הקרן הקיימת האמיתית
החלטת היועץ המשפטי שלא להגן על הקרן הקיימת בבג"צ עדאללה היא צעד נכון בכיוון הנכון. היא לא תפתור את קונפליקט הדמוקרטיה מול הבעלות היהודית האקסקלוסיבית על האדמה במדינת ישראל, אבל היא איתות חיובי לגבי העתיד, כאשר ניתן יהיה לדבר על `אדמה` ללא מרכיבי הפרנויה האנטי ערבית או האנטי יהודית של שני הצדדים.
ההחלטה משמעה הפרדת כוחות בין קק"ל, שהיא התארגנות כביכול פרטית (של העם היהודי) לרכישת ושמירת קרקעות לבין מדינת ישראל. במסגרת ה`פרטיות` הזו קק"ל לא מוכרת אדמות לערבים. אפילו אם האדמות הללו נמצאות בתכנית המתאר של ערים וכפרים ערביים עולים על גדותיהם מחמת צפיפות אוכלוסין וצרכי פיתוח. גם כאשר קק"ל מפשירה אדמות, היא מקבלת מהמדינה קרקע חילופית, שם שריר וקיים הנוהל המונע מכירת קרקע לערבים. בעתיד, כאשר ישרור כאן שלום, כל זה ייעלם, אבל כדי להביא את השלום הזה צריך ללכת צעד אחר צעד בכיוון הנכון. למשל, החלטתו זו של היועץ.
אחת הסיבות בגינן אנחנו הורגים ונהרגים בארץ הזו היא הבעלות על האדמה. עבור כל צד מדובר באדמת קודש ובסמל האולטימטיבי של זהות לאומית. אבל על פי כל קריטריון סביר של מדינה דמוקרטית, לא ניתן להמשיך במצב שבו זרוע לגיטימית של המדינה (השייכות לעם היהודי של הקק"ל היא עניין הצהרתי) תסרב למכור קרקעות לאזרחי המדינה הערבים. כיצד היינו מגיבים אם גוף לאומי (פדראלי) של ארצות הברית היה מחליט שלא למכור קרקעות ליהודים באשר הם יהודים ? אנטישמיות הייתה המילה המעודנת ביותר בה היינו משתמשים, ובצדק. בנוסף אין לנו שום רצון להידמות לירדן למשל. מי שמוכר שם קרקעות ליהודים דינו מוות, או לפלשתינים. שם בכלל יורים במוכר אדמות ליהודים ללא משפט. גם הווקף והכנסייה אינם מוכרים את אדמותיהם למי שאינם מוסלמים או נוצרים, אבל מדינת ישראל איננה ווקף או כנסייה ואפילו לא בית כנסת, אלא מדינה דמוקרטית. מצד שני אנחנו עדיין מדינה בהתהוות, שלא לדבר על פרנויה הדדית, כך שהדרך לצאת ממדיניות של אפליה בלא לאבד את הן את הדמוקרטיה והן את האדמה היא להתקדם צעד אחרי צעד, הן בתהליכי הרגיעה המקומיים והן בחיסול חוקי האפליה. כאשר במקביל, בעולם הגלובלי הבא עלינו לטובה, ילך וירד ערכה של האדמה כסממן זהות לאומי בלעדי. עד אז, כדי להרגיע את הרוחות וכחלק מבניית השלום, יש להוביל צעדים מעשיים נוספים, בשטח, בשקט, ולהפשיר (לא למכור, להחכיר, כפי שנוהגים עם יהודים) קרקעות שאין חילוקי דעות לגבי נחיצותן. אנחנו חייבים ללכת בכיוון הזה כדי להמיס את משקעי ההפקעות של ראשית המדינה וכדי לתת למדינה שיניים על מנת למנוע השתלטות פראית על אדמות מדינה כפי שזה קורה בעיקר בנגב.
שומרי האדמה האמיתיים אגב, הם עובדי האדמה המוציאים ממנה את לחמם. לא הנדלניסטים של הקב"ה בשטחים, אלא המושבים והקיבוצים המתפרנסים מן החקלאות. מזה שנים מקצצות ממשלות הימין (בעידוד הנדלניסטים של מרכז הליכוד) ביכולות להתפרנס מן האדמה והחקלאים נאלצים להחכיר או למכור את אדמתם. במקום לסבסד את דודי אפל חייבת הממשלה לתמוך בחקלאים. אין להם אמנם ייצוג של ממש במרכז הליכוד, אבל בכל מקום שם הם דורכים על האדמה זו אדמת לאום וקרן קיימת אמיתית.
החלטת היועץ המשפטי שלא להגן על הקרן הקיימת בבג"צ עדאללה היא צעד נכון בכיוון הנכון. היא לא תפתור את קונפליקט הדמוקרטיה מול הבעלות היהודית האקסקלוסיבית על האדמה במדינת ישראל, אבל היא איתות חיובי לגבי העתיד, כאשר ניתן יהיה לדבר על `אדמה` ללא מרכיבי הפרנויה האנטי ערבית או האנטי יהודית של שני הצדדים.
ההחלטה משמעה הפרדת כוחות בין קק"ל, שהיא התארגנות כביכול פרטית (של העם היהודי) לרכישת ושמירת קרקעות לבין מדינת ישראל. במסגרת ה`פרטיות` הזו קק"ל לא מוכרת אדמות לערבים. אפילו אם האדמות הללו נמצאות בתכנית המתאר של ערים וכפרים ערביים עולים על גדותיהם מחמת צפיפות אוכלוסין וצרכי פיתוח. גם כאשר קק"ל מפשירה אדמות, היא מקבלת מהמדינה קרקע חילופית, שם שריר וקיים הנוהל המונע מכירת קרקע לערבים. בעתיד, כאשר ישרור כאן שלום, כל זה ייעלם, אבל כדי להביא את השלום הזה צריך ללכת צעד אחר צעד בכיוון הנכון. למשל, החלטתו זו של היועץ.
אחת הסיבות בגינן אנחנו הורגים ונהרגים בארץ הזו היא הבעלות על האדמה. עבור כל צד מדובר באדמת קודש ובסמל האולטימטיבי של זהות לאומית. אבל על פי כל קריטריון סביר של מדינה דמוקרטית, לא ניתן להמשיך במצב שבו זרוע לגיטימית של המדינה (השייכות לעם היהודי של הקק"ל היא עניין הצהרתי) תסרב למכור קרקעות לאזרחי המדינה הערבים. כיצד היינו מגיבים אם גוף לאומי (פדראלי) של ארצות הברית היה מחליט שלא למכור קרקעות ליהודים באשר הם יהודים ? אנטישמיות הייתה המילה המעודנת ביותר בה היינו משתמשים, ובצדק. בנוסף אין לנו שום רצון להידמות לירדן למשל. מי שמוכר שם קרקעות ליהודים דינו מוות, או לפלשתינים. שם בכלל יורים במוכר אדמות ליהודים ללא משפט. גם הווקף והכנסייה אינם מוכרים את אדמותיהם למי שאינם מוסלמים או נוצרים, אבל מדינת ישראל איננה ווקף או כנסייה ואפילו לא בית כנסת, אלא מדינה דמוקרטית. מצד שני אנחנו עדיין מדינה בהתהוות, שלא לדבר על פרנויה הדדית, כך שהדרך לצאת ממדיניות של אפליה בלא לאבד את הן את הדמוקרטיה והן את האדמה היא להתקדם צעד אחרי צעד, הן בתהליכי הרגיעה המקומיים והן בחיסול חוקי האפליה. כאשר במקביל, בעולם הגלובלי הבא עלינו לטובה, ילך וירד ערכה של האדמה כסממן זהות לאומי בלעדי. עד אז, כדי להרגיע את הרוחות וכחלק מבניית השלום, יש להוביל צעדים מעשיים נוספים, בשטח, בשקט, ולהפשיר (לא למכור, להחכיר, כפי שנוהגים עם יהודים) קרקעות שאין חילוקי דעות לגבי נחיצותן. אנחנו חייבים ללכת בכיוון הזה כדי להמיס את משקעי ההפקעות של ראשית המדינה וכדי לתת למדינה שיניים על מנת למנוע השתלטות פראית על אדמות מדינה כפי שזה קורה בעיקר בנגב.
שומרי האדמה האמיתיים אגב, הם עובדי האדמה המוציאים ממנה את לחמם. לא הנדלניסטים של הקב"ה בשטחים, אלא המושבים והקיבוצים המתפרנסים מן החקלאות. מזה שנים מקצצות ממשלות הימין (בעידוד הנדלניסטים של מרכז הליכוד) ביכולות להתפרנס מן האדמה והחקלאים נאלצים להחכיר או למכור את אדמתם. במקום לסבסד את דודי אפל חייבת הממשלה לתמוך בחקלאים. אין להם אמנם ייצוג של ממש במרכז הליכוד, אבל בכל מקום שם הם דורכים על האדמה זו אדמת לאום וקרן קיימת אמיתית.