הפנו אותי לשאול את שאלתי פה,אז אשמח לתשובה

[מאי 282]

תודה רבה,על התשובות שעוזרות לעשות

"סדר" במחשבות....

 

[מאי 282]

הפנו אותי לשאול את שאלתי פה,אז אשמח לתשובה

אני מוטרדת מאוד לאחרונה ומרגישה רע ולא ממש יודעת מה לעשות.... יש לי חברה,שהיא יותר רואה בי חברה שלה מאשר אני רואה אותה,אנחנו שנים בקשר,אך זהו קשר שברובו מתבסס על שיחות ופגישות שהיא יוזמת,הרבה פעמים אני אפילו מרגישה סוג של "כפייה"כי לא נעים לי, לא יפה להתחמק וכו... רוב הזמן זה רק היא,היא מדברת,מספרת,משתפת,היא טיפוס ממש דכאוני וממורמר ואני בעיקר שם בשבילה על תקן "אוזן קשבת". לפני חצי שנה בעלה נפצע קשה מאוד בתאונת עבודה והוא מאושפז בשיקום ועוד יהיה במצב הזה המון זמן... במהלך כל התקופה הזו לא היה יום שלא התקשרתי לשאול לשלומם,ביקרתי לעיתים ארוכות יותר(שעה נסיעה ואני גם עובדת ויש לי שני ילדים)אך בכל ביקור הייתי נשארת לכמה שעות "טובות" בהם הייתי עוזרת,מסיעה,מביאה,קונה,מסייעת במה שאפשר,נכון זה לא היה קורה הרבה,אך הרגשתי שאני פשוט לא יכולה לבוא יותר מזה.... חברתי כל הזמן מעירה לי ו"עוקצת" אותי על כך,כל שיחת טלפון היא נותנת לי הרגשה שאני לא מספיק שם בשבילה,כמה שהיא מאוכזבת,שהיא מצפה ליותר,שחברות נמדדת במצבים כאלה וכו... קשה לי מאוד,אני לא מחפשת תודה או הערכה,אך היא ממש פוגעת בי,כשאני מצידי מרגישה שאני לא יכולה לתת יותר,יש לי גם את חיי שהם לא נעצרו והם ממשיכים הלאה... אני כבר מרגישה שאני לא מסוגלת להיות שם בשבילה יותר,שאין לי את האנרגיות הטובות,שאני עושה כי אני "חייבת" ולא כי אני באמת רוצה,רע לי ואני כבר לא רוצה להיות במקום הזה. מצד שני איזו מין חברה אני באמת שדווקא עכשיו במצב הזה נוטשת אותה? סליחה מראש,על המכתב הארוך... אני כבר לא יודעת מה לעשות...כאילו אני יודעת,אני כבר לא רוצה להיות שם,איך כיצד מתמודדים עם כל ייסורי המצפון,עם כל החברים שמסתכלים מהצד על הסיטואציה ומעבירים ביקורת,כיצד?

 

[freearth10]

נתינה וקבלה

חברות טובה מביאה יחד איתה שיתוף שבו כל אחד גם נותן וגם מקבל. איכשהו יצא שבחרתן מי תהיה הנותנת ומי תהיה המקבלת למרות שברור לגמרי שברגע שנתת אוזן קשבת גם את קיבלת משהו, אחרת החברות הזאת לא היתה מחזיקה לאורך זמן. ואז קרה משהו שהפר את האיזון הזה והכריח אותך להיות שם יותר ממה שאת היית מוכנה לתת. זה לא משנה אם תהיי שם או לא. ברגע שזה משהו שאת "חייבת" - את גם משדרת את זה וזה יגיע לצד השני אם תרצי או לא תרצי. מציעה לך לדבר איתה בדיוק כמו שכתבת כאן בפורום. אם היא תעלב - זה המקום שלה. אם החברות הזאת חשובה לה היא תמצא את הדרך שוב אליך. לי יש חברה שנזכרת שיש לה חברה תמיד רק כשרע לה. באיזשהו מקום נמאס לי להיות המיכל שלה וכשהבן זוג שלה קיבל התקף לב אומנם התקשרתי אבל לא יותר מזה. הוא היה מאושפז שבועיים בבית חולים ואני הפעם החלטתי לא להגיע. האמת? זה רק עשה לקשר שבינינו טוב. היא הבינה כמה שאני חשובה לה ומנסה קצת לאזן את הנתינה והקבלה. חברה היא משהו שהולך איתך כל החיים, גם כשהיא כבר לא איתך פיזית. החוויות שעברתן יחד נשארות שם עמוק עמוק בפנים וכשתפקידה מסתיים בחייך היא כבר תוביל אותך אל חברות חדשה שתתאים לך היום יותר. אם החלטת להפרד ממנה, אמרי לה תודה - (אפילו לא פנים אל פנים), כי היא לבטח נתנה לך משהו יחיד ומיוחד שאף אחד אחר לא הצליח לתת לך.

מאיה

 

[ע ד י בכר]

היי וברוכה הבאה לפורום

מה שחשוב הוא מדוע את מרגישה כך, מה לא סגור אצלך שגורם לך לייסורי מצפון. תראי, את החלטת שאת לא יכולה לתת יותר וזה בסדר גמור. זוהי החלטה לגטימית שמתאימה לך ובאה לתמוך באיכות חייך. חברתך מעירה לך ועוקצת אותך וזה שייך לה, מה שחשוב זה איך שאת מקבלת את הערותיה ועקיצותיה. אם לא היה אצלך מקום שחשוף להערות האלו הם לא היו מגיעות יותר או שהיו מגיעות (כן, כן זה שלה ולא שלך) ובכלל לא היו פוגשות בך. אני מציע לך לברר את המקום החשוף שאותן הערות של חברתך פוגשות בך וזו עבודה בינך לבין עצמך. כאשר תדעי מה המקום הזה תוכלי להבין אותו ולטפל בו ואז אותן הערות לא יגעו בך או יפגעו בך. בהצלחה עדי

 

[מאי 282]

ייסורי המצפון שלי הם מהמקום שאני לא מספיק

שם בשבילה באמת,זה הרי נכון,יכולתי לתת יותר..אך בפועל אני לא עושה את זה. היא לא במקום הראשון אצלי,יש את הילדים,הבעל,העבודה,לא נשאר לי יותר מדיי זמן גם אליה,לא במינון שהיא מצפה. כנראה שיש בי משהו שמרגיש צורך לרצות,אני לא יודעת למה.... אני גם מרגישה שזה לא זמן מתאים לה עכשיו,במצב בו היא נמצאת שדווקא אני זו שמרימה ידיים ולא שם כדי להכיל אותה יותר.מבחינתי ברור לי שאני לא בסדר. אני נפגעת כי באיזשהו מקום יש גם אמת בדבריה וזה לא נעים שמטיחים בפניך את האמת,לפעמים. אני מזמן כבר לא רוצה את החברות הזו,אך אני כועסת על עצמי שאני מנתקת אותה דווקא עכשיו,אך אני באמת מרגישה שאני לא יכולה יותר. אני מקווה שאוכל להיות מספיק כנה עם עצמי כדי להבין,למה זה ככה...

 

[ע ד י בכר]

היא לא במקום הראשון אצלי

ואני כבר מזמן לא רוצה את החברות הזו - אלו שני משפטים מאוד ברורים שאת אומרת מצד אחד ואילו מהצד השני אותן אמירות מעלות איזה שהוא זכרון או מערכות אמונה מודעות או לא מודעות שגורמים לך להרגיש לא בסדר ומעלה את הצורך לרצות. בתהליך עבודה היית משחררת מזה מתח רגשי והיית חופשיה לבחור את בחירותייך עם מינימום מתח רגשי שלילי. דרך כאן אני יכול להמליץ לך לומר את המשפט "אני בוחרת......." בכל פעם שמופיעה סיטואציה (אפילו מחשבתית דמיונית) שקשורה בחברתך. "אני בוחרת לבלות עם ילדי" "אני בוחרת לא לא להפגש איתה" "אני בוחרת לסיים את הקשר הזה" וכדומה... נסי לעשות זאת לפחות שבוע ושימי לב מה קורה לך בהקשר לנושא שהעלית. בהצלחה עדי