הצילו 
מה הולך פה? מה רוצים לומר לי כאן??!!
איך איך מתמודדים עם השנאה הזו והדעות הקדומות???
סיפור שקרה:
כבר יותר מחודש אני מחפשת דירה, החלטתי בעצתם ובתמיכתם של הרב והפסיכולוגית - שנכון יותר שאצא מהבית, מהמון בחינות, בעיקר למטרה של צמיחה אישית ועצמאות ומה שנקרא "לנתק את חבל הטבור" ולהפסיק לנסות לרצות אותם גם אם מה שהם רוצים זה על חשבון היהדות, אבל בעיקר, על חשבון מה שעושה לי טוב ומה ומי שאני רוצה להיות, ואיך שאני רוצה לראות את עצמי.
אין הרבה דירות בכלל בתקציב ובאיזור שאני מחפשת, והנה קרה נס והדירה שגרתי בה לפני בערך שנה וחצי, דירה מעולה מכל הבחינות שאני יכולה לחשוב - התפנתה. התקשרתי לבעל הדירה, אך אבוי - הם רוצים כניסה ביולי... יולי מוקדם בשבילי, אמרתי לו, תודה רבה ובהצלחה. הוא מכיר אותי ומאד רצה להשכיר לי, אבל מה לעשות, לא מסתדר... טוב. אחרי בערך שבוע שאני מתחילה להתייאש כי פשוט אין דירות בהיצע, הוא מתקשר שוב, ואומר שחשב על זה ובגלל שהוא סומך עליי, הוא מוכן לחכות חודש עבורי (למרות שזקוק לכסף הזה), שאכנס רק באוגוסט, ובלבד שאני אהיה זו שאכנס. כאן נכנסתי ללחץ ואמרתי לו שאחזיר לו תשובה עד למחרת, בינתיים דיברתי עם חברה טובה שגם שמעה בזמנו את השיחה עם הרב ודיברתי אז איתה הרבה על כמה שאני רוצה למצוא דירה, אמרתי לה שמלחיץ אותי כי הוא מבקש שנה התחייבות מראש, (אציין שלא שיתפתי בלבטיי אלה את בעל הדירה כלל) והופס! למחרת הוא מתקשר, ואומר שהוא מוכן להוזיל את המחיר ושלא אצטרך להתחייב לשנה! מה זה?! טוב. החלטתי שעכשיו באמת אין לי סיבה שלא. הדירה קרובה מרחק הליכה לאוניברסיטה, למדרשה, לבתי כנסת, לכל המשפחות שאני מכירה בעיר מהשבתות שאני עושה אצלם, לרב, לפסיכולוגית, מרחק נסיעה 10 דק מההורים, אפילו יש לי כמה חברות ותיקות מפעם בעיר. עכשיו באמת אין לי סיבה לוותר על המטרות שלי.
דיברתי עם אמא ואבא וסיכמנו שאין להם התנגדות שאעבור בתנאי שהפסיכולוגית מאשרת שזה לטובתי, מפני שעד עכשיו דובר רק על זה שהם מפחדים שיהיה לי קשה לבד, מאחר שפעם שעברה שגרתי לבד זה היה כשהייתי בקשר זוגי, והחבר היה בא אליי די הרבה, ועכשיו יהיה לי בודד ועצוב.. אז שאלתי - אם הפסיכולוגית מאשרת, אפשר להודיע לבעל הדירה שאני מעוניינת לחתום? אמרו כן. נסעתי לפסיכולוגית, אמרה פה אחד שכן, דיברנו על זה ואפילו שלי עצמי היו פחדים בנושא היא הצליחה לשכנע אותי שגם אם יש להם בסיס היא ממליצה בלב שקט שאעשה זאת.
אחרי הפגישה התקשרתי לאמא, דיווחתי על הממצאים מהשיחה, וידאתי שהכל תקין מבחינתה בנושא - והתקשרתי נרגשת לבעל הדירה, וקבענו להיום לדבר על החוזה.
אחרי שהייתי ביום סידורים בעיר, ישבתי בפארק מול הדירה וחיכיתי שתגיע כבר השעה שבעל הדירה אמור להגיע, התקשרתי לאמא שלי לשאול אם יש סיכוי שאחד מהם יגיע לחתום על צ'ק ביטחון (כנהוג בדירות שכורות, לא משהו שלא עשינו בדירות הקודמות ששכרתי). ואז נפלה הפצצה. "אבא ואני חשבנו על זה, ואנחנו לא מוכנים לתת חתימה לצ'ק ערבות". למה? "כי אנחנו רואים שאת חוזרת בתשובה, והפחד שלנו הוא שאם תגורי לבד את תלכי ותתחרדי, וזה יוביל (כמובן) לנתק מאיתנו. ואנחנו לא מוכנים לתת לזה יד."
כמה שניסיתי להסביר, כמה שנתתי דוגמאות מהמשפחה היחידה של חרדים בעלי תשובה שהם מכירים (אלה שהתארחו אצלם אז בשבת, מה שהתייעצתי כאן אז), ללא הואיל. הסברתי שאין שום סיבה מבחינת התשובה וגם לא אם אהיה חרדית, שאתנתק מהם, נתתי לדוגמה את המשפחה שהם מכירים שלא התנתקו בשום צורה, אבל לא, "אצלם זה משהו אחר, הם משהו יוצא דופן... הם לא הולכים להתייעץ עם הרב על כל דבר". זה על סמך שהם יודעים על פעמיים (!) בכל תהליך התשובה שלי עד כה, שהתייעצתי עם הרב בנושא הלכתי. לא יודעת מאין הם הסיקו לגבי כמה שהם מתייעצים בהלכה.
התחרפנתי ויצאתי ממש מכליי בשיחה הזו, דיבור כזה וסערת רגשות כזו כבר המון המון זמן לא יצאה ממני, בטח לא עם אמא.
אין צ'ק ביטחון, ואם לא יהיה צ'ק ביטחון בכלל לא בטוח שתהיה דירה.
אמרתי לה בטלפון באותה שיחה שאם יקרה שאתנתק מהם, זה יהיה רק מהסיבה הזו, של ההתנהגות הזו שלהם לגביי, ובשום צורה לא מסיבה של דת כזו או אחרת. אבל אם הם ימשיכו בדרך הזו הם בהחלט עלולים לאבד אותי (על החלק הזה של הנאום אני די מצטערת, למרות שחוששת שהוא עלול להתקיים).
בסוף נפגשתי איתו כמתוכנן, אמרתי לו שהצ'ק ערבות מתעכב קצת, חתמנו על איזה משהו זמני רק בשביל שיוכל לסגור את הדירה לחודש מול העירייה, והיה ממש ברוח טובה וכיפית וסיימנו בול כך שהספקתי אחרי זה בלי לאחר דקה לשיעור מוסר במדרשה (ואני מאחרת כרונית בד"כ).
כשסיימתי פשוט לא התחשק לי לחזור הביתה. הרבה זמן לא הרגשתי כזו סלידה, פעם אחרונה שהרגשתי כך מהר מאד חתמתי על חוזה בדירה לבד. בזמנו הם קיבלו ותמכו בי, אפילו עזרו כלכלית, מה שעכשיו אני לא מבקשת מהם כלל. רק חתימה.
די.. זה פשוט מספיק לי מהם. אני יודעת שהם עוד עשויים להרגע וגם שתהיה להם שיחה אישית עם הפסיכולוגית שלי השבוע בע"ה (שגם אליה התקשרתי בכל ההסטריה הזו אחרי השיחה עם אמא) ושעם המון המון סייעתא דשמיא יש סיכוי שאני עוד אזכה להכנס לדירה הזו באוגוסט הקרוב.
אבל אוף כמה שקשה לי איתם!!!!!! די!!! אני רוצה לגור לבד!!! להתלבש איך שבא לי!!! לקנות לעצמי אוכל בסופר למהדרין (שנמצא דקה הליכה מהדירה הזו)!!! ושיהיה לי בית להיות בו בשבת!!!! וללכת למדרשה, לגור מטר מהאוניברסיטה, להפגש עם חברות ומשפחות ואנשים שמעריכים ומחזקים אותי, את מי שאני, ואת מי שאני רוצה להיות!!! למה למה בשניה האחרונה, שעה וחצי לפני הפגישה, מוכרזת נגדי מלחמה שכזו???????
דייייייייי ריבונו של עולם כמה חיזוקים אני מקבלת, גם מאנשים, גם מ"סתם" דברים "מקריים" שקורים לי במהלך היום, דברים מסתדרים לי בצורה שאני לא מבינה בכלל, אנשים ומורים ורבנים מפרגנים לי ומעודדים כל כך, כל מה שאני רוצה, כל מה שאני צריכה... כל כך הרבה תמיכה ופרגון ואהבה מסביב. ורק ההורים שלי מסרבים אקטיבית לתשובה שלי, ודווקא אותם אני מצווה לכבד.
א י ך ע ו ש י ם א ת ז ה ? ? ? ? ? ? ?
מה הולך פה? מה רוצים לומר לי כאן??!!איך איך מתמודדים עם השנאה הזו והדעות הקדומות???
סיפור שקרה:
כבר יותר מחודש אני מחפשת דירה, החלטתי בעצתם ובתמיכתם של הרב והפסיכולוגית - שנכון יותר שאצא מהבית, מהמון בחינות, בעיקר למטרה של צמיחה אישית ועצמאות ומה שנקרא "לנתק את חבל הטבור" ולהפסיק לנסות לרצות אותם גם אם מה שהם רוצים זה על חשבון היהדות, אבל בעיקר, על חשבון מה שעושה לי טוב ומה ומי שאני רוצה להיות, ואיך שאני רוצה לראות את עצמי.
אין הרבה דירות בכלל בתקציב ובאיזור שאני מחפשת, והנה קרה נס והדירה שגרתי בה לפני בערך שנה וחצי, דירה מעולה מכל הבחינות שאני יכולה לחשוב - התפנתה. התקשרתי לבעל הדירה, אך אבוי - הם רוצים כניסה ביולי... יולי מוקדם בשבילי, אמרתי לו, תודה רבה ובהצלחה. הוא מכיר אותי ומאד רצה להשכיר לי, אבל מה לעשות, לא מסתדר... טוב. אחרי בערך שבוע שאני מתחילה להתייאש כי פשוט אין דירות בהיצע, הוא מתקשר שוב, ואומר שחשב על זה ובגלל שהוא סומך עליי, הוא מוכן לחכות חודש עבורי (למרות שזקוק לכסף הזה), שאכנס רק באוגוסט, ובלבד שאני אהיה זו שאכנס. כאן נכנסתי ללחץ ואמרתי לו שאחזיר לו תשובה עד למחרת, בינתיים דיברתי עם חברה טובה שגם שמעה בזמנו את השיחה עם הרב ודיברתי אז איתה הרבה על כמה שאני רוצה למצוא דירה, אמרתי לה שמלחיץ אותי כי הוא מבקש שנה התחייבות מראש, (אציין שלא שיתפתי בלבטיי אלה את בעל הדירה כלל) והופס! למחרת הוא מתקשר, ואומר שהוא מוכן להוזיל את המחיר ושלא אצטרך להתחייב לשנה! מה זה?! טוב. החלטתי שעכשיו באמת אין לי סיבה שלא. הדירה קרובה מרחק הליכה לאוניברסיטה, למדרשה, לבתי כנסת, לכל המשפחות שאני מכירה בעיר מהשבתות שאני עושה אצלם, לרב, לפסיכולוגית, מרחק נסיעה 10 דק מההורים, אפילו יש לי כמה חברות ותיקות מפעם בעיר. עכשיו באמת אין לי סיבה לוותר על המטרות שלי.
דיברתי עם אמא ואבא וסיכמנו שאין להם התנגדות שאעבור בתנאי שהפסיכולוגית מאשרת שזה לטובתי, מפני שעד עכשיו דובר רק על זה שהם מפחדים שיהיה לי קשה לבד, מאחר שפעם שעברה שגרתי לבד זה היה כשהייתי בקשר זוגי, והחבר היה בא אליי די הרבה, ועכשיו יהיה לי בודד ועצוב.. אז שאלתי - אם הפסיכולוגית מאשרת, אפשר להודיע לבעל הדירה שאני מעוניינת לחתום? אמרו כן. נסעתי לפסיכולוגית, אמרה פה אחד שכן, דיברנו על זה ואפילו שלי עצמי היו פחדים בנושא היא הצליחה לשכנע אותי שגם אם יש להם בסיס היא ממליצה בלב שקט שאעשה זאת.
אחרי הפגישה התקשרתי לאמא, דיווחתי על הממצאים מהשיחה, וידאתי שהכל תקין מבחינתה בנושא - והתקשרתי נרגשת לבעל הדירה, וקבענו להיום לדבר על החוזה.
אחרי שהייתי ביום סידורים בעיר, ישבתי בפארק מול הדירה וחיכיתי שתגיע כבר השעה שבעל הדירה אמור להגיע, התקשרתי לאמא שלי לשאול אם יש סיכוי שאחד מהם יגיע לחתום על צ'ק ביטחון (כנהוג בדירות שכורות, לא משהו שלא עשינו בדירות הקודמות ששכרתי). ואז נפלה הפצצה. "אבא ואני חשבנו על זה, ואנחנו לא מוכנים לתת חתימה לצ'ק ערבות". למה? "כי אנחנו רואים שאת חוזרת בתשובה, והפחד שלנו הוא שאם תגורי לבד את תלכי ותתחרדי, וזה יוביל (כמובן) לנתק מאיתנו. ואנחנו לא מוכנים לתת לזה יד."
כמה שניסיתי להסביר, כמה שנתתי דוגמאות מהמשפחה היחידה של חרדים בעלי תשובה שהם מכירים (אלה שהתארחו אצלם אז בשבת, מה שהתייעצתי כאן אז), ללא הואיל. הסברתי שאין שום סיבה מבחינת התשובה וגם לא אם אהיה חרדית, שאתנתק מהם, נתתי לדוגמה את המשפחה שהם מכירים שלא התנתקו בשום צורה, אבל לא, "אצלם זה משהו אחר, הם משהו יוצא דופן... הם לא הולכים להתייעץ עם הרב על כל דבר". זה על סמך שהם יודעים על פעמיים (!) בכל תהליך התשובה שלי עד כה, שהתייעצתי עם הרב בנושא הלכתי. לא יודעת מאין הם הסיקו לגבי כמה שהם מתייעצים בהלכה.
התחרפנתי ויצאתי ממש מכליי בשיחה הזו, דיבור כזה וסערת רגשות כזו כבר המון המון זמן לא יצאה ממני, בטח לא עם אמא.
אין צ'ק ביטחון, ואם לא יהיה צ'ק ביטחון בכלל לא בטוח שתהיה דירה.
אמרתי לה בטלפון באותה שיחה שאם יקרה שאתנתק מהם, זה יהיה רק מהסיבה הזו, של ההתנהגות הזו שלהם לגביי, ובשום צורה לא מסיבה של דת כזו או אחרת. אבל אם הם ימשיכו בדרך הזו הם בהחלט עלולים לאבד אותי (על החלק הזה של הנאום אני די מצטערת, למרות שחוששת שהוא עלול להתקיים).
בסוף נפגשתי איתו כמתוכנן, אמרתי לו שהצ'ק ערבות מתעכב קצת, חתמנו על איזה משהו זמני רק בשביל שיוכל לסגור את הדירה לחודש מול העירייה, והיה ממש ברוח טובה וכיפית וסיימנו בול כך שהספקתי אחרי זה בלי לאחר דקה לשיעור מוסר במדרשה (ואני מאחרת כרונית בד"כ).
כשסיימתי פשוט לא התחשק לי לחזור הביתה. הרבה זמן לא הרגשתי כזו סלידה, פעם אחרונה שהרגשתי כך מהר מאד חתמתי על חוזה בדירה לבד. בזמנו הם קיבלו ותמכו בי, אפילו עזרו כלכלית, מה שעכשיו אני לא מבקשת מהם כלל. רק חתימה.
די.. זה פשוט מספיק לי מהם. אני יודעת שהם עוד עשויים להרגע וגם שתהיה להם שיחה אישית עם הפסיכולוגית שלי השבוע בע"ה (שגם אליה התקשרתי בכל ההסטריה הזו אחרי השיחה עם אמא) ושעם המון המון סייעתא דשמיא יש סיכוי שאני עוד אזכה להכנס לדירה הזו באוגוסט הקרוב.
אבל אוף כמה שקשה לי איתם!!!!!! די!!! אני רוצה לגור לבד!!! להתלבש איך שבא לי!!! לקנות לעצמי אוכל בסופר למהדרין (שנמצא דקה הליכה מהדירה הזו)!!! ושיהיה לי בית להיות בו בשבת!!!! וללכת למדרשה, לגור מטר מהאוניברסיטה, להפגש עם חברות ומשפחות ואנשים שמעריכים ומחזקים אותי, את מי שאני, ואת מי שאני רוצה להיות!!! למה למה בשניה האחרונה, שעה וחצי לפני הפגישה, מוכרזת נגדי מלחמה שכזו???????
דייייייייי ריבונו של עולם כמה חיזוקים אני מקבלת, גם מאנשים, גם מ"סתם" דברים "מקריים" שקורים לי במהלך היום, דברים מסתדרים לי בצורה שאני לא מבינה בכלל, אנשים ומורים ורבנים מפרגנים לי ומעודדים כל כך, כל מה שאני רוצה, כל מה שאני צריכה... כל כך הרבה תמיכה ופרגון ואהבה מסביב. ורק ההורים שלי מסרבים אקטיבית לתשובה שלי, ודווקא אותם אני מצווה לכבד.
א י ך ע ו ש י ם א ת ז ה ? ? ? ? ? ? ?
