הריון ומקום העבודה *לא לראשי*
היי, אשמח לשתף ולהתייעץ וגם לשמוע מכן איך זה אצלכן.
אני עובדת במקום עבודה מאוד מאוד תובעני והישגי (ולצערי לא מתגמל בהתאם
).
אנחנו נמדדים שם על ידי רשימת יעדים נוקשה מאוד ומתוגמלים בבונוסים בהתאם, עובדים מול לקוחות קשים ובסה"כ המקצוע מאתגר אבל הוא מהווה גם קרש קפיצה מצויין להמשך הדרך המקצועית, וזו הסיבה שרובנו שם.
כל עוד הייתי בקו הבריאות הכל היה בסדר. אני עם טמפרמנט מאוד אנרגטי, בחורה מאוד נמרצת וחרוצה שלעתים נוטה לוורקוהוליות. לא הייתה לי שום בעיה להשתלב ולתת תוצאות טובות מאוד ולקחת על עצמי תחום אחריות די קשה שהוא בעצם מוקד העיסוק הספציפי שלי שם.
הבעיה התחילה כשההריון התחיל. ב-3 החודשים האחרונים אני סמרטוט, פחות או יותר. רק עכשיו, בתחילת שבוע 13, אני מתחילה לראות את האור..
היו לי ימים של עייפות מאוד קשה, בחילות, הרגשה רעה, מצבי רוח, חוסר סבלנות וחוסר ריכוז.
למרות כל זאת לקחתי במהלך התקופה הזו רק 4 ימי מחלה ועוד חצי יום לצורך בדיקות (שקיפות עורפית). מדי פעם איחרתי לעבודה כשהבקרים היו קשים אבל השלמתי שעות בהתאם ולראייה אפילו צברתי ש"נ בחודשיים האחרונים.
די בהתחלה (שבוע 6-7) שיתפתי את המנהלת הישירה שלי בעניין ההריון. היא מבחינתה שיתפה גם את מנהל הסניף שלנו שיש גם לו פיקוח מסוים על העבודה שלי.
רוב האנשים בעבודה לא יודעים רשמית מהמצב (למרות שאני מניחה שמנחשים.. לא ככ קשה לראות שעובר עלי משהו ואני לא "כתמול שלשום".
העניין הוא שאני מרגישה ש.. מאוכזבים ממני, או משהו כזה.
תחושה שלא ממש יודעים כיצד להגיב להיריון למרות שאני ממש לא הראשונה שנכנסה להיריון שם, אע"פ שרובן רווקות/ ללא ילדים עדיין.
המנהלת שלי עדיין מצפה ממני לאותם יעדים נוקשים. היום בבוקר למשל הודעתי שגם היום לא אגיע (אתמול והיום לקחתי מחלה בגלל הקאות וכל הכיף הזה. שוב, ימים מס' 3+4 בסה"כ שלקחתי לאורך התקופה). ישר היא והמנהל סניף הרימו טלפון לשאול מה קורה, מתי נראה לי שאגיע, והיא רמזה לי שכדאי שאתן עוד שעות נוספות כדי לסגור פערים.
היו כמה אפיזודות שבהן הבוס שלי שאל אותי לא בדיסקרטיות מרובה כל כך, מה שלומי ואיך כל הבדיקות ומתי אני רוצה לספר לכולם, כשאחוז מסוים מה"כולם" הזה נמצאים מרחק קיר גבס אחד מאיתנו
כל העניינים האלה מאוד מעיקים.. זה מרגיש לי מלחיץ ומוגזם שלא לומר ילדותי. אני תוהה האם אי אפשר להבין שזכותי כאדם להכנס להיריון גם אם זה אומר שלא אהיה בשיאי? זה משהו שאני צריכה להרגיש רע לגביו? אשמה? לא טובה מספיק? ואולי זה בכלל רק בראש שלי..?
אשמח מאוד לכל תגובה שלכן.
המון תודה והריון קל ונוח לכולנו!!
שיר
היי, אשמח לשתף ולהתייעץ וגם לשמוע מכן איך זה אצלכן.
אני עובדת במקום עבודה מאוד מאוד תובעני והישגי (ולצערי לא מתגמל בהתאם
אנחנו נמדדים שם על ידי רשימת יעדים נוקשה מאוד ומתוגמלים בבונוסים בהתאם, עובדים מול לקוחות קשים ובסה"כ המקצוע מאתגר אבל הוא מהווה גם קרש קפיצה מצויין להמשך הדרך המקצועית, וזו הסיבה שרובנו שם.
כל עוד הייתי בקו הבריאות הכל היה בסדר. אני עם טמפרמנט מאוד אנרגטי, בחורה מאוד נמרצת וחרוצה שלעתים נוטה לוורקוהוליות. לא הייתה לי שום בעיה להשתלב ולתת תוצאות טובות מאוד ולקחת על עצמי תחום אחריות די קשה שהוא בעצם מוקד העיסוק הספציפי שלי שם.
הבעיה התחילה כשההריון התחיל. ב-3 החודשים האחרונים אני סמרטוט, פחות או יותר. רק עכשיו, בתחילת שבוע 13, אני מתחילה לראות את האור..
היו לי ימים של עייפות מאוד קשה, בחילות, הרגשה רעה, מצבי רוח, חוסר סבלנות וחוסר ריכוז.
למרות כל זאת לקחתי במהלך התקופה הזו רק 4 ימי מחלה ועוד חצי יום לצורך בדיקות (שקיפות עורפית). מדי פעם איחרתי לעבודה כשהבקרים היו קשים אבל השלמתי שעות בהתאם ולראייה אפילו צברתי ש"נ בחודשיים האחרונים.
די בהתחלה (שבוע 6-7) שיתפתי את המנהלת הישירה שלי בעניין ההריון. היא מבחינתה שיתפה גם את מנהל הסניף שלנו שיש גם לו פיקוח מסוים על העבודה שלי.
רוב האנשים בעבודה לא יודעים רשמית מהמצב (למרות שאני מניחה שמנחשים.. לא ככ קשה לראות שעובר עלי משהו ואני לא "כתמול שלשום".
העניין הוא שאני מרגישה ש.. מאוכזבים ממני, או משהו כזה.
תחושה שלא ממש יודעים כיצד להגיב להיריון למרות שאני ממש לא הראשונה שנכנסה להיריון שם, אע"פ שרובן רווקות/ ללא ילדים עדיין.
המנהלת שלי עדיין מצפה ממני לאותם יעדים נוקשים. היום בבוקר למשל הודעתי שגם היום לא אגיע (אתמול והיום לקחתי מחלה בגלל הקאות וכל הכיף הזה. שוב, ימים מס' 3+4 בסה"כ שלקחתי לאורך התקופה). ישר היא והמנהל סניף הרימו טלפון לשאול מה קורה, מתי נראה לי שאגיע, והיא רמזה לי שכדאי שאתן עוד שעות נוספות כדי לסגור פערים.
היו כמה אפיזודות שבהן הבוס שלי שאל אותי לא בדיסקרטיות מרובה כל כך, מה שלומי ואיך כל הבדיקות ומתי אני רוצה לספר לכולם, כשאחוז מסוים מה"כולם" הזה נמצאים מרחק קיר גבס אחד מאיתנו
כל העניינים האלה מאוד מעיקים.. זה מרגיש לי מלחיץ ומוגזם שלא לומר ילדותי. אני תוהה האם אי אפשר להבין שזכותי כאדם להכנס להיריון גם אם זה אומר שלא אהיה בשיאי? זה משהו שאני צריכה להרגיש רע לגביו? אשמה? לא טובה מספיק? ואולי זה בכלל רק בראש שלי..?
אשמח מאוד לכל תגובה שלכן.
המון תודה והריון קל ונוח לכולנו!!
שיר