הסיפור שלי או חלקו לפחות...בהמשכים חלק א' .

ירון מקשקש

Well-known member
מנהל
היי עקבית

&nbsp
אווקי הנחתי שלא צריך טריגר כי הנושא עצמו כולו טריגר אחד גדול אבל אחלה..ותודה :)
&nbsp
אמשיך אתה סיפור ...היום אני עייף אחרי עוד נסיעה וטיפול...יום אחר :)
&nbsp
יצירה כן...יותר בכתיבה מעלה שירים לאתר ,סיפורים קצרים...ציור פחות או יותר נטשתי לעת עתה בתקווה שאחזור יום אחד לזה.
:)
 

ירון מקשקש

Well-known member
מנהל
פחות או יותר

&nbsp
בעיני זה השילוב של ניגודיות בין נוף פסטורלי...לבין צנחנים....מטוסים או מלאכים...
זה ביטוי מצידי ממה שאני רואה היום לאחור לדואליות בחיי של טוב ורע יחד...ומה טוב ומה רע ? ומה הגבולות...? והקושי עם זה לחיות בשני קיצוניות שונות...כאילו אני שני אנשים גם יחד...
יש גם ביטוי למלחמה הן אמיתית שחוויתי בילדות קטיושות וכו'..והם למאבק הפנימי שלי עם עצמי ומאבק חיצוני עם הסביבה בעיקר מי שהיה ואמור גם היום לעזור...לי.
&nbsp
בכל מקרה זה מהציורים שלי שאני אוהב יותר .
&nbsp
זה הצד שלי....מסקרן מה את רואה שם מא אחרים רואים...
&nbsp
 

ירון מקשקש

Well-known member
מנהל
הסיפור שלי או חלקו לפחות...בהמשכים חלק א' .

שבוע טוב חודש אלול מבורך :)

ראשית אספר קצת על עצמי כי אני בין היתר בתפוז מנהל פורום הפרעת אישיות גבולית. אני מאובחן כגבולי במרפאה שלי בביטוח לאומי סכיזופרניה . פוסט טראומה , נכות פיזית חלקה קשה . בשלב זה אני עוד מתפקד לפחות חלקית ואין לי עזרה מביטוח לאומי .
יש לי נכות משולבת , נפשית פיזית וקוגניטיבית מורכבת.
אני בן 49 מהצפון הרחוק על גבול לבנון. רווק ,לא מועסק בשל מצבי.
בודד בעיקר עם הרקע של משפחה אין כמעט חברים ודאי לא קרובים שבאים אליי וכו'..מחלת הבדידות לא קיימת בקופת חולים..אבל לא פחות קשה למשל מהשיתוק החלקי שלי.
בכישורים הטובים..כותב שירה , ציירתי קצת גרפיקה צילום..תומך מחשבים גם פה בתפוז..אני בשתי קהילות נכים באחת קיבלתי תעודת שחקן. בקהילה שניה אני חבר-מתנדב. אוהב אומנות מוזיקה אוהב דברי תורה אוהב את הארץ אוהב לטייל ככל יכולתי... השכלה על תיכנית יש לי. צבא חלקי גם עשיתי ומאמין באמת מאמין שם עיקר כוחי.
ובכן לנושא הפורום עצמו..

הרקע של המשפחה עגום אבא שנטש..אמא עם אחים חורגים מאבא אחר..חולי נפש. ילדים נוספים מצד אבי התגלו מאוחר יותר בחיי..מצב כלכלי סוציאלי קשה.

הזנחה מלידה , סיפרו לי השכנים שהייתי תינוק הייתי שם את הצואה שלי בפה כי לא החליפו לי..
הפגיעה המינית הראשונה שאני זוכר נדמה לי הייתי עוד בגן ..אחותי קראה לי אליה אני התחבאתי הצצתי מאחורי קיר..באתי אליה היא גדולה ממני בחמש שנים..ושם החל ה"משחק" מה שאני זוכר שאמרתי לה בלי להוריד תחתונים..וידעתי שזה קרה כבר..כמה פעמים ממתי? לא יודע..ומפה בלאק אאוט. זכורות לי עוד פעמים לא מעטות..שידעתי שזה לא טוב והיה טוב..מן מצב של נהניתי וידעתי שאסור לספר לדבר על זה..אפילו לפעמים חיפשתי את זה..כנראה פה זה כבר הפך לסוג של המציאות שלי..במקביל אלימות מילותית ופיזית לא חסרה בבית..למשל פעם אימי קנתה לי בגדים חדשים אירוע נדיר בפני עצמו..טיילתי בשכונה וילדים זרקו אותי לארגז בטון די טרי שפועלים השאירו..באתי הביתה בוכה מחפש נחמה הבנה..אימי כמעט רצחה אותי פשוטו כמשמעו ,השכן הציל אותי.
חלק אני מניח במקביל ..הייתי קצת יותר בוגר אולי ..( הזיכרון שלי מתעתע בי ..מהפגיעה הקוגניטיבית )..גם אחי אנס אותי את זה אני זוכר בפרטי פרטים..עוד קודם רצה שאתפשט לידו ושאאונן לו או אמצוץ לו...התחמקתי..האונס המלא היה שהיינו לבד ( הוא היה משתחרר מידי פעםן מהבית חולים מזרע לבית )...אז הוא אנס אותי..עם כל הגועל של הריח הקולות הפליטה והתחנון שלי שלא נשמע בכל זה. וזה לא נגמר..הלוואי..הילדים בשכונה כפי שכתבתי הציקו לי אמא גרושה לא היה מקובל וכנראה גם אני עם הבעיות שלי משכתי אש אולי...גם הכו אותי גם פעם החדירו לי מקל לפי הטבעת...
היה גם משהו דואלי בכל המצב...אמא שלי מספר פעמים דאגה לי ממש במצבי חירום...והיו יחסים של משפחה "נורמלית" גם..בתוך כל זה..את המילה אהבה בכל אופן שמעתי ממנה אולי שלוש פעמים בכל חיי ..
שלחו אותי לפנימיה בית טף בפרדס חנה עדיין קיימת...הסבל נמשך..גם שם. לא היה פיקוח אמיתי כילדים נערים שיחזרנו ביננו מה שקרה לנו בבית...היתה אלימות גם ..היו ימים שלמים ושבועות שהיו סיוט אחד גדול עבורי ועבורינו..עד שקראנו למקום גטו ורשה..וידעתי היטב את משמעות המילים.
בית ספר הייתי תלמיד מצטיין עד כיתה ו' פעיל חברתית..שקרן על כל מצבי המצאתי מלא סיפורים על דברים שלא היו לי כלל..ומצד שני הייתי סגור מאוד ושברירי מאוד (גם פיזית ) קראו לי אסטרונאוט בלעתי ספרים..חייתי תקופות בעולם שלי, תקופות יותר מחובר...לאחרים. מה שכן כמעט אף אחד או אחת לא יכלו לגעת בי פיזית חיבוק או מגע רך וכדומה..פעם נשכתי מדריכה שניסתה..פעם עשיתי דרמה מילדה שאהבתי שחיבקה אותי מאחור...( זה אגב גם היום מחולצה אני מקבל חנק..) הייתי גם חזק מילולית החוכמה שלי הייתה הנשק שלי לזרוק את האמת וחוסר צדק בפנים של כולם..שילמתי גם עם זה כמובן..והסיפור עוד יכול להיות ארוך..נתקדם
כיתה ז' חטיבה כבר לא למדתי יותר ברחתי. עברתי לקיבוץ היה קצת יותר טוב שם תקופה יחסית יפה . מנגד לא השתלבתי ..עשיתי כל בעיה אפשרית לצאת משם הצלחתי..החברת נוער התפרקה אגב קצת אחרי שיצאתי...
הייתי בבית קצת עבדתי הרבה טיפלתי באימי עברה בעיות רפואיות ניתוחים...חברתית לא היו לי ממש חברים כמה מהשכונה ..לא הייתי פעיל ממש . בשלב זה גם המכות פסקו ...בפעם האחרונה שאימי ניסתה קמתי עליה אמרתי לה עכשיו תשלמי על כל המכות שנתת לי כל החיים..התכווצה לפינה ופה נגמר.

צבא חלקי עשיתי נהג יחידה חלק היה טוב חלק לא...חברתית מנותק..אמא נפטרה הבית כמובן התפרק..יצאתי מהצבא...ואז הנפילה הגדולה ביותר...שלי. אבל כתבתי ארוך התעייפתי והסיפור עוד ארוך..לפני שהגעתי לממש השפעות חזקות ..על המציאות שלי. אז יהיה פרק ב' אולי ג'...
תודה לכם..
 

ירון מקשקש

Well-known member
מנהל
תמונה שלי מאמין שזה עוזר לראות עם מי מדברים

תמונה מהתקופה האחרונה שאב הבית של הקהילה שלי ( יש לי בית של עמידר אני חי ומתפקד עצמאית כרגע. עם לחצן מצוקה שבא עם קהילה ואב בית )
&nbsp
ציור שציירתי אי שם אחורה בשנים..שצילמתי בפון...



 

נדב143

Active member
שלום. שמי משה. (חדש/ישן) אשמח להשתתף בפורום אומנות, אני עוסק באומנות. (ציור - פסול, כותב).
בהמשך להתחדשות 'תפוז' אשמח לקבל הדרכה. בריאות ונועם. :)))
 

קבצים מצורפים

  • IMG_0214.JPG
    IMG_0214.JPG
    1.8 MB · צפיות: 0
  • ayalot (2).JPG
    ayalot (2).JPG
    1.2 MB · צפיות: 0
למעלה