הרהור על תוקפנות:

[פילוסוף רוחני33]

אם חושבים שמישהו רוצה לתקוף, פוחדים ממנו ומתרחקים ממנו. אם למישהו יש כוונות לתקוף, מוטב שיסתיר אותן ומוטב אדם שלא רוצה להרע ולתקוף, אם לא בשביל האחרים אז לפחות כדי שלא יתרחקו ממנו. לא צריך להגיד לאדם שלא מחבבים אותו, או שרוצים לתקוף אותו, לגנוב ממנו או לנצל אותו. אמנם אפשר להגיד דבר נכון שביכולתי להשיג דבר רצוי מאדם מסוים.

 

[אבח"י]

אם חושבים שמישהו רוצה לתקוף, פוחדים ממנו ומתרחקים ממנו. אם למישהו יש כוונות לתקוף, מוטב שיסתיר אותן ומוטב אדם שלא רוצה להרע ולתקוף, אם לא בשביל האחרים אז לפחות כדי שלא יתרחקו ממנו. לא צריך להגיד לאדם שלא מחבבים אותו, או שרוצים לתקוף אותו, לגנוב ממנו או לנצל אותו. אמנם אפשר להגיד דבר נכון שביכולתי להשיג דבר רצוי מאדם מסוים.

ההגיון שלך מוזר לי ביותר.
מתוך דבריך עולה, שרצון בני אדם הוא שיתקרבו אליהם. זו הנחת מוצא, לדעתי, מאותן הטוענות ש"יצר לב האדם טוב מנעוריו". לדעתי האדם הוא טוב והוא רע על פי שיפוט מוסרי תלוי תקופה, תלוי היסטוריה ותלוי אידאולוגיה כזו או אחרת.
היות תוקפן היא אחת הדרכים הכי טבעיות להגן על מזון, המשך שושלת גנטית, טריטוריה. בקרב בני אדם, היות תוקפן משמש לדחיית מלחמות, לדחיית עימותים בינאישיים. ברור שכאשר יש שימוש מוטעה בתוקפנות א בהקרנת כוונות תוקפניות התוצאה תהיה שלילית על פי העמדה המוסרית שאתה מציג כאן, אבל לטעמי ולדעתי, הכל תלוי הקשר ואינו עומד כמצב אובייקטיבי שאמיתו "מוחלטת".
החלק האחרון של דבריך אינו ברור כלל. האם אתה מדבר על רכילות, לשון הרע מול אמירת האמת, רק כשהיא תועלתית?
אם כל צרפת כאן שתי עמדות מוסריות שונות - האחת אידאית [ מאפיינת את התנ"ך, חכמי מוסר מימי הביניים, קאנט והציווי הקאנטיאני שלו ] והשניה תועלתית לגמרי [ למשל - סטיוארט מיל, ופילוסופים בני זמננו כפיטר סינגר - האם מותר להרוג אדם אחד למען קהילה שלמה?
אבל הניסוח של המשפט שכתבת בעייתי הרבה יותר - אתה נותן רשות לומר לאדם אמת על מנת להשיג ממנו דבר-מה, כשאני יודע שרק בדרך זו אשיג את הדבר המסוים, הרצוי אתה קורא לו.
ברור שכדאי להתחיל מהסוף ושלאול - רצוי זה מהו? למה הוא רצוי? למה צריך להפעיל לחץ על בן אדם [ זה מובן מכל הקטע שכתבת, כי התחלת בתוקפנות ועברת לדבר על אמירת דברים רעים למישהו ] על מנת לקבלו? היתכן ואין אדם זה מעונין לתת לך את הדבר שאתה רוצה בו? האין לו זכות לשמור דבר זה לעצמו?
משלא הבנו כלל מהו ה-רצוי, לא ברור המשפט הזה כלל. האם אמירות לאדם כמו: רוצים לגנוב ממך" הן אמירות תוקפניות? האם להגיד לאדם שרוצים לתקוף אותו = תוקפנות? לומר לאדם "לא מחבבים אותך" הינה אמירה לא נעימה כלל ועיקר, אך מה היא קשורה לתוקפנות, אלא אם כן המשך האמירה: כי אתה תוקפן. אם כך - אני לא מצליח להבין מדוע זה פסול? כי בכך אני אולי אביא למודעות של אדם דרך הצנהגות שפוגעת בו, לא?! כי אמרת- אדם תוקפני מתרחקים ממנו.

 

[פילוסוף רוחני33]

להגיד לאדם "אני לא מחבב אותך" זו תקיפה כי זו העלבה אישית. אסור להיות תוקפני מבחינה מוסרית אבל גם לא כדאי להיות תוקפני כי יתרחקו מאתנו. לא צריך ולא רצוי לגלות כוונה תוקפנית, או שתהיה לנו בכלל כוונה תוקפנית כלפי מישהו. באמת השאלה מאיזה גבול אפשר להגדיר תוקפנות. אם אדם יחשוב שרוצים להזיק לו, יתרחק כדי להתגונן. צריך להיות עם כוונות טובות. חוץ מזה צריך להיות הגיוני כדי להיות חזק ולהצליח, וגם כשאומרים דבר תוקפני ואפילו בלי להתכוון ברצינות, יש לעשות זאת בדרך הגיונית. אסור בשום אופן להרוג אדם. חיי אדם חשובים ומקודשים ואסור לבטל אותם. האדם הפרטי רוצה לחיות. חוסר מוסריות פירושו לכפות את רצונך האנוכיי על רצון האחרים. ,תוקפנות דבר רע, אבל השאלה שלי בעצם האם להגיד בצחוק דברים תוקפניים יכול להיראות כאילו יש כוונה תוקפנית אמתית ויתרחקו ממך וחבל.

 

[SupermanZW]

להגיד לאדם "אני לא מחבב אותך" זו תקיפה כי זו העלבה אישית. אסור להיות תוקפני מבחינה מוסרית אבל גם לא כדאי להיות תוקפני כי יתרחקו מאתנו. לא צריך ולא רצוי לגלות כוונה תוקפנית, או שתהיה לנו בכלל כוונה תוקפנית כלפי מישהו. באמת השאלה מאיזה גבול אפשר להגדיר תוקפנות. אם אדם יחשוב שרוצים להזיק לו, יתרחק כדי להתגונן. צריך להיות עם כוונות טובות. חוץ מזה צריך להיות הגיוני כדי להיות חזק ולהצליח, וגם כשאומרים דבר תוקפני ואפילו בלי להתכוון ברצינות, יש לעשות זאת בדרך הגיונית. אסור בשום אופן להרוג אדם. חיי אדם חשובים ומקודשים ואסור לבטל אותם. האדם הפרטי רוצה לחיות. חוסר מוסריות פירושו לכפות את רצונך האנוכיי על רצון האחרים. ,תוקפנות דבר רע, אבל השאלה שלי בעצם האם להגיד בצחוק דברים תוקפניים יכול להיראות כאילו יש כוונה תוקפנית אמתית ויתרחקו ממך וחבל.

יש הבדל מהותי בין העלבה לתקיפה. תקיפה מילולית היא טענה נגד האדם עצמו, האמירה "אני לא מחבב אותך" מציינת את רגשותיך כלפי אותו אדם ולא פגם באדם עצמו. הוא עשוי להיעלב מכך אך אין בכך שום תקיפה.

 

[אבח"י]

יש הבדל מהותי בין העלבה לתקיפה. תקיפה מילולית היא טענה נגד האדם עצמו, האמירה "אני לא מחבב אותך" מציינת את רגשותיך כלפי אותו אדם ולא פגם באדם עצמו. הוא עשוי להיעלב מכך אך אין בכך שום תקיפה.

יתרה מכך, אם נבין אמירה מסוג זה, "אני לא מחבב אותך", כתוקפנות נגיע למסקנה עגומה, שעדיף לשקר מאשר לומר את האמת.

 

[אבח"י]

להגיד לאדם "אני לא מחבב אותך" זו תקיפה כי זו העלבה אישית. אסור להיות תוקפני מבחינה מוסרית אבל גם לא כדאי להיות תוקפני כי יתרחקו מאתנו. לא צריך ולא רצוי לגלות כוונה תוקפנית, או שתהיה לנו בכלל כוונה תוקפנית כלפי מישהו. באמת השאלה מאיזה גבול אפשר להגדיר תוקפנות. אם אדם יחשוב שרוצים להזיק לו, יתרחק כדי להתגונן. צריך להיות עם כוונות טובות. חוץ מזה צריך להיות הגיוני כדי להיות חזק ולהצליח, וגם כשאומרים דבר תוקפני ואפילו בלי להתכוון ברצינות, יש לעשות זאת בדרך הגיונית. אסור בשום אופן להרוג אדם. חיי אדם חשובים ומקודשים ואסור לבטל אותם. האדם הפרטי רוצה לחיות. חוסר מוסריות פירושו לכפות את רצונך האנוכיי על רצון האחרים. ,תוקפנות דבר רע, אבל השאלה שלי בעצם האם להגיד בצחוק דברים תוקפניים יכול להיראות כאילו יש כוונה תוקפנית אמתית ויתרחקו ממך וחבל.

לא ענית על אף שאלה שלי, למעט לטעון מחדש - אסור לתקוף או להיות תוקפני. יתרה מכך, לא רק שלא ענית העלית שאלה הסותרת את כל הטיעון הראשון שלך: "האדם הפרטי רוצה לחיות. חוסר מוסריות פירושו לכפות את רצונך האנוכיי על רצון האחרים", אבל נתת רשות כזו: " אמנם אפשר להגיד דבר נכון שביכולתי להשיג דבר רצוי מאדם מסוים.". אז איך אתה מישב את שני הניגודים הללו?

 

[פילוסוף רוחני33]

כמו שטענתי, השאלה שלי לא האם להיות תוקפני אלא להפך האם רצוי להגיד דברים שנשמעים תוקפניים גם אם לא ברצינות. אני מניח שאפשר להגיד דברים תוקפניים אבל מוטב להציגם באופן חיובי ומחזק של יכולת ולא של רצון. האמירה "אני יכול להשיג ממך דבר כזה" נשמעת יותר טוב מהאמירה "אני רוצה להשיג ממך דבר כזה", כי היא יותר טוענת שיש לי דברים שאני רוצה ואני לא צריך לקחת מאחרים. חוץ מזה, להיות מסוגל להשיג דבר טוב מאחרים אינו בהכרח חוסר מוסריות וכפיית רצוני על אחרים, כי אינו הפעלת כוח ואולי האחר אף ירצה לתת לי את מה שאני מנסה לקבל ממנו. עדיף להגיד חצי אמת מלשקר, גם כי אפשר פשוט להימנע מלהגיד את כל האמת, וגם כי אפשר לדבר על מה שהשומע יאמין ויבין במקום להציג את השקר כאמת. אפשר להגיד "אני לא רוצה להגיד מה אני מרגיש כלפיך או חושב עליך כי זה אישי" ואפשר להגיד דבר עוד יותר חזק "אתה יכול להאמין לי שאני מחבב אותך". אז לא משקרים כי הוא באמת יכול להאמין לי גם אם יאמין לסיפור שקרי. ברור שלהגיד לאדם שאני לא מחבב אותו זה סוג של תקיפה, כי ייעלב ויבין שאני חושב עליו דברים רעים. זה רק מבוטא בדרך יותר מעודנת ופחות מחייבת, אבל זו דחייה וזה מעליב ותוקף מילולית. לכן לא מקובל בחברה שלנו להגיד ישירות שלא רוצים בקשר עם מישהו. תקיפה פירושה גרימת רע לאדם בעזרת הפעלת כוח. להגיד "אני לא מחבב אותך" שווה ערך לאמירה "אינך אדם נחמד", ושתיהן מרעות ותוקפות באותה מידה. זו הפעלת כוח כי זה מנוגד לקודים החברתיים.

 

[אבח"י]

כמו שטענתי, השאלה שלי לא האם להיות תוקפני אלא להפך האם רצוי להגיד דברים שנשמעים תוקפניים גם אם לא ברצינות. אני מניח שאפשר להגיד דברים תוקפניים אבל מוטב להציגם באופן חיובי ומחזק של יכולת ולא של רצון. האמירה "אני יכול להשיג ממך דבר כזה" נשמעת יותר טוב מהאמירה "אני רוצה להשיג ממך דבר כזה", כי היא יותר טוענת שיש לי דברים שאני רוצה ואני לא צריך לקחת מאחרים. חוץ מזה, להיות מסוגל להשיג דבר טוב מאחרים אינו בהכרח חוסר מוסריות וכפיית רצוני על אחרים, כי אינו הפעלת כוח ואולי האחר אף ירצה לתת לי את מה שאני מנסה לקבל ממנו. עדיף להגיד חצי אמת מלשקר, גם כי אפשר פשוט להימנע מלהגיד את כל האמת, וגם כי אפשר לדבר על מה שהשומע יאמין ויבין במקום להציג את השקר כאמת. אפשר להגיד "אני לא רוצה להגיד מה אני מרגיש כלפיך או חושב עליך כי זה אישי" ואפשר להגיד דבר עוד יותר חזק "אתה יכול להאמין לי שאני מחבב אותך". אז לא משקרים כי הוא באמת יכול להאמין לי גם אם יאמין לסיפור שקרי. ברור שלהגיד לאדם שאני לא מחבב אותו זה סוג של תקיפה, כי ייעלב ויבין שאני חושב עליו דברים רעים. זה רק מבוטא בדרך יותר מעודנת ופחות מחייבת, אבל זו דחייה וזה מעליב ותוקף מילולית. לכן לא מקובל בחברה שלנו להגיד ישירות שלא רוצים בקשר עם מישהו. תקיפה פירושה גרימת רע לאדם בעזרת הפעלת כוח. להגיד "אני לא מחבב אותך" שווה ערך לאמירה "אינך אדם נחמד", ושתיהן מרעות ותוקפות באותה מידה. זו הפעלת כוח כי זה מנוגד לקודים החברתיים.

לא ממש טרחת לענות, אבל הסברת בהחלט שעמדתך היא בעד השקר ונגד האמת. זה אתה טוען עמדה מוסרית. העמדה המוסרית מעדיפה צביעות, העמדת פנים על פני אמירת האמת. זה נשמע עוד יותר נכלולי כשאתה טוען - "מלים רכות ישברו גרם", או לפי ההסבר שלך - אם אני יכול להשיג ממישהו משהו באמצעות שקר, למה לא אעשה זאת?!
מעבר לכך, אינך באמת עוסק בשאלה פילוסופית אלא בסוגיות של נימוס א-לה-חנה בבלי. ר"ל, לומר למישהו "אינני מחבב אותך" זו תוקפנות, צריך כנראה לשקר לו. זה מזכיר לי קצת פסיכולוגיה של אשה מוכה. לצערי אין לי היכלת הבסיסית להמשיך עם הדיון הזה, בו השקר מועמד כדגם להתנהגות מוסרית, זו גם אינה דרכם של גורואי המזרח אאל"ט.

 

[פילוסוף רוחני33]

אני בכלל לא בעד שקר, וניסיתי לטעון שני דברים נפרדים: דבר ראשון, אפשר להגיד חצי אמת ולא להגיד את כל האמת במקום לשקר לגמרי. יש דרכי נימוס להסתיר את האמת ולהתחמק בכבוד מבלי לשקר. שקר מטעה, הוא יותר חמור מחצי אמת. דבר שני, מבחינה הגיונית פילוסופית לא צריך וגם פחות רצוי להגיד משפט שקרי ולא נכון כי אפשר לדבר על מה שהשומע יאמין במקום להציג את השקר עצמו כעובדה. כלומר: אפשר לדייק מבחינת תיאור המציאות אם במקום לענות על השאלה נותנים לשומע לבחור בעצמו למה להאמין. זה טוב במקומות שבהם אין ברירה אלא לסלף מידע. אני מאמין בכוח הדיבור ואני חושב ששימוש נכון וחכם בדיבור יביא לתוצאות טובות ויעילות.

 

[אבח"י]

אני בכלל לא בעד שקר, וניסיתי לטעון שני דברים נפרדים: דבר ראשון, אפשר להגיד חצי אמת ולא להגיד את כל האמת במקום לשקר לגמרי. יש דרכי נימוס להסתיר את האמת ולהתחמק בכבוד מבלי לשקר. שקר מטעה, הוא יותר חמור מחצי אמת. דבר שני, מבחינה הגיונית פילוסופית לא צריך וגם פחות רצוי להגיד משפט שקרי ולא נכון כי אפשר לדבר על מה שהשומע יאמין במקום להציג את השקר עצמו כעובדה. כלומר: אפשר לדייק מבחינת תיאור המציאות אם במקום לענות על השאלה נותנים לשומע לבחור בעצמו למה להאמין. זה טוב במקומות שבהם אין ברירה אלא לסלף מידע. אני מאמין בכוח הדיבור ואני חושב ששימוש נכון וחכם בדיבור יביא לתוצאות טובות ויעילות.

אני לא "קונה" את ההסברים שלך, מכמה סיבות:
הראשונה היא הסובייקטיביזם הקיצוני שבהם שלא מאפשר קביעת נוהל ברור מתי אומרים כך ומתי אומרים אחרת.
הבחירה ב"חצי אמת" כתחליף לאמת או דרך לריצוי השומע "כי אפשר לדבר על מה שהשומע יאמין במקום להציג את השקר עצמו כעובדה" - היא תוקפנות ממש כמו לומר למישהו "לא מחבבים אותך" שאתה כלכך חרד למזערה למינימום.
"זה טוב במקומות שבהם אין ברירה אלא לסלף מידע" - מהם המקומות בהם יש לסלף מידע? לומר למישהו שהוא חולה סרטן ונשאר לו חודש? לומר לאשה מוכה, יש מקום במעון לנשים מוכות בעוד שבוע, כשידוע שאין מקום בכלל?!
"אני מאמין בכוח הדיבור ואני חושב ששימוש נכון וחכם בדיבור יביא לתוצאות טובות ויעילות." - אלה הסופיסטים היווניים.במיוחד הקביעה - טוב ויעיל, כשאין שמץ של הסבר מהו הטוב ומהו היעיל. וכבר בתבתי לעיל על נסיון בטקסטים לשלב גישות דאונטולוגיות עם תועלתניות [ טוב ויעיל]. מה שמזכיר את האיחול הנלעג לצמים - צום יעיל.

 

[פילוסוף רוחני33]

אני מדבר על מידת הכדאיות של אמירה כאילו שקרית לעומת הכדאיות של שקר מוחלט, למשל במצבים שבהם יש אויב מסוכן או עם אינטרסים מאד שונים משלך ואין ברירה אלא להטעות אותו. למשל בחקירות משטרה ובית משפט מושחתים או במשימות משטרתיות וצבאיות. אני טוען שמבחינה הגיונית עדיף בשביל הדובר עצמו להגיד לאדם שהוא יכול לבחור לפי שיקול דעתו אם להאמין לסיפור שלי מאשר להגיד לו שאלה העובדות עצמן. יותר הגיוני וחכם להגיד משפט אמת מאשר משפט שקר, גם אם מדובר בהטעיית האחר. אמת היא יותר ברורה ובצורה נכונה לכל הצדדים, ואם אומרים לצד שנגדנו להאמין לנו זה יכול להועיל במקרה שהצד השלישי שבעדנו לא יאמין אלא יבין שמנסים להטעות את השומע. אני מאמין בכוח הדיבור, הלוגיקה, האסרטיביות והרטוריקה.

 

[אבח"י]

אני מדבר על מידת הכדאיות של אמירה כאילו שקרית לעומת הכדאיות של שקר מוחלט, למשל במצבים שבהם יש אויב מסוכן או עם אינטרסים מאד שונים משלך ואין ברירה אלא להטעות אותו. למשל בחקירות משטרה ובית משפט מושחתים או במשימות משטרתיות וצבאיות. אני טוען שמבחינה הגיונית עדיף בשביל הדובר עצמו להגיד לאדם שהוא יכול לבחור לפי שיקול דעתו אם להאמין לסיפור שלי מאשר להגיד לו שאלה העובדות עצמן. יותר הגיוני וחכם להגיד משפט אמת מאשר משפט שקר, גם אם מדובר בהטעיית האחר.

אז הנה אתה מייצר את הרדוקציה ההכרחית ללוגיקה המוזרה שהבאת לכאן.
אתה מנסה לשכנע אותי שחברי המחתרת היהודית, רוצח רה"מ, הנערים שהוציאו להורג נער פלסטיני ושרפו אותו, אלאור עזריה, מיוצגיו של בן-גביר צודקים בהתנהגות שלהם?
מי בכלל מחפש התנהגות מוסרית בשעה שהחירות שלך נשללת?
מי מחפש התנהגות מוסרית אצל רוצחי בני אדם חסרי הגנה?
מי חושב שאדם בשליחות ממשלתו נתפס חייב לומר את האמת מרצונו?
אז כנראה לא טעיתי במסקנה הזו שלי : "לצערי אין לי היכלת הבסיסית להמשיך עם הדיון הזה, בו השקר מועמד כדגם להתנהגות מוסרית, זו גם אינה דרכם של גורואי המזרח אאל"ט."

 

[פילוסוף רוחני33]

אסביר שוב, שאני לא מדבר על המשמעות המוסרית של שקר אלא על המשמעות הלוגית של כדאיות ודיוק. אני מאמין שיותר כדאי לדובר עצמו מבחינה הגיונית להגיד חצי אמת או "תאמין לי" מאשר לשקר כי זה מציג את המציאות יותר במדויק.

 

[אבח"י]

אסביר שוב, שאני לא מדבר על המשמעות המוסרית של שקר אלא על המשמעות הלוגית של כדאיות ודיוק. אני מאמין שיותר כדאי לדובר עצמו מבחינה הגיונית להגיד חצי אמת או "תאמין לי" מאשר לשקר כי זה מציג את המציאות יותר במדויק.

והטענה שלי הופכית לשלך - מוטב לאדם לומר את האמת על פני שקר או חצי אמת. כך הוא מציג את המציאות בצורה המדויקת והיעילה ביותר. כן אני מוכן לומר שאפשר לנסח את אותה עובדה בדרכים רבות מבלי לוותר על היותה אמת מלאה ולא חלקית. וכאן, כפי שכבר כתבתי - אלה ענייני חנה בבלי ודיפלומטיה.

 

[פילוסוף רוחני33]

והטענה שלי הופכית לשלך - מוטב לאדם לומר את האמת על פני שקר או חצי אמת. כך הוא מציג את המציאות בצורה המדויקת והיעילה ביותר. כן אני מוכן לומר שאפשר לנסח את אותה עובדה בדרכים רבות מבלי לוותר על היותה אמת מלאה ולא חלקית. וכאן, כפי שכבר כתבתי - אלה ענייני חנה בבלי ודיפלומט

לצערי, יש מצבים שאני לא מכיר דרך דיפלומטית למסור את כל האמת מבלי להסתכן במסירת מידע יתרה, אבל אני חושב שלהגיד שאפשר להאמין לי זו העברה של אותו מסר בדיוק אבל בדרך של חצי אמת ולא שקר.

 

[SupermanZW]

אסביר שוב, שאני לא מדבר על המשמעות המוסרית של שקר אלא על המשמעות הלוגית של כדאיות ודיוק. אני מאמין שיותר כדאי לדובר עצמו מבחינה הגיונית להגיד חצי אמת או "תאמין לי" מאשר לשקר כי זה מציג את המציאות יותר במדויק.

תלוי עם מי אתה מדבר.

 

[פילוסוף רוחני33]

הכול תלוי, אני אני מניח שמבחינה לוגית בסיסית של תוכן אפשר להגיד "תאמין לי" במקום לשקר ולהגיע לתוצאות טובות אפילו יותר.

 

[SupermanZW]

הכול תלוי, אני אני מניח שמבחינה לוגית בסיסית של תוכן אפשר להגיד "תאמין לי" במקום לשקר ולהגיע לתוצאות טובות אפילו יותר.

לא כל האנשים הם לוגים ואני בטוח שיוצא לך לפעמים לדבר עם אנשים ממש, אבל ממש מטומטמים.

 

[אבח"י]

הכול תלוי, אני אני מניח שמבחינה לוגית בסיסית של תוכן אפשר להגיד "תאמין לי" במקום לשקר ולהגיע לתוצאות טובות אפילו יותר.

בתנאי שרק אמת בפיך. אם לא אמת, הרי מרגע גילוי האמת נגזר עליך.. אתה יודע. בטח אם אתה משוחח או מדבר או משכנע אדם תוקפן במהותו, כהגדרתך. בקיצור - לא יעיל, לטווח קצר בלבד.

 

[פילוסוף רוחני33]

אני מדבר על העברת שקר, לא אמת. גם אם אשקר בתשובה ישירה, ייתכן שהשומע לא יאמין ואז הוא יחקור או יבדוק בעצמו. לכן, מבחינה הגיונית אפשר לתת לו לבחור אם להאמין לסיפור או לא במקום לענות ישירות על השאלה ולשקר.