הנזק הנפשי בתאונת דרכים
נלסון-ברשותך החלטתי להעביר את תגובתי מהפורום האחר שם פגשתי את הכינוי שלך, לכאן כי נראה לי שזה הפורום היותר מתאים. לצערי עברתי תאונת דרכים קשה, בגיל היפה של החיים(27) ,והעיתוי היה נורא חודש לאחר סיום תואר שהשקעתי בו שנים רבות מחיי. התאונה השאירה לי נכות מאוד קשה, פיזית והמון המון כאב נפשי. חלק לא קטן מהכאב הוא הפחד של החברה מהנכות שלי , הפחד להתמודד רגשית עם הנכות, שלא כל כך נראית לעין, כמו שכאשר מבינים את המשמעות מפחדים-כלומר הבדידות בגלל הנכות. אני רוצה להדגיש שהנזק הנפשי בתאונת דרכים נגרם משני גורמים: 1-הפציעה עצמה, האובדן, המוגבלות, ובנכות שלי האי ודאות לגבי העתיד, וסכנת החיים היומיומית. 2-הדבר הנורא שנקרא חברת ביטוח-ושלוחיה-חוקרים. כשאדם עובר תאונת דרכים-ועובר שיקום-ומאבק יומיומי על חייו, יש במדינת ישראל יחס לנפגע גרוע מיחס לנאשם( ואני מדגישה נאשם ולא חשוד), ברצח. ואצלי אישית העובדה שעול המשפט המסובך עם כל הכרוך בכך מרחף כמה שנים מעל ראשי, מאוד פוגע בי ומכביד על שיקומי הנפשי. בחיי היום יום נפגע תאונת דרכים עובר מאבק קשה-כי הוא לא רק מאבד את העצמאות שלו, לא רק מאבד חלק מהחלומות , והתכנונים שהוא תכנן. הוא מאבד גם חברים, או בעל או אישה או ילדים או אנשים שהיו לפני התאונה חלק אינטגרלי מחייו. לא מעט אנשים שעוברים תאונת דרכים , ושהייתי איתם במהלך שיקומי, פתאום גילו שהחברים שחשבו שהם חברים בחייהם לפני התאונה נעלמים. גבר נשוי מצא עצמו גרוש לאחר שיצא ממוסד שיקומי.אנשים קרובים פתאום מוצאים סיבות פחות ופחות להתראות, ולאט לאט אתה מוצא עצמך בעצם די לבד עם הנכות, כי כולם מתיחסים אליך עכשיו כדבר שבשיגרה. לי אישית לכל אורך הדרך, בהתחלה בזמני האישפוז נגד רצוני, והמון אנטי מצידי אך בהחלטה של הצוות הרפואי. היה ליווי פסיכולוגי. והיום ברצוני, יש לי מלווה פסיכאטר-שמהווה לי פסיכולוג-רק עם ידע רפואי(ללא תרופות), כי הסיפור שלי דורש ידע רפואי. היום הפסיכאטר שלי הוא ידיד הנפש שלי, אני לפעמים מתעייפת מהמאבק היומיומי הקשה, והאמת ברור לכולם וגם לו, שהוא לא יכל לחיות טוב יותר את חיי, שכל פינה בהם רק שחור, אך עוזר לי מאוד לבוא אליו פעם בכמה שבועות ולדבר ו/או לבכות לו ולספר לו מה אני מרגישה מה עובר עלי, מה חסר לי. היום אני שמחה שהתגברתי על הסטיגמות של ``מי שהולך לפסיכאטר הוא פסיכי``, וממש אחרי כל פגישה מתמלאים לי מצברים להמשיך להאבק, ואפילו חוזר אלי החיוך וההתלהבות. אני יכולה לאמר לך שאחד הדברים שעזרו לי מאוד להתמודד עם הנכות, ומילאו את חיי מאוד, ואפילו גימדו את המגבלה שלי, זה עולם האינטרנט. אני המון מצוטטת בצטים, משחקת באתרי משחקים, לומדת המון מזה כשנה חומר וצוברת ידע בשוק ההון, וממש הכרתי קהילה העוסקת בתחום וזה מילא את חיי, ולמלא את היום זו הדרך הטובה ביותר להקל על הנפש. אני מאחלת לך שבחיים לא תבין את מה שניסיתי לתאר ולא תצטרך להבין.
נלסון-ברשותך החלטתי להעביר את תגובתי מהפורום האחר שם פגשתי את הכינוי שלך, לכאן כי נראה לי שזה הפורום היותר מתאים. לצערי עברתי תאונת דרכים קשה, בגיל היפה של החיים(27) ,והעיתוי היה נורא חודש לאחר סיום תואר שהשקעתי בו שנים רבות מחיי. התאונה השאירה לי נכות מאוד קשה, פיזית והמון המון כאב נפשי. חלק לא קטן מהכאב הוא הפחד של החברה מהנכות שלי , הפחד להתמודד רגשית עם הנכות, שלא כל כך נראית לעין, כמו שכאשר מבינים את המשמעות מפחדים-כלומר הבדידות בגלל הנכות. אני רוצה להדגיש שהנזק הנפשי בתאונת דרכים נגרם משני גורמים: 1-הפציעה עצמה, האובדן, המוגבלות, ובנכות שלי האי ודאות לגבי העתיד, וסכנת החיים היומיומית. 2-הדבר הנורא שנקרא חברת ביטוח-ושלוחיה-חוקרים. כשאדם עובר תאונת דרכים-ועובר שיקום-ומאבק יומיומי על חייו, יש במדינת ישראל יחס לנפגע גרוע מיחס לנאשם( ואני מדגישה נאשם ולא חשוד), ברצח. ואצלי אישית העובדה שעול המשפט המסובך עם כל הכרוך בכך מרחף כמה שנים מעל ראשי, מאוד פוגע בי ומכביד על שיקומי הנפשי. בחיי היום יום נפגע תאונת דרכים עובר מאבק קשה-כי הוא לא רק מאבד את העצמאות שלו, לא רק מאבד חלק מהחלומות , והתכנונים שהוא תכנן. הוא מאבד גם חברים, או בעל או אישה או ילדים או אנשים שהיו לפני התאונה חלק אינטגרלי מחייו. לא מעט אנשים שעוברים תאונת דרכים , ושהייתי איתם במהלך שיקומי, פתאום גילו שהחברים שחשבו שהם חברים בחייהם לפני התאונה נעלמים. גבר נשוי מצא עצמו גרוש לאחר שיצא ממוסד שיקומי.אנשים קרובים פתאום מוצאים סיבות פחות ופחות להתראות, ולאט לאט אתה מוצא עצמך בעצם די לבד עם הנכות, כי כולם מתיחסים אליך עכשיו כדבר שבשיגרה. לי אישית לכל אורך הדרך, בהתחלה בזמני האישפוז נגד רצוני, והמון אנטי מצידי אך בהחלטה של הצוות הרפואי. היה ליווי פסיכולוגי. והיום ברצוני, יש לי מלווה פסיכאטר-שמהווה לי פסיכולוג-רק עם ידע רפואי(ללא תרופות), כי הסיפור שלי דורש ידע רפואי. היום הפסיכאטר שלי הוא ידיד הנפש שלי, אני לפעמים מתעייפת מהמאבק היומיומי הקשה, והאמת ברור לכולם וגם לו, שהוא לא יכל לחיות טוב יותר את חיי, שכל פינה בהם רק שחור, אך עוזר לי מאוד לבוא אליו פעם בכמה שבועות ולדבר ו/או לבכות לו ולספר לו מה אני מרגישה מה עובר עלי, מה חסר לי. היום אני שמחה שהתגברתי על הסטיגמות של ``מי שהולך לפסיכאטר הוא פסיכי``, וממש אחרי כל פגישה מתמלאים לי מצברים להמשיך להאבק, ואפילו חוזר אלי החיוך וההתלהבות. אני יכולה לאמר לך שאחד הדברים שעזרו לי מאוד להתמודד עם הנכות, ומילאו את חיי מאוד, ואפילו גימדו את המגבלה שלי, זה עולם האינטרנט. אני המון מצוטטת בצטים, משחקת באתרי משחקים, לומדת המון מזה כשנה חומר וצוברת ידע בשוק ההון, וממש הכרתי קהילה העוסקת בתחום וזה מילא את חיי, ולמלא את היום זו הדרך הטובה ביותר להקל על הנפש. אני מאחלת לך שבחיים לא תבין את מה שניסיתי לתאר ולא תצטרך להבין.