הפורום גם כבמה לשיתוף בקושי

הקלה על כאבים וייסורי נפש

צעירים ולא רק צעירים בגיל יכולים לכתוב לנו על כל נושא שכואב ומעיק להם. ללא בושה. ללא פחד. ללא אשמה. רק לשתף. ואולי נוכל עם נסיוננו הצנוע ובכל זאת רב שנים לסייע. דעו שאינכם לבד, שרבים מאתנו היו בכל הסרטים הנוראים שחוויתם, אך שרדנו אותם ויצאנו משם חזקים ומחוזקים עוד יותר, מכיוון שהיו כאלה שהאירו את דרכנו וסייעו לנו, מלאכים או בני אדם - שגם הם המלאכים הטובים שלנו עלי אדמות. כתבו לנו אהובים יקרים - ואפשרו לנו, לאלוהים, למלאכיו ולישויות של אור לכם לעזור!
 
הפורום גם כבמה לשיתוף בקושי

ליבי מתרונן כאשר אני קוראת את כל התקשורים והמזמורים הנפלאים כאן בפורום, וגם רוטט בשמחה כאשר אנחנו מתאחדים יחד בתפילה, וכמובן גומעת אני בתודה גם את כל התובנות העולות מהלב הצומח והמתבונן בחייו מתוך זוית רחבה ומוארת יותר. אך אחת הסיבות הנוספות שלשמו נולד הפורום הוא גם כדי לשתף בקשיי היום יום במסע המופלא הזה שאנחנו קוראים לו חיים. כי הדרך אמנם סוגה בשושנים אך עדין החוחים חותכים ולעתים דוקרים עד כאב. ואני לא רק מציעה לכם לשתף אלא כדוגמא אישית אעשה זאת עכשיו עימכם. אך לפני כן ברצוני להודות לאנשים היקרים שסייעו לי: טלאור, אנייה, צביקה וחגית עתליה וגדעון. אני עדין בשלהי התהליך ואת פיסת הפאזל האחרונה - אני מקווה - אוכל לשתף רק בשבוע הבא. ומדוע אני משתפת אתכם? מדוע אינני שומרת זאת לעצמי ולחוג הידידים המצומצם? מדוע אני בכל זאת חושפת משהו מאד עמוק גם לכם אהובים? ובכן, אמר לי פעם נמרוד שהוא רואה אותנו כמשתתפים במרוץ שליחים, כל דור מוסר לבא אחריו, מטיב איתו, מקדם אותו, ולאחר מכן הדור המקבל מוסר לחדש וכן הלאה, מרוץ שליחים תרתי משמע. וגם אני מרגישה שאני יכולה למסור משהו שעשוי להקל עליכם כדי שתוכלו להעביר הלאה ולהקל גם על עצמכם. ובכן קבלתי בשעתו בתקשור שאנחנו כולנו מתקלפים מקליפות שכבר אינן מתאימות לנו. והשלת הקליפה מלווה לעתים בכאב גדול. ככול שהתדרים שלנו עולים, התדרים הנמוכים כבר אינם מתאימים ויש להסירם. וקליפות אלה אנחנו מושכים גם מגלגולים קודמים. ובכן לפני הכנס, בשעות מסויימות ביום ששי, וגם אחרי הכנס פשוט סבלתי מכאבי ראש בלתי נסבלים. טלאור ביום ששי הניח את שתי יחדיו הנעימות והרגישות ואחרי כמה דקות רווח לי. אך מה שטלאור עשה היה בבחינת אקמול, אופטלגין, אך לא נכנסנו לשורש העניין כי פשוט לא היה זמן והייתי חייבת לרדת לקבלת השבת. אך העזרה הראשונה שלו הייתה נהדרת ומועילה. ואחרי הכנס שוב החלו הכאבים העזים, ומתוך כל השיח שהיה לי עם ידידיי שהזכרתי לעיל, הסתבר שבאחד הגלגולים - ולאיו דווקא הגלגולים האחרונים - כאשר שימשתי ככוהנת - כך תיקשר לי צביקה - לא השתמשתי נכונה בכוחות שנתנו לי והיום מכיוון שאני נוהגת נכונה אותן קליפות מבקשות לצאת, כי אין להן מקום בתוכי, והיציאה הזאת כרוכה בכאבים. וצביקה השתמש בביטוי: חישוקים במוח. ומקומות אלה אחרי שנקלפו זקוקים לריפוי ומזור. וברגע שהבנתי זאת מיד עשיתי את ריפוי החללים שלנו - שהרי רק אנחנו באמת יכולים לחולל את הריפוי בתוכנו - ואז בעזרת המלאכים רבי נחמן וישוע, יחד עשינו את הריפוי. וגם אנייה כל הזמן - אחרי שראתה מה שראתה - ועשתה בכישוריה המיוחדים את אשר עשתה, התשלובת של כל אחד מהם בפאזל יחד עם מאמצי שלי - נשאו בסיומו של יום פרי, והעננה הכבדה שרבצה עלי פשוט התפוגגה. לא הייתי יכולה לעשות זאת ללא אחד מידידיי היקרים, כל אחד תרם את תרומתו החשובה בפאזל הזה, מה שרק הוכיח לי שוב ושוב עד כמה אנחנו רקמה אנושית אחת המסייעת ותומכת זה בזו. וזו אמורה להיות ביום מן הימים תפארתה של השושנה, כאשר כולנו נדע נרגיש ונחווה אמת עמוקה זו. ושוב אני רוצה להודות לכל היקרים הנפלאים צביקה חגית, אנייה, עתליה, טלאור, גדעון. אך אני יודעת שיש עוד פן לסיפור שאותו כנראה אגלה רק בשבוע הבא. זו כבר הפעם השנייה שטראומות מגלגולים קודמים נוגעים בי פעם הרחם, והפעם הראש - שעכשיו מוצאים את ביטויים ומתקלפים מאתנו. מה שגם מזכיר לי את הפסוק: פוקד עוון אבות על בנים ועל שלשים ועל ריבעים. ואני מפרשת זאת לא כעונש, אלא כמשהו שאנחנו עושים אותו בגלגול מסויים ואחר כך נושאים את המורשת הזאת בגלגול שני - ואז בגלגול שלישי ורביעי עד שמגיע הזמן ואנחנו צומחים ומתבגרים מתקנים ומודעים ואז אותו עוון שעשינו יורד מאתנו ומיתקן. יקרים הבאתי זאת בפניכם כי אולי כמה מכם אינם צדיקים גמורים כמוני, והמידע הזה יכול להועיל. מי שצדיק גמור מוזמן לשכוח מכל הנכתב. הכתוב מתייחס לרוב בני האדם שהם צדיקים - אך עדין אינם צדיקים גמורים. ועם זאת אני פונה לאלוהים ומבקשת עבורכם, ועבורי, למעשה עבור כולנו שימחה את עווננו הישנים מגלגולים קודמים - עכשיו שאנחנו מודעים - - ללא ייסורים, ללא כאבים, כמו נאמר בישעיהו אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. שתהיה ההלבנה קלה נעימה ככל האפשר כחגיגה שמחה של השלת העור, ובניית האור החדש. תודה לכולכם וליהוה ששלח אלי את שליחיו הנאמנים כאן בפורום לסיוע מזור ועזרה.
 
קליפות

אתוודה ואומר שגם אני עובר בתקופה האחרונה זמנים לא קלים, בהם הגוף הרגשי שלי מקלף מעליו את השכבות הפצועות והכואבות ואין זה קל כלל וכלל, אך אכן צרת רבים חצי נחמה היא וגם ההבנה שזהו שלב בתהליך של התנקות ושל השלה של שכבות שלאחריו יוקל לנו ונהיה יותר בהירים, יותר צלולים. אין לדחוק את השעה. יש לתת לתהליכים להבשיל ולהודות לאל הטוב שכך הוא עושה, שהוא מרפאנו. אהבה אני שולח לכל הכואבים באשר הם ומבטיח רפואה בשם האל כי כבר נאמר שהוא הרפא לשבורי לב ומחבש לעצבותם (תהלים קמז), והרי כל התהליך הזה מוביל אותנו ליום בו: היה אור-הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבש יהוה את-שבר עמו ומחץ מכתו ירפא. (ישעיהו ל) ועוד נאמר כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם-יהוה (ירמיהו ל)
 
למעלה