איתי פורמן
New member
הפוליטיקאית בייניש
מעניין איך ניתן להסביר את הפליק-פלאק של כבוד הנשיאה שכנראה התקנאה בועדה. קודם עסקינן בועדה שקרנית אשר בטיעונים מצוצים מהאצבע מבקשת שלא לפרסם, בכל מחיר, את העדויות טרם פרסום הדוח, למרות התחייבויות מפורשות לבג"ץ, ועכשיו עסקינן בנשיאה שאומרת א' בבית המשפט וכותבת לאחר מספר ימים ב' בפסק דין עלוב. עצוב. השחיתות מתחילה מההתנהלות הזאת. כאשר ועדות ושופטים שאמורים להיות אובייקטיביים מתנהלים כמו פוליטיקאים מצויים. עוד מילא אם הנשיאה בייניש, מלכתחילה, הייתה מחליטה כי זכותה של הוועדה שלא לפרסם, אבל לקבל את הטיעון המצוץ מהאצבע על "עומס בזמן"? נו באמת, נולדה אתמול הגברת? אם היה כל כך עמוס, מאיפה היה זמן לאחד מחברי הועדה לטרוח להגיע עד לבג"ץ ע"מ למנוע את הפרסום? מאיפה היה להם זמן להדליף לתקשורת שהם "מתפטרים" (הלוואי עלינו). עדיף לחכות יומיים עם פרסום הדוח ולפרסם את העדויות. אם זה הקצב שלוקח לועדה לפרסם 3 עדויות, אז פרסום כל עשרות העדויות יקח עשרות שנים. מתארת את העניין, בדיוק, השופטת פרוקצ'יה בדעת המיעוט: "התנהלותה של הוועדה בנושא פרסום הפרוטוקולים מאז מתן פסק הדין בעתירה הראשונה מעוררת פליאה גדולה. יש בה, בראש ובראשונה, משום אי-כיבוד זכותו של הציבור לקבל מידע אודות דיוני הוועדה, שנפגעה פגיעה קשה בשלילת הפומביות מכל ישיבות הוועדה. החובה לרפא פגם זה, ולו בפרסום מהיר של פרוטוקולים שנסרקו, לא קויימה. נדרשה עתירה נוספת של חה"כ גלאון כדי להניע את גלגלי הוועדה ולהביא לפרסומם של שלושת הפרוטוקולים הראשונים. לאחריהם לא פורסם דבר. ולא עוד, אלא שהוועדה נהגה בדרך לא דרך, במהלכים רבי תהפוכות ותעתועים, כדי לדחות את פרסומם של פרוטוקולים שהיא עצמה הודיעה לבית המשפט על מוכנותם לפרסום - עדויות ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. שום קושי לוגיסטי הכרוך בבדיקת פרוטוקולים לצורך פרסום אינו יכול להסביר ולתרץ את מהלכיה של הוועדה בענין זה; היא הגדילה לעשות בניסיונה, במהלך האחרון, לפתוח את נושא פרסום הפרוטוקולים לדיון עקרוני מחודש האמור, לדבריה, להתנהל על-ידה. שוב אין היא טרודה בשאלות טכניות של יישום מעשי של חובת הפרסום, אלא עוסקת היא בשאלות מושגיות עיוניות כלליות של עצם חובת הפרסום וסייגיה, והכל על-פי השקפתה וטעמיה. אין כל מיתאם בין התנהלות הוועדה בעניין הפרסום, להנחיות פסק הדין, ועולה מהתנהלות זו של הוועדה רוח של כפירה בהנחיות, והבעת חוסר נכונות אמיתית לקיימן". ובהמשך (מראה בכך את העליבות של פסק הדין הרקוב של בייניש): "לא הובא כל טעם טוב, אמין ומשכנע לדחיית פרסומם של פרוטוקולים אלה עד לאחר מתן דו"ח הביניים, כאשר מועד פרסומם נועד על-ידי הוועדה עצמה כבר לערב פסח. לא הובהר לאור מהלכי הוועדה, מה הגורם האמיתי העומד מאחורי התנגדותה הנחרצת לפרסום מיידי של חומר שכבר נסרק, נבדק והוכן לפרסום, ומניעה נוספת של חשיפתו מנציחה את הפגיעה המתמשכת בזכות הציבור לדעת, שאין בצידה נימוקים משכנעים ומושכלים. בנסיבות אלה, השהייה נוספת של פרסום תמלילים שהמדינה עצמה הודיעה על מוכנותם לפרסום, פוגעת פגיעה בלתי מידתית בציבור, ולא מצאתי כל הצדקה להכשירה". אני שוב חוזר על הערכתי שהועדה מטעם המושחתת הזאת הולכת לנקות את אולמרט, להפיל כשעיר לעזעזל (ובצדק) את חלוץ ויתכן תפגע קצת גם בפרץ. אני אפילו חושב שהועדה המושחתת הזאת עלולה לנסות להפיל את התיק על ביבי, העיקר שמי שמינה אותם יהיה מרוצה. למרבה הצער בג"ץ משתתף כעת בחגיגה. הייתי ממליץ לחבר גם את בייניש, בנוסף לחברי וינוגרד, לפוליגרף ולשאול אותם בדיוק את ששאלה פרוקציה - "מה הגורם האמיתי העומד מאחרי התנגדותכם/פסק דינכם". במידה והתשובה תהיה שונה ממה שנאמר לבג"ץ או מה שנכתב בפסק הדין, להעמיד את כולם לדין באשמה של הפרת אמונים.
מעניין איך ניתן להסביר את הפליק-פלאק של כבוד הנשיאה שכנראה התקנאה בועדה. קודם עסקינן בועדה שקרנית אשר בטיעונים מצוצים מהאצבע מבקשת שלא לפרסם, בכל מחיר, את העדויות טרם פרסום הדוח, למרות התחייבויות מפורשות לבג"ץ, ועכשיו עסקינן בנשיאה שאומרת א' בבית המשפט וכותבת לאחר מספר ימים ב' בפסק דין עלוב. עצוב. השחיתות מתחילה מההתנהלות הזאת. כאשר ועדות ושופטים שאמורים להיות אובייקטיביים מתנהלים כמו פוליטיקאים מצויים. עוד מילא אם הנשיאה בייניש, מלכתחילה, הייתה מחליטה כי זכותה של הוועדה שלא לפרסם, אבל לקבל את הטיעון המצוץ מהאצבע על "עומס בזמן"? נו באמת, נולדה אתמול הגברת? אם היה כל כך עמוס, מאיפה היה זמן לאחד מחברי הועדה לטרוח להגיע עד לבג"ץ ע"מ למנוע את הפרסום? מאיפה היה להם זמן להדליף לתקשורת שהם "מתפטרים" (הלוואי עלינו). עדיף לחכות יומיים עם פרסום הדוח ולפרסם את העדויות. אם זה הקצב שלוקח לועדה לפרסם 3 עדויות, אז פרסום כל עשרות העדויות יקח עשרות שנים. מתארת את העניין, בדיוק, השופטת פרוקצ'יה בדעת המיעוט: "התנהלותה של הוועדה בנושא פרסום הפרוטוקולים מאז מתן פסק הדין בעתירה הראשונה מעוררת פליאה גדולה. יש בה, בראש ובראשונה, משום אי-כיבוד זכותו של הציבור לקבל מידע אודות דיוני הוועדה, שנפגעה פגיעה קשה בשלילת הפומביות מכל ישיבות הוועדה. החובה לרפא פגם זה, ולו בפרסום מהיר של פרוטוקולים שנסרקו, לא קויימה. נדרשה עתירה נוספת של חה"כ גלאון כדי להניע את גלגלי הוועדה ולהביא לפרסומם של שלושת הפרוטוקולים הראשונים. לאחריהם לא פורסם דבר. ולא עוד, אלא שהוועדה נהגה בדרך לא דרך, במהלכים רבי תהפוכות ותעתועים, כדי לדחות את פרסומם של פרוטוקולים שהיא עצמה הודיעה לבית המשפט על מוכנותם לפרסום - עדויות ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. שום קושי לוגיסטי הכרוך בבדיקת פרוטוקולים לצורך פרסום אינו יכול להסביר ולתרץ את מהלכיה של הוועדה בענין זה; היא הגדילה לעשות בניסיונה, במהלך האחרון, לפתוח את נושא פרסום הפרוטוקולים לדיון עקרוני מחודש האמור, לדבריה, להתנהל על-ידה. שוב אין היא טרודה בשאלות טכניות של יישום מעשי של חובת הפרסום, אלא עוסקת היא בשאלות מושגיות עיוניות כלליות של עצם חובת הפרסום וסייגיה, והכל על-פי השקפתה וטעמיה. אין כל מיתאם בין התנהלות הוועדה בעניין הפרסום, להנחיות פסק הדין, ועולה מהתנהלות זו של הוועדה רוח של כפירה בהנחיות, והבעת חוסר נכונות אמיתית לקיימן". ובהמשך (מראה בכך את העליבות של פסק הדין הרקוב של בייניש): "לא הובא כל טעם טוב, אמין ומשכנע לדחיית פרסומם של פרוטוקולים אלה עד לאחר מתן דו"ח הביניים, כאשר מועד פרסומם נועד על-ידי הוועדה עצמה כבר לערב פסח. לא הובהר לאור מהלכי הוועדה, מה הגורם האמיתי העומד מאחורי התנגדותה הנחרצת לפרסום מיידי של חומר שכבר נסרק, נבדק והוכן לפרסום, ומניעה נוספת של חשיפתו מנציחה את הפגיעה המתמשכת בזכות הציבור לדעת, שאין בצידה נימוקים משכנעים ומושכלים. בנסיבות אלה, השהייה נוספת של פרסום תמלילים שהמדינה עצמה הודיעה על מוכנותם לפרסום, פוגעת פגיעה בלתי מידתית בציבור, ולא מצאתי כל הצדקה להכשירה". אני שוב חוזר על הערכתי שהועדה מטעם המושחתת הזאת הולכת לנקות את אולמרט, להפיל כשעיר לעזעזל (ובצדק) את חלוץ ויתכן תפגע קצת גם בפרץ. אני אפילו חושב שהועדה המושחתת הזאת עלולה לנסות להפיל את התיק על ביבי, העיקר שמי שמינה אותם יהיה מרוצה. למרבה הצער בג"ץ משתתף כעת בחגיגה. הייתי ממליץ לחבר גם את בייניש, בנוסף לחברי וינוגרד, לפוליגרף ולשאול אותם בדיוק את ששאלה פרוקציה - "מה הגורם האמיתי העומד מאחרי התנגדותכם/פסק דינכם". במידה והתשובה תהיה שונה ממה שנאמר לבג"ץ או מה שנכתב בפסק הדין, להעמיד את כולם לדין באשמה של הפרת אמונים.