הריון ומקום העבודה *לא לראשי*

behappy

New member
הריון ומקום העבודה *לא לראשי*

היי, אשמח לשתף ולהתייעץ וגם לשמוע מכן איך זה אצלכן.

אני עובדת במקום עבודה מאוד מאוד תובעני והישגי (ולצערי לא מתגמל בהתאם
).
אנחנו נמדדים שם על ידי רשימת יעדים נוקשה מאוד ומתוגמלים בבונוסים בהתאם, עובדים מול לקוחות קשים ובסה"כ המקצוע מאתגר אבל הוא מהווה גם קרש קפיצה מצויין להמשך הדרך המקצועית, וזו הסיבה שרובנו שם.
כל עוד הייתי בקו הבריאות הכל היה בסדר. אני עם טמפרמנט מאוד אנרגטי, בחורה מאוד נמרצת וחרוצה שלעתים נוטה לוורקוהוליות. לא הייתה לי שום בעיה להשתלב ולתת תוצאות טובות מאוד ולקחת על עצמי תחום אחריות די קשה שהוא בעצם מוקד העיסוק הספציפי שלי שם.

הבעיה התחילה כשההריון התחיל. ב-3 החודשים האחרונים אני סמרטוט, פחות או יותר. רק עכשיו, בתחילת שבוע 13, אני מתחילה לראות את האור..
היו לי ימים של עייפות מאוד קשה, בחילות, הרגשה רעה, מצבי רוח, חוסר סבלנות וחוסר ריכוז.
למרות כל זאת לקחתי במהלך התקופה הזו רק 4 ימי מחלה ועוד חצי יום לצורך בדיקות (שקיפות עורפית). מדי פעם איחרתי לעבודה כשהבקרים היו קשים אבל השלמתי שעות בהתאם ולראייה אפילו צברתי ש"נ בחודשיים האחרונים.

די בהתחלה (שבוע 6-7) שיתפתי את המנהלת הישירה שלי בעניין ההריון. היא מבחינתה שיתפה גם את מנהל הסניף שלנו שיש גם לו פיקוח מסוים על העבודה שלי.
רוב האנשים בעבודה לא יודעים רשמית מהמצב (למרות שאני מניחה שמנחשים.. לא ככ קשה לראות שעובר עלי משהו ואני לא "כתמול שלשום".

העניין הוא שאני מרגישה ש.. מאוכזבים ממני, או משהו כזה.
תחושה שלא ממש יודעים כיצד להגיב להיריון למרות שאני ממש לא הראשונה שנכנסה להיריון שם, אע"פ שרובן רווקות/ ללא ילדים עדיין.
המנהלת שלי עדיין מצפה ממני לאותם יעדים נוקשים. היום בבוקר למשל הודעתי שגם היום לא אגיע (אתמול והיום לקחתי מחלה בגלל הקאות וכל הכיף הזה. שוב, ימים מס' 3+4 בסה"כ שלקחתי לאורך התקופה). ישר היא והמנהל סניף הרימו טלפון לשאול מה קורה, מתי נראה לי שאגיע, והיא רמזה לי שכדאי שאתן עוד שעות נוספות כדי לסגור פערים.
היו כמה אפיזודות שבהן הבוס שלי שאל אותי לא בדיסקרטיות מרובה כל כך, מה שלומי ואיך כל הבדיקות ומתי אני רוצה לספר לכולם, כשאחוז מסוים מה"כולם" הזה נמצאים מרחק קיר גבס אחד מאיתנו


כל העניינים האלה מאוד מעיקים.. זה מרגיש לי מלחיץ ומוגזם שלא לומר ילדותי. אני תוהה האם אי אפשר להבין שזכותי כאדם להכנס להיריון גם אם זה אומר שלא אהיה בשיאי? זה משהו שאני צריכה להרגיש רע לגביו? אשמה? לא טובה מספיק? ואולי זה בכלל רק בראש שלי..?

אשמח מאוד לכל תגובה שלכן.

המון תודה והריון קל ונוח לכולנו!!

שיר
 

god child

New member
את לא היחידה במצב שאת מתארת

לפי מה שאת מתארת את מקום העבודה שלך, הוא מאוד מאוד מאוד מזכיר לי עבודה בחברת כ"א (אני קרובה, הא?
)
עבודה תחת לחץ נוראי, יעדי מכירות שלא נגמרים לעולם, שעות עבודה מטורפות, לקוחות עסקיים תובעניים ומפונקים, מועמדים בעלי סטנדרטים מעל הממוצע וקשים לריצוי. מה גם שברגע שהגעת לרף מקצועי מסויים - אסור לך לרדת ממנו, כי עכשיו הציפיות ממך גבוהות.
כל הזמן הרגל חייבת להיות על הגז ואסור להרפות, לחץ שאין לו התחלה ולא יהיה לו סוף אף פעם.
אמרת שאת עובדת שם על מנת להתקדם לכיוון מקצועי שאת שואפת אליו ואין מן הפסול בכך, השאלה שאת חייבת את עצמך בשלב זה : עם כל הכבוד לחריצות ולהתמדה שלך ביעדי מכירות - מה יותר חשוב לך עכשיו: שיהיה לך הריון תקין ובריא ושתרגישי טוב או שתעמדי בציפיות של המנהל שלך שכל מה שמעניין יותר זה שהחברה תרוויח כמה שיותר כסף גם אם זה על חשבון בריאותם הנפשית והפיזית של העובדים שלו???
תביני משהו - למנהל ולמנהלת שלך עם כל הכבוד לביצועי העבודה המדהימה שאת עושה שם וההשגים שאת מגיעה אליהם, מה שאכפת להם בשורה התחתונה זה כמה את רווחית לחברה, כלומר כמה כסף הם ירוויחו עליך סוף החודש.
לא מפתיע שהם מאוכזבים ממך בתקופה שבו את מביאה פחות תועלת לחברה, הרי עכשיו לא רק הבונוסים שלך יפגעו - אלא גם הבונוסים שלהם! וברגע שכל העניין זה מתחיל לגעת בכיסיהם האישיים - הרוחות גועשות והם מתחילים להציק.
זה בכלל לא בסדר שהם מדברים על ההריון שלך מאחורי קיר גבס ככה ששאר העובדים יכולים לשמוע, זה לא יפה ולא נאה וזכותך המלאה לדרוש מהם שישמרו על העניין בדיסקרטיות, עד שאת תחליטי למי את מספרת בעבודה ולמי לא.
לסיכומו של עניין, אני רוצה להגיד לך שאני מבינה היטב מקומות עבודה כמו שאת עובדת בו כרגע, למדתי על בשרי את המנטליות, ההיררכיה, התחרותיות, ההשגיות והתרבות הארגונית ששוררת במקומות כאלו, ואני יכולה להגיד לך שאל תצפי ליחס הוגן ואנושי מאנשים שכל מה שמעניין אותם זה לא מי שאת אלא כמה כסף בסוף החודש את מכניסה לכיס של המנכ"ל והבעלים.
תעשי סדר עדיפויות, תשקיעי בעצמך, תאכלי מאוזן, המנעי מלחץ וחרדות עד כמה שאפשר, תעשי את כל הבדיקות שאת חייבת, תנוחי, תתאזני ותראי שכל השאר תכל'ס שטויות כי מה שחשוב כי היצור הזה שהולך למלא את עולמך בעוד כמה חודשים בעזרת השם.
מקווה שקצת שפכתי אור על המקום שאת נמצאת בו כרגע בחיים...

תרגישי טוב והריון קל שיהיה לך!
 

Cafe Latte

New member
אני לא לגמרי מסכימה עם מה שנכתב מעליי.

אל תשכחי, שאולי (כנראה, בוודאי) ההריון שלך, הוא מרכז עולמך (וזה לגיטמי), אבל הוא לא כזה עבור המעסיקים שלך .. וגם זה לגיטימי
.
מעבר לזה, חשוב לקחת דברים בפרופורציה .. דהיינו, גם אם ההריון הוא הדבר הכי חשוב ומרכזי כרגע בחייך, אל תזניחי את העבודה; זה מקום שאת אמורה לחזור אליו בתום החופשת לידה, שלא לדבר על כך שאת אמורה להעביר שם עוד 6-7 חודשים מלאים. כדאי לך להשקיע את המקסימום שלך, כמו שעשית לפני זה, בהתאם ליכולת הנוכחית. את בטוח לא רוצה לשרוף גשרים.
גם לי היה מאוד קשה בשליש הראשון, אבל בלעתי את הצפרדע, ועשיתי כל מה שיכלתי (כולל ימים ארוכים על הכביש, בנסיעות לפגישות, וישיבות מרובות משתתפים עם כוסות קפה ריחניות, שגרמו לי לרצות להקיא את נשמתי), כי אני לא סיפרתי לאף אחד עד סוף שבוע 12, ולא הרגשתי שמגיעות לי הקלות (מה גם שהבוס שלי אמר לנו בישיבת חברה שהריון זאת לא מחלה.. אז אין עם מי לדבר בכל מקרה
).
 

behappy

New member
אז לי קשה ואני לא יכולה לבלוע את הצפרדע..

לא תמיד בכל מקרה, ולשם כך נועדו ימי מחלה הרי. אגב סתם דוגמא היום דיברתי עם אבא שלי שבמקצועו מנהל עובדים והוא סיפר לי שעובדות בשליש הראשון נוהגות לקחת 6-7 ימי מחלה בממוצע. והכל בסדר. העולם לא מת. לא הוא ולא אני לא עובדים בחדר מיון...

יש לי שאלה אליך:
האם זה שלא לקחת קצת הקלות פגע בך במידה מסוימת, התיש אותך, החמיר את מצבך לעתים?
לא רצית מדי פעם לנוח קצת בבית אחרי יום שלם מלא בהקאות? לא גירדת את עצמך בכוח לעבודה אף פעם?

אני שואלת כי אני נמצאת במצבים האלה ובוחרת מדי פעם להיעדר ולא רואה בזה פסול.
 
גם אם תהיי חולה

"סתם" בלי הריו יותר מכמה ימים בודדים- יבואו אלייך בדרישות להשלים
אני זוכרת את עצמי כרווקה שעובדת המון שעות. בחורף אחד חליתי בשפעת נוראית. 10 ימים היה לי 42 חום ולא יכולתי ללכת לעבוד. היו לי מעל ל-30 ימי מחלה צבורים ובכל זאת- כשחזרתי דאגו לשלומי, אבל ביקשו שאתן פוש ואשלים חלק מהפערים.... זה לאו דווקא קשור להריון אלא פשוט לשורה התחתונה- העסק צריך להמשיך להתנהל
 

Cafe Latte

New member
לא יודעת, נשמע לי קצת מוזר

(במידה וההריון תקין והכל) להעדר 7-6 ימים בשליש הראשון (זה אומר לפחות יומיים פר-חודש? זה הרבה..).
ברור שהיו לי ימים כאלה, למעשה, רוב הימים בשליש הראשון (עד שבוע 12-13) היו כאלה .. אבל מה אפשר לעשות? ההקלה הכי גדולה שנתתי לעצמי - אנחנו עובדים מול ארה"ב, ז"א שפעמים רבות עובדים גם בערב, מהבית, ופה ממש לא יכלתי לשלוט על עצמי, כי הייתי נרדמת לפעמים לפני 7 בערב. אני זוכרת שביום ספציפי, כיוונתי לי שעון ל8 בערב (
) כי היתה לי שיחת ועידה שלא יכלתי להעדר ממנה.
הייתי די אומללה במשך כל השליש הראשון, אומללה ומדוכאת (כי אין לך באמת פרספקטיבה, ואת חושבת שאת תרגישי חרא לנצח), וממש רציתי רק לשכב במיטה כל היום, ולרחם על עצמי. אבל בכנות, נורא עזר לי ללכת לעבודה. להתלבש, להתאפר, לדבר עם אנשים, ולא לשקוע בזה.
 
גם כאן. היה קשה, מאד, אבל לא

לקחתי אפילו יום אחד של מחלה בהריון הזה בינתיים בגלל תופעות של הריון (טפו טפו טפו. אבל אני בסוף שבוע 38 אז כנראה שכבר גם לא אקח הרבה:)). ואני לא מחכה לאיזו מדליה או משהו, פשוט כל עוד יכולתי לגרד את עצמי מהמיטה וללכת לעבודה אז זה מה שעשיתי, ובסופו של דבר זה עשה לי טוב להיות עסוקה ולעבוד ובימים שהייתי הכי עסוקה בדיעבד הרגשתי הכי טוב.

אני מאמינה גם בחיבור בין גוף ונפש - ולשבת בבית ולהתעסק באיך אני מרגישה נראה לי על הפנים. אח"כ זה גם מוביל כנראה להודעות כמו שהיו פה לא מזמן על "איך אתן מעבירות את הזמן בין הבדיקת דופק לסקירה" או משהו כזה:) אני כמובן לא מקלה ראש חלילה במי שמאד סובלת ופשוט לא יכולה לצאת מהמיטה, אבל אם זה לא המקרה - אני בעד להתאמץ וללכת לעבוד.
 
זה לגיטימי לחלוטין

שידרשו ממך את אותן דרישות כמובלי ההריון
זה המהות של שוויון.
נכון- הריון יכולהיות קשה (מי מוני יודעת) וזה נראה לך כמו מרכז העולם - וזה באמת כרגע מרכז עולמך. אבל למעסיק שלך יש גם יעשים והוא מפרגן לך אפשרות להודיע מעכשיו לעכשיו על יום מחלה- אבל מצפה לתפוקות זהות....
תזכרי שעוד שנה את חוזרת למקום הזה. אל תשרפי גשרים
לוקחים ימי מחלה כשצריך (ונראה לי שאת בעניין הזה לגמרי בסדר) אבל כן- משלימים שעות ועומדים ביעדים כי אין מה לעשות- השורה התחתונה של העסק לא תשתנה בגלל שאת בהריון
את לא צריכה להרגיש רע שאת בהריון. רק תביני שעם כל ההבנה והאמפטיה- העסק ממשיך להתנהל ולמנהלים שלך יש מחוייבות למנהלים שלהם ולבעלים
 

behappy

New member
ברחה לי התגובה..

אז.. שוב תודה :)
בנוגע לשוויון-
מה עם גברים שיוצאים למילואים לפעמים פעמיים -שלוש בשנה לשבוע שבועיים בכל פעם?
מה עם הורים שנעדרים עקב מחלות של הילדים?
מה עם אנשים שפשוט חולים יותר ולוקחים יותר ימי מחלה? לדוגמה יש אצלנו מישהי שמאוד סובלת מכאבי מחזור וכמעט בכל חודש נעדרת ליום או יומיים.
הרי בשביל זה קיימים ימי מחלה.
אז המהות של שוויון היא שאני אוכל לנצל את הימים הללו במידת הצורך (ויש כרגע צורך), לא?
 
מסכימה איתך

המשמעות של שוויון היא שיתחשבו במצב המיוחד. הריון הוא לא מחלה אבל הוא לא פשוט בכלל. אני עוברת את זה עכשיו לראשונה והשבועות הראשונים היו ממש קשים. לגיטימי לגמרי לצפות שמקום העבודה יתחשב ולא יפגע במעמדך בעבודה, זו זכותך וזה החוק. לבקש ממך לעבוד כרגיל עם העייפות ועם הבחילות ושאר צרות, זה לא אנושי. וזה בדיוק הפוך מהמהות של שוויון בעבודה בין המגדרים.
זו דעתי ושיהיה לנו רק בריאות...
 

Cafe Latte

New member
אסור לפגוע במקום מעמדה בעבודה. הקלות, אבל,

לא מעוגנות בשום צורה בחוק ...
 
מה שמוזר כאן

שנשים לא סולידריות עם נשים אחרות. גברים לרב סולידריים בינהם ולכן מעמד האשה מאז ומתמיד היה נמוך יותר

אין לה הקלות, היא לוקחת ימי מחלה. זה לגיטימי
 

Cafe Latte

New member
אני לא מאמינה בהכללות, משום סוג.

גברים לא תמיד סולידריים, ונשים לא תמיד לא סולידריות.. לא צריך להסחף.
וגם למה את קוראת אי-סולדיריות? לדיעה שונה?
אני מביעה את דעתי הכנה, ומספרת לך איך אני התנהגתי.
דבר נוסף, שחשוב לי לציין, אצלנו עד לפני שנה בערך, היו 18 ימי מחלה על חשבון המעסיק. לאחרונה זה שונה, והמעסיק עכשיו משלם ימי מחלה על פי חוק (דהיינו, יום ראשון לא משולם בכלל, יום שני -50%? משהו כזה). מבחינתי, לקחת יום מחלה-שניים, פר חודש, זה להוריד לעצמי משמעותית את השכר באותו החודש (ביותר מ1000 שח...).
 

מימיסה

New member
הממממ

אם את לוקח יומיים מחלה את סופגת הפסד של 1000 ש"ח? אז את בטח מרוויחה המון! במה את עובדת? אפשר גם?
 

La la la 20

New member
מסכימה אתך

אני מעדיפה בוס גבר מאשר בוסית אישה

אני מכלילה אבל לנשים כמנהלות יותר קשה לפרגן לנשים אחרות בכלל ובפרט לאלה שהן ממונות עליהן. אני לא יודעת מה הסיבה לזה ומהיכן זה נובע אבל אני חוויתי פעמיים בוסית שלא ידעה לפרגן במצבים יוצאי דופן ובוסית שממש התנכלה לי.

כרגע יש לי בוס גבר ואותו כנ"ל הבוס לפניהם ולמרות אחרון ניחן באינטליגנציה רגשית של אישה אני יכולה לציין שכולם ללא יוצא דופן ידעו לפרגן בסיטואציות הפחות פשוטות שנתלים בהם מי פעם בחיים.

אותו כנ"ל תקף גם למרצים ומרצות באוניברסיטה
 
לצערי זה נכון...

נשים קשות יותר עם נשים
מזכיר לי קוריוז. הרופא נשים שלי הוא גבר. פעם אחת כשהוא לא היה קבעתי תור לרופאת נשים, אישה. בדיקה כזאת ברוטלית לא היתה לי בחיים... חחח
 
ברור שאת יכולה לנצל ימי מחלה

ולשם כך הם נועדו
אבל את חושבת שממי שחולה לא מבקשים להלשלים פערים
ומזה שבמילואים?
בטח שכן... ככה זה ברב מקומות העבודה לפחות
מתחשבים, לא מפטרים כי את חולה/יצאת למילואים. מאחלים בהצלחה בהריון וכו'- אבל כן, דורשים תפוקות
 
למעלה