הרבה זמן לא כתבתי

  • פותח הנושא d80
  • פורסם בתאריך

d80

New member
הרבה זמן לא כתבתי

כמו הרבה גם אני עברתי דירה,והיו בעיות עם המחשב, אז דבר ראשון שלום לכולן, רציתי להגיד שלשמוע את הבעל של אנג'ל נתן הרבה תקווה, הלוואי וכולן ימצאו זוגיות מאושרת, ויהיה מי שיקבל אותנו כמו שאנחנו. רציתי לבקש אם מישהי מוכנה לספר איך היא ספרה לאחים, חברים בני זוג מה זה טרנר איך היא הסבירה מה זה בכלל. וגם איך קבלו את זה, לטובה או שלא כי בטוח יש גם כאלה. ומה הייתה התגובה של מי שסיפרת לו ושלך אחרי שסיפרת וקיבלת את התגובה, אני לחברות גם כאלה שגדלתי איתן לא סיפרתי, גם הגיסים שלי לא יודעים ואני חושבת אם כן לספר וגם איך. ואולי עוד מחשבה לעשות שרשור ימי הולדת ולרכז את זה ואולי לעשות משהו עם זה. הרבה אושר וכוח דנה.
 
שלום דנה

שמחה שאת העלת את הנושא . את יכולה לדפדף אחורה ולקרוא. אצל כל אחת זה שונה. בעיקר מבחינת ההורים - הם זה שצריכים לדבר על זה בבית ולעודד אותך לשתף פעולה. כולל אחים. לשאלה שלך אם לספר - אין מניעה שלא. את בהחלט יכולה לשתף אותם. זה תלוי בך ואם את באמת מוכנה לזה ורוצה . אני אישית, חושבת שלדבר על משהו זה תמיד עוזר ככה בעצם את לא מרגישה לבד . יש אנשים שאת יכלה לשתף אותם.לא ?.. לגבי בן זוג - הכי נכון לספר לו הכל ושהוא ידע עליך. בעיקר בגלל נושא הפוריות. יש לי חבר ובהחלט שיתפתי אותו בהכל. זה התחיל שהוא שאל על הכדורים (ההורמונים) וסיפרתי למה אני צריכה אותם. ותוך כדי גם הסברתי לו שאצטרך לעבור טיפולי פוריות. תרומה הוא קיבל את זה יפה וכמובן שיתף פעולה . תאמיני לי וזה מניסיון - אם בחור רוצה אותך ובאמת מעוניין בך אז הוא לא יברח ולא יפרד ממך. הוא יגיד שהוא מקבל אותך כמו שאת. בדיוק כמו שאת תקבלי אותו כמו שהוא. בלי הנחות. העיקר לא לפחד ובהחלט לדבר על זה. שוב אני מפנה אותך דפים אחורה כאן בפורום כי כבר דיברנו על זה . נשיקות דרומית
 
היי

זה לא קל לספר מהפחד שהבן זוג יעזוב ,אבל חייבים לספר לוקחים נשימה עמוקה ומספרים. אני התחלתי בזה שהוא אף פעם לא שאל למה אני נמוכה אז אמרתי לו שאני רוצה לספר לו למה וסיפרתי הכל. ואתם כבר יודעים מה תגובתו הייתה.
 

elitp

New member
הזדמנות נהדרת לספר שיצאתי וירטואלית מהארון

למרבה הצער אני לא יכולה לספר לדנה כיצד הגיב בן הזוג שלי, כי עוד אין כזה בנמצא. אבל אני יכולה לספר לכם מה קרה השבוע, כשסיפרתי על הטרנר בפורום שאני מנהלת. במשך שנים אני כותבת באחד מהפורומים הפרטיים הכי גדולים בארץ, ולפני שנתיים קיבלתי על עצמי את ניהול פורום הסקופים והאקטואליה. במשך השנים שאני כותבת בפורומים השונים פיזרתי הרבה רמזים על הטרנר. העלתי כל ידיעה חדשה על תרומת ביצית, וכל אשכול שעסק בנושאים של גובה, התפתחות, אנדוקרינולוגיה וכו' זכה אצלי להתייחסות מיוחדת. ביום ההולדת ה33 שלי פתחתי אשכול (קראתי לו אשכול הל"ג בעומר שלי) , וסיפרתי שם שבשנתיים האחרונות התחלתי להתמודד עם מצב מאד מיוחד שהסתירו ממני במשך שנים. לא פירטתי והשארתי את הקוראים עם טעם של עוד. לפני כמה שבועות נפתח פורום חברתי נוסף, ועלה אשכול היכרות של החברים. אחרי הרבה התלבטויות החלטתי שאני הולכת עד הסוף. ביום שבת האחרון כתבתי באותו אשכול שאני מאובחנת עם טרנר, שאין לי שחלות,שאף פעם לא התפתחי מינית ושאני מאה אחוז עקרה. נתתי גם לינק למאמר בעברית שנמצא בויקיפדיה. אז מה היו התגובות? למרבה ההפתעה זה עבר בשקט יחסי למה שציפיתי. קיבלתי שלושה מסרים פרטיים, ששיבחו אותי על אומץ הלב והפתיחות שלי, וטענו שהשארתי אותם עם פה פעור. היה גם אחד מבוגר ששאל אותי שאלות קונקרטיות על המצב. בעיקר הפתיע אותי שהוא שאל אותי אם צחקו עלי בבית הספר, שזאת שאלה נכונה לשאול. אז האם הייתי צריכה לעשות את זה? כנראה שכן. כבר הרבה זמן שאני מרגישה שאני מתפוצצת מבפנים, ואין מישהו בעולם האמיתי שאני סומכת עליו. אז כנראה שיציאה וירטואלית מהארון זה פתרון הביניים המתאים,וכשיגיע הרגע שאני אחשוף את עצמי בעולם האמיתי אני מבטיחה לעדכן פה.
 

barbushi

New member
היי הילית

אני מעריצה אותך על זה ולמה לא לספר בעצם זה באמת דרמטי כמו "לצאת מהארון"? בכל מקרה כל הכבוד. הפורום נשמע מסקרן! זה בדיוק מה שהתכוונתי בתגובה הקודמת של מה שאנשים יכולים לחשוב - אם את סיפרת את זה במילים שהשתמשת פה -עקרות ,אין התפתחות מינית, אין שחלות זה נשמע דיי נורא לא? למרות שהעובדות נכונות,(בסדר כבר למדתי להכיר את הראש שלך:) אבל זאת גם בעיה אחת מתוך כל כך הרבה בעיות שקיימות (גם בעיות פריון), למרות שאני לא בדיוק מרגישה ככה תמיד רק מנסה לא להיות קיצונית. האמת שאני יכולה להבין גם את ההפתעה של אנשים שלא יודעים כלום..רק מקווה שלא עושים מזה סיפור אחר כך.
 

barbushi

New member
היי דנה וכולן

בעיות המחשבים זה מדבק? גם אני כבר יותר מחודשיים עם מחשב דפוק טוב לשמוע ממך ולגבי העניין של לספר- אני כמובן בעד, אבל זה . גם לי יש חברות שלא סיפרתי להן (לא הקרובות ביותר בהכרח) וכאלה שיודעות רק חלקית. הסיבה היא הדברים שלפעמים עלולים לחשוב על טרנר, גם איזה בושה שאולי ממש לא צריכה להיות .זה פשוט יכול להשמע די נורא לפעמים לאחרים לפחות בהתחלה במיוחד אם יקראו על זה...אבל היו מקרים שסיפרתי ללא בושה. כי בעצם לא לצריך להתבייש.. אני חושבת שהסוג של הבעיה היא אינטימית וגם בגלל זה לא תמיד קל לספר או לדבר על זה בחופשיות. זה נורא תלוי אם מי. לגבי התגובה של אנשים- הם צריכים להיות חכמים ומי שתומך מקבל את זה כמו שזה ואנחנו יודעים מי יבין את זה בצורה נכונה ומי לא. ממש לא חייבים לספר לכל בני המשפחה וכו וזה תלוי אך ורק בהרגשה וביחסים בינכם. לגבי השרשור של ימי ההולדת אני בעד!
 

d80

New member
שלום לכולן

מאוד שמחתי לשמוע את התגובות וזה נותן כוח גם ההצלחות של חלק מהכותבות כאן, לדעתי ההתמודדות עם לספר על התסמונת ואיך מציגים מאוד חשובה גם כדי ללמוד לקבל את זה שלא כולם יקבלו אותי כמו שאני ועדין להמשיך ולא לוותר אם זה חברים או משפחה וזה חשוב כי לא לשכוח שברגע שיש בן זוג בד"כ יש לו גם אמא שצריך להתמודד עם זה שהיא צריכה לדעת (כן או לא לספר לה?) וזה יכול להוות מכשול, אני אישית מנסה למצוא את הדרך להרגיש נוח עם זה בכל מצב אולי זה יתן לי כוח ואני לא יפחד מזה כל כך. אשמח לדעת מה אתן חושבות
 
למעלה