הרהורים

אורora

New member
אני מאוד מזדהה עם מה שאמרת

בסוף. אני חושבת שרוב מוחלט של הנשים היחידניות לא היגיעו לסטטוס הזה בגלל חוסר מזל. הן היגיעו לשם בגלל מרכיבים באישיות שהפריעו ליצירת זוגיות. אותם מאפיינים רק "מחריפים" עם השנים ועם ההפיכה לאמהות.
 

Tin Tinn

New member
בדיוק

ואם קודם העצמאות שלי גרמה לגברים להתרחק - מה יהיה עכשיו כשאני באה עם ילדה שעשיתי לבד, לא צריכה אתכם בשביל זה, תודה?????
 

catנוע

New member
ברור שאת מוזרה ../images/Emo3.gif

אבל לא בזה. אני מבינה אותך לגמרי. אני חושבת שהשבר הזה שבא בפתאומיות כשמגלים שהגבר שאיתך כבר לא רוצה להיות איתך הוא גדול ונוראי, במיוחד כשמעורבים גם ילדים ובמיוחד כשהוא לא רוצה אותך כי הוא מעדיף מישהי אחרת. היו לי מערכות יחסים שהסתיימו בשברון לב, אבל אני יודעת שזה לא אותו דבר, וברור לי שעשורים של חיים משותפים זה לא כמו שנים בודדות (בעצם, אולי כן, תלוי במערכת היחסים). זה בעיקר לא אותו הדבר כי לא היו ילדים משותפים, רכוש משותף, ולא היתה השענות על הצד השני. הרבה פעמים כשמתחתנים מוקדם נוטים (אוקיי, בעיקר נוטות) להשען על הצד השני. אני מכירה מישהי שנתנה לבעלה לנהל את חשבון הבנק המשותף, לא התעניינה ואפילו לא ידעה איך לרשום צ'ק. יום אחד הוא הודיע לה שהוא עוזב את הבית. היא התקשרה אלי בהיסטריה ולא ידעה מה לעשות עם עצמה, לא רגשית שזה ברור, אבל גם לא מעשית. היא אפילו לא ידעה איפה נמצא הסניף שבו חשבון הבנק שלהם. כשהלכתי איתה לבנק, אחרי בירורים ארוכים שבהם גיליתי איפה החשבון שלהם, גילינו שהוא רוקן את החשבון לחשבון אחר שהוא על שמו בלבד. היא לא ידעה כלום. הוא גם שכר לעצמו (ולמאהבת?) דירה ושילם עליה תקופה ארוכה... השבר היה גדול כי מה שהוא עשה היה מעבר לעזיבת הבית ואותה, גם משבר אמון מאוד מאוד גדול, והיא ממש התרסקה. זה היה קשה מאוד לראות את זה, וכן, אני שמחה שאני פטורה מזה (לפחות כרגע, מי יודע מה ילד יום..)
 
למעלה