטלפון ציבורי? "איזה טלפון ציבורי בכבישים ראשיים?!" אמרתי הוא שאל " לפחות אתם בסדר? אתה בסדר? הציוד בסדר?" אמרתי שהכל טוב... לא סיפרתי על השרשרת שנשברה... ב4:30 בבוקר אני הולך לישון בחדר עם עוד ח'ברה. שם נייר טואלט בנעליים(לייבוש מהיר), שם גרביים חדשות והולך לישון. (אין זמן להתקלח) למחרת המפקד מעיר אותי ב 10:30 ואומר לי לעלות על א' ולצאת הביתה.
אני לא קשור לפורם הזה בשום דרך, אך הנה מובא סיפור שקרה לי בלילה בין יום רביעי לחמישי. קצט רקע - אני חייל בשרות מבצעי במערך הנ"מ. אני משרת בסוללת הוק בצפון. כל הזמן מעבירים אותנו מקום, לפעמים לאימון ולפעמים למצב אמת. כל הציוד שלנו מתנייע, הכל על משאיות וגרורים. המשאיות הם מסוג ריו(rio) שיוצר בשנת 67 לערך, זאת משאית כבדה מאד, עשויה פלדה, אבל יש לה מנוע עם עוצמה אדירה. כמובן שבשנה הזאת אין לא חלמו אפילו על הגה כח... אז לפעמים הנהגים מתעייפים, ובאים ועוזרים להם לסובב את ההגה במקום(לכיוון עדין של החיבור עם הגרור) אין חימום, ובטח לא רדיו. המגבים פועלים על לחץ אוויר, בקיצור - למי שבתחום מכיר את המשאית הזאת. טוב, הנה הסיפור אני מתנצל מראש כיוון שהסיפור יועד לפורם "סדירים" והוא הועתק משם במלואו. הסיפור הוא כולו אמת, סליחה אם הוא ארוך מידי. שלשום החליטו שאנחנו עוזבים את המקום שלנו וחוזרים לבסיס האם(איזור צפת) אז התחיל הקיפול של הציוד, האוהלים, וכל השאר. עם אור ראשון למחרת המכשירים צריכים להיות עובדים, והסוללה שמישה בבסיס האם. טוב, היו לנו רק 21 נהגים ובערך 60 רכבים(ריוסים, רובם עם גרורים... גנרטורים, מכשירים וכו) טוב, אני נסחרתי לצאת בשיירה האחרונה. קיצר - אני כל היום עובד, אין כזה דבר שמישהוא לא עובד... אפילו בגשם, ברוח, הנעליים שלי ספוגות מים, כולי בוץ, רועד מקור ויש לי רק דובון(כל הציוד שלי נמצא במשאית(ריו) שכבר יצא... אבל אין מה לעשות, חייבים לעבור את זה. אני נבחרתי להיות קצט בצוות כבלים, כל מחלקה נותנת מישהוא אחד שיהיה בצוות, הם אלו שמקפלים את כבלי המתח והתקשורת(שוקלים איזה טונה...). ובתוך הצוות נבחרתי לעבוד בייחד עם קובי. מי זה קובי? זה המסו"ל שלי... זה שווה ערך למב"ס בבסיסים אחרים. (כבר אמרתי שכולם עובדים?) יש לו 3 ארונות, אבל הוא חייב לעזור, כי אם לא לא נגיע בזמן והוא יחטוף צעקות. אתם מסתכלים מהצד אתם רואים אחד עם 3 ארונות על הכתף עובד בעבודה פיסית מלוכלכת עם טוראי כמוני. כולנו היינו מלאי בוץ... הוא זה שעשה את עיקר העבודה הפיסית. בגלגול שלהם, אני נותן לו ח"ח. טוב, הגיעו הנהגים של השיירה האחרונה אחרי איחור של 3 שעות... ואני נבחרתי עם הנהג שהכי סבבה לנסוע איתו. זה ערס רוסי אחד בשם סרגי... הוא לא שם @##$ על המפקדים - איתו זה הכי אקשן לנסוע. נוסעים בשיירה? לא בשבילו - עוקפים ריוסים אחרים... אני זוכר שנסענו פעם ועקפנו ריו אחר - הנהג השני ביקש ממנו סיגריה, אז העברנו לו סיגריו דרך החלון ובאותו זמן אנחנו נוסעים בנתיב הנגדי. טוב, אנחנו יצאנו ואיבדנו את השיירה, עכשיו מה עושים? אנחנו לא מכירים את הדרך, אז התחלנו לנחש... פנינו לכיוון קצרין אנחנו נוסעים איזה 5 ק"מ בעליה(במהירות של 45 קמ"ש) נכנסים לעננים, לא רואים מעבר ל 10 מטר קדימה. ופתאום הוא אומר "בלאאאאאאד טעינו בדרך" והחליט לעשות פרסה.... זהו כביש של שני נתיבים, אחד הלוך אחד חזור, אפילו האותו הפרטי שלי לא יכול לעשות פרסה, אז הוא רוצה לעשות פרסה עם משאית ענקית עם גרור מאחורה(גנרטור) עוד לפני שאמרתי " נ"מ בלי הפסקה דקה אחר דקה " הוא גבר ירד לשוליים ורצה לעשות פרסה, הוא רק לא שם לב שהשוליים הם ירידה של איזה 60 מעלות... אני והוא צורחים, אני "סרגייייייייייי!!!" והוא "בלאאאאאאאאאאד!!!!!" אני רואה את האדמה מהחלון מולי. אני מחזיק חזק חזק בשלדה של הקבינה. וכבר הייתי מוכן להתהפכות... הוא שם ארמברקס ויוצא מהקבינה... הוא דואג שהגנרטור לא יתהפך, האמת גם אני(כי אני זה שצריך לתקן אותו אחר כך. אבל אם הוא מתהפך צריך להזמין מנוף פינוי(4 טון). הוא טיפס לתא הנהג ופתאום הארמברס לא יורד... הוא מקלל, ונאבק איתו איזה 2 דקות, בינתיים אנחנו בזווית של 50-60 מעלות. אני כבר מוכן להתהפכות(כבר אמרתי?) הוא מצא טיפה שטח ישר(אחרי הירידה) ומשם פנינו בצורה חדה לכביש(כדי לא להתהפך) הורדנו איזה 2 עמודי מחזירי אור והוא עוד רצה לעשות פרסה אני כמעת דפקתי לו כאלה מכות "מה פרסה?!?!??! תמשיך קדימה! אנחנו כבר נמצא מקום!!!" משכנו קדימה בכביש. אמרתי לו בוא נפנה שמאלה - לפחות זה בכיוון של רמת הגולן. פתאום אני רואה ש"ג של בסיס אחד, אני מסתכל ימינה אני רואה שלט "בסיס אספקה" (יותר מאוחר התברר שזה היה בסיס תובלה "צנובר" אשר אחראי על איזור רמת הגולן) אני יורד מהריו עם הנשק שלי פתאום נפתחים עלי פרוז'קטורים וצורחים "עצור במקום!"(נוהל מעצר חשוד) אני אומר "אאאאאאאאא!" אז הם זיהו שאני חייל, ואמרו לי בוא בוא... אמרתי להם שאני מהנ"מ ואיבדנו את הדרך לצפת. בינתיים סרגי התחיל להתבובב במגרש החנייה של הבסיס... נוסע רוורסים. למרות שאסור לו לבד בלילה ועוד עם גרור זה יותר קשה. הבחור הנחמד שכמעת ירה ביב בש"ג הסביר לי "לפנו שמאלה ושוב שמאלה" או קיי, יצאנו משם בקושי פנינו שמאלה ושוב שמאלה. אבל אני זיהיתי שלט "כניסה אסורה פרט לרכב לריקון אשפה" הבנתי שזה לא השלט עצרנו אחרי איזה 10 מטר של כביש, עכשיו צריך לעשות רוורס עם הגנרטור, אנחנו נאבקים איזה 20 דקות, כי כל פעם הוא בורח למקום אחר, בסוף נמאס לו הוא הסתובב בכח, ושבר שרשרת, אבל לא נורא... עדיין הייצול בסדר(עיגול ו וו שהגנרטור רתום עליו) אז יצאנו משם... המשכנו קדימה ואז ראינו שלט של פני שמאלה, פנינו שם שמאלה... ראינו שם את צומת ההספקה(כמו שהבחור הנחמד שכמעת ירה בי אמר, וגם גשר אריק, המשכנו ישר... אבל איבדנו את הדרך, הגענו לסיבובים מאד מאד חדים. עלינו בעליה לאיזה שהוא ישוב ששכחחתי את שמו אבל אני רואה מצד שמאל בסיס צבאי ענק, אני אומר לסרגי "סרגי, יש פה בסיס, תעצור ואני אשאל" הוא מסתקל שמאלה ומסתקל עלי בחזרה ואומר, אתה תרד ואני אמשיך הלאה, זה בסיס של משטרה צבאית. ממשיכים קדימה ורואים מגרש חנייה שלם עם מכוניות של משטרה צבאית... טוב... ממשיכים הלאה... עוברים בגשר המפורסם הזה, שמקשר בין הגליל העליון לרמת הגולן, שבצדדים קורות פלדה כאלה, והכביש עשוי מקורות עץ. אז אנחנו עלינו לשם עם ריו עמוס משקל וגנרטור... סרגיי צועק "בללללללללאאאאאאאאאאאד מה אנחנו עושים פה?" וברקע שומעים את הרעש של קורות העץ... זה גשר צר כזה שבקושי רגב עובר שם, אנחנו עברנו עם הריו שלנו. טוב, מצאנו סוף סוף שלט "טבריה" וחץ ימינה. העדפנו לחזור לטבריוה מאשר להמשיך לטייל בלי לדעת לאן. קיצר נסענו לטבריה , ולפני טבריה נסענו דרך ראש פינה... משם סרגיי כבר הכיר את הדרך. הדענו לבסיס האם שלנו. הש"ג פתח לנו את השער... זה אחד החברים מהסוללה, הוא הסתכל עלינו, הסתכל על השעון, ושוב עלינו... אחרנו בשעתיים, שלחו 3 מכוניות לסריקות בכבישים באיזור... אולי התהפכנו? אולי סרגיי נרדם ואנחנו הפוכים באחד מעיקולי הדרך? אנו מחנים את הריו בצד, ואני הולך לכיוון המשרד, להודיע שאני הגעתי, סרגיי הלך לישון. בדרך אני רואה את הסמס"ול שלי...(סמב"ס כאילו). הוא אומר בפליאה "אריאל???" אני אומר "כן?" הוא אומר "אתה חיי?" אני עונה לו " אני חושב שכן..." הוא שאל "מתי הגעתם?!" אני "לפני איזה 10 דקות" הוא אמר "איפה לעזעזל הייתם?!" אני אומר לו "היינו בקצרין, בבסיס אספקה, המשכנו לכיוון קרית שמונה, היינו בעוד ישובים (שכחתי כרגע את שמם)" והוא אומר" הסוללה שלכם בפלפון מתה, אנחנו כל הזמן מנסים להשיג אותכם. למה לא התקשרתם מטלפון ציבורי? "איזה טלפון ציבורי בכבישים ראשיים?!" אמרתי הוא שאל " לפחות אתם בסדר? אתה בסדר? הציוד בסדר?" אמרתי שהכל טוב... לא סיפרתי על השרשרת שנשברה... ב4:30 בבוקר אני הולך לישון בחדר עם עוד ח'ברה. שם נייר טואלט בנעליים(לייבוש מהיר), שם גרביים חדשות והולך לישון. (אין זמן להתקלח) למחרת המפקד מעיר אותי ב 10:30 ואומר לי לעלות על א' ולצאת הביתה.